אין לי מושג מה קורה לי, אבל אני מרגישה חשק נוראי לכתוב ולכתוב ולכתוב - דבר שמזמן לא היה לי.
אני לא יודעת מה הולך להיות כתוב בפוסט, אבל אני יודעת שייכתבו בו דיי הרבה דברים (וייתכן כי רובם יהיו שטותיים וחסרי משמעות).
-
התגעגעתי להרגשה שקצות אצבעותיי מרחפות מהר על אותיות המקלדת, תובעות את חותמן עליה.
פעם כתבתי במהירות, מבלי לשים לב לכלום, כותבת מהר כדי ששום מחשבה, אפילו הקטנה ביותר, לא תברח לי מהראש.
הלב והנפש מעבירים את התחושות, הרגשות, הרגעים והזיכרונות אל המוח, המעביר הכל אל קצות האצבעות שבמהירות מוציאות הכל ומוציאות מעט חלקים ממני. חלקן משתחררות ממני, ללא כל קושי, אך אחדות מהן עדיין נשארות אצלי, מטרידות אותי ומרכסמות כל פיסה ממני כמו ציפור המכרסמת את פיסת האוכל הקטנטנה שמצאה על מדרכה מלוכלכת.
-
אני אבודה במחשבות, אבודה בסביבה שלי,
באנשים הסובבים אותי.
-
מסילות הרכבת והאבנים שמסביבן נראו כל-כך גדולות. וחזקות. כל-כך רציתי לגעת בהן, לשבת עליהן, רק מעט ללטף. ולהרגיש. באמת..
-
אני רוצה להיות כל-כך הרבה דברים, אבל כרגע אני כלום.
אפילו.לא.דבר.אחד.קטנטן.
-
אני תוהה כיצד אנשים יזכרו אותי לאחר מותי?
האם בכלל יזכרו אותי?
ואם כן, מה הדבר הראשון שיעלה להם בראש?
-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
