"אז כמו שכבר דיברנו, אני חיה בעבר, כל העניין הזה מונע ממני לעשות דברים שאני מרגישה, אני לא כמוך, אפילו לא קרובה להיות.

רק רציתי שתדע שזה ממש נראה שמצאת את האושר שלך ואני ממש שמחה בשבילך אבל בשבילי אני שמחה פחות

ורק השיחות שלי איתך יכולות להמחיש לי עד כמה סתמיות ההתבכיינויות שלי, אני לא גאה בי, אולי ממש קצת.

אתה מעין אידאל, לא אכפת לך מסתם דברים שאני כ"כ דואגת להם, אתה איש של אימפולסים, אבל חיוביים, בא לך אז תעשה.

הלוואי שאני יכולתי לעשות את זה. טכנית אני יכולה אבל זה נראה לי שהעולם שלי יתמוטט אחרי.

וכאן נשאלת השאלה, למה? כי אני יותר רגישה ממך בדברים האלה, פשוט מאוד. אף פעם לא בכית אחרי, תמיד אמרת שאתה שמח שזה נגמר אבל איך אפשר? שנתיים העברת איתה.

עכשיו אני מתחילה להבין, זה מקיצוניות לקיצוניות. אז מה בעצם האמצע שלנו? וזה לא הולך באמת להיות כמו שאתה תמיד מתאר את העתיד. כי זה לא שאנחנו שילוב, אנחנו ממש הפוכים, אני עליתי על זה עכשיו.

שזה די מוזר כי שנינו נורא סוליסטים.

כבר אמרתי לך שאני צריכה להפסיק לחשוב, התשובות שלך תמיד כ"כ הגיוניות, חוץ מהאלה שמשלבות בתוכן יהלומים.

אז פה זה נקטע, עד הפעם הבאה, רק שבכל פעם בא לי לנתק הכל, לא לתמיד אבל לתקופה מספיק ארוכה.

ואז מה באמת יישאר? אני מאוד סוליסטית אבל אני לא מנסה לגרום לעצמי למות לבד. זה מוזר, אני חושבת יותר ויותר עמוק ומבינה פחות ופחות דברים בזמן שאתה בטח יושב ומעשן לך איזה ג'וינט, לחשוב שפעם חיינו את זה.

אני חייתי את החלום שלי וכל מה שהייתי עסוקה בו זה איך לעזאזל להפסיק את זה. הצלחתי. זה כבר לא.

כ"כ הגיוני, חוץ מהקטע של היהלומים... "

וואן צ'פטר אין דה נאבראנדינג ט'ינקינג מיינד אוף יורס , מיי סול.