האדם שיש לו הכל.
יש לו הכל לא מבחינה חומרית, מבחינה ריגשית ומורלית.
בכל בוקר הוא קם שמח, מלא תקווה, הוא יודע שהיום יביא איתו שמחה, והתחלות חדשות, יביא איתו אושר ועושר, הוא יודע שיום חדש זה יום של שגשוג. שגשוג נפשי.
אדם כזה הוא אדם שאין לו כלום, כלום מבחינת חומר. העבודה שלו אינה קבועה, ובכל פעם מפטרים אותו כי הוא לא בא לאנשים אחרים טוב בעין, הוא שגרתי, אבל שגרתי באופן שונה מאחרים. הוא אף פעם לא היה סופר דגול, או משורר סוחט דמעות, או נגן שמהפנט אותך אם תוך מנגינה ומספר לך את סיפור החיים שלך, רק שלך, הוא אף פעם לא ניסה לצייר את המציאות, וגם אם כן היה יוצא לו איזה קו אקום ושחור כזה... בלי צורה. הכישרון שלו הוא בלהיות כשרוני בהכל ברמה שהיא נמוכה מהממוצע, אבל גם להיות בלי כישרון כלל. הזוגיות שלו אף פעם לא הגיעה לשיאים כלשהם, לא מבחינת מתנות, או נתינה, או חוויה. הכל זמני ומתחלף. אין לו בת זוג או משפחה. כאילו, יש לו משפחה, יש לו אמא ויש לו אבא, אבל הם אינם שם בשבילו. הם שם איתו, באופן הפיזי, לא באופן המנטלי, הם תפאורה.
התפאורה שלו מלאה בצבעים, כל הצבעים שרק אפשר לדמיין, כל ההתרחשויות שרק ניתן להעלות על הדעת. אם היו מצלמים את החיים שלו הוא היה זוכה בפרס, בכל הפרסים! סרט דרמה, מותחן מהפנט, מהסוג הזה.
אדם שיש לו הכל, אבל אין לו בעצם כלום בחיים, אדם כזה, שאין לו לאן ליפול, אין לו גם לאן לעלות. שלי בדיוק על קו המשווה של החיים האפורים. כזה בן אדם אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
