בכיתי.
הם היו חלק כ"כ גדול מחיי.
לפעמים אני חושבת עם גם אני הייתי חלק בסדר גודל כזה כמו שהם בשבילי.
זהו.
הרגשתי שזה עומד לקרות אבל לא ידעתי שזה יהיה בכזה בום.
אפילו שלום כמו שצריך לא יכולתי להגיד לה.
אני כ"כ אתגעגע, לחיוך שלה, לצחוק המוגזם שלה, למגע הנדיר שלה, לזה שהיא מתרגשת שאני באה.
לזה שבסוף היה לנו כ"כ כיף שפתאום שזה נגמר- הכל היה מעורפל.
אני אתגעגע גם אליהם, על החום שלהם ולאהבה שהם הקרינו.
להרגלים המשפחתיים שלהם.
הם היו שזורים בחצי שנה מחיי ואני לא אשכח זאת לנצח.
הם שינו אותי, בעיקר היא שינתה אותי.
המון תפיסות חיים התנצפו, גילתי עולם חדש.
אני פשוט יודעת שזה שינה משהו בחיים שלי.
אני פורקת פה כי אני חייבת להיות חזקה.
אם אני אדבר עם מישהו, זה רק יעשה לי רע. ועוברת עלי תקופה לא קלה גם ככה.
ואני חושבת שזה שאני לחוצה עכשיו זה עוזר להתגבר.
אני יודעת שהכל לא יהיה כ"כ חדש וטרי, אני אבין שהכל לטובה ושיש סיבה מאחורי זה.
אז פשוט רציתי להגיד איכשהו, גם אם הם לא שומעים- תודה.
ניגע אל החלום/אחינועם ניני