החופש התחיל לו ואני את י"א סיימתי. השנה לא עברה מהר בכלל. כולם תמיד אומרים בסוף כשכבר הכל מאחוריהם כמה מהר זה עבר. מן הסתם כי זה כבר היה ובגלל שזה רחוק נראה כאילו זה באמת עבר מהר כי הגענו עד הלום. ובכן י"א לי לא עברה מהר. אני זוכרת כמה שבועות עברו להם בזחילה ורק התפללתי שייגמרו. מאידך, היו חלקים שעברו כהרף עין וחבל שהמון מהחוויות אני כבר לא זוכרת. י"א הייתה בסדר, היו דברים טובים, היו רעים, והיו דברים שהם לא זה ולא זה שפשוט היו וזהו. י"א הייתה שנה קשה. היא התחילה מאוד קשה בשבילי והסתיימה עם תחושה של חוסר רצון להמשיך לי"ב [כי אומג י"ב זה מפחיד!!] אבל שמחה גדולה לסיים את השנה. התעודה, אני מאוד מרוצה ממנה ורואים בהחלט את השיפור הניכר בין המחצית הראשונה לשנייה. לא שהתעודה היא משמעותית במיוחד כי רק התעודת בגרות זה מה שחשוב בסה"כ. אבל ציפיתי דברים מי"א שלא קרו. ציפיתי באמת לחוות הרבה יותר ולעשות הרבה דברים שלא עשיתי. דיברתי ודיברתי ובסוף לא באמת קרה שום דבר. אז אותם ציפיות פונות הלאה לי"ב בתקווה למימוש.

מי ייתן וי"ב תתחיל יותר טוב מי"א והיא תהיה לפחות קצת ממה שאני מצפה ממנה.

מה שכן הפקתי מי"א -

פולין. אחת ה-חוויות המדהימות של החיים.

גדנ"ע+סמינר ירושלים.

ורד, בתיה, מירי, דליה, משה, אבי - סגל מורים נפלא שלא יכולתי לבקש ליותר טוב ממנו. כ"כ נגעו והעשירו את חיי. אני מודה לכם באמת מקרב לב. לא הייתי מסוגלת לעבור את השנה בלעדיכם.

חברים נפלאים. 

הרכב. אמןאמןאמן.

הבלוג הזה. האם יש לו זכות קיום? יש כל מיני דברים שהייתי רוצה להגיד ואסור. כי כבר קרו טעויות. אז מה זה שווה? בשביל פידבק מאנשים אחרים? אם לא מוסיפים פלפל למה שכן אפשר להגיד, אז זה אפילו לא יגרור תגובה עניינית. כי ת'כלס מי ירצה לקרוא את זה? סתם בזבוז של זמן. ולכתוב בקודים? אף אחד חוץ מהכותב לא מבין אלא אם מעורבי המקרה יודעים על מה מדובר והשאר יחשבו שזה מדובר עליהם למרות שזה לא.

אז אני אגיד קצת. קצת מהדברים שבוערים אצלי בראש וזאת אולי הדרך היחידה לומר אותם. כי לומר בפנים אין לי אומץ ופה זה עם תקווה קלושה שאולי המסר יופנם.

אתם, זה מה שאני חושבת עליכם כרגע:

אתה, אתה בכלל לא שם עליי, ואין לך מושג כמה זה קשה לי וכמה אני רוצה להראות לך מי אני וכמה ציפיות יש לך ממך ובכלל אין לי מושג אם אתה רוצה באמת להכיר אותי. כמה אני חושבת עליך וכמה אני תוהה לעצמי אם גם אתה חושב עליי למרות שאני כמעט בטוחה שלא. אבל אולי בכל זאת יש לי קצת אשמה בעניין. אולי לא ניסיתי מספיק. אבל אני לא הטיפוס הישיר... אני קצת אולד פאשנד מסתבר. 

אותך, אני בכלל לא מכירה יותר. מצד אחד זה מאכזב אותי כי בכל זאת פעם היה לנו קשר קצת יותר משמעותי ודיברנו הרבה יותר אז מאשר עכשיו. מצד שני זה יוצר סוג של מסתורין ואפשרות להכיר בך צדדים אחרים. אבל מצד שלישי, קצת אסור לי.

גם אותך אני לא באמת מכירה יותר. כמה שאת השתנית בזמן האחרון. אולי את לא מרגישה את זה, אבל השתנית עבורי. וזה חבל. כי השינוי הזה יצר קצת ריחוק. וריחוק יש לי בשפע. ולא הייתי צריכה את זה גם ממך.

את, אישה נפלאה שזוכה ליחס מכפיר מצידי. התירוץ שלי היה זמן. אני בטוחה שגם את היית עסוקה ובכל זאת מצאת זמן בשבילי. אז עכשיו באמת יש לי זמן ואני אנסה כמה שאני רק יכולה לפצות אותך. אל תוותרי עליי.

בנימה מאוכזבת אך עם הפנים לעתיד -

חני.

עכשיו שאני חושבת על זה, אולי בכל זאת השתניתי קצת..