היהודי הנודד

הקירות במעונות של אוניברסיטת תל-אביב צבועים צהוב פסטל, במשיכות מברשת עבות כאלה, גסות, ובשכבות צבע לא שוות. כל התמונות שלי משם כאילו צולמו עם פילטר צהוב. מין צהוב שמרוב שהוא מכוער הוא כמעט יפה. נזכרתי בזה היום, כשחבר סיפר לי שהוא עובר לגור במעונות. אני רק הערתי ביובש שהוא קצת מבוגר לגור עם מישהו בחדר. אחר-כך, בערב, בחדר שלי חשבתי על סמסטר א' של שנה ב', והתעצבתי לגלות שעברו כמעט ארבע שנים. על הקיר הצהוב פסטל היה לי מדף קטן בשביל הספרים, מתחתיו היה שולחן כתיבה מוצף בניירות, היו גם שתי מיטות יחיד בשבילי ובשביל איציק, שהיה השותף. היה ארון עצום, שתפס המון מקום, ובתחילת השנה מצאנו מתחת למזרון של איציק ערימה ענקית של שבועונים פורנוגרפיים. בהתחלה צחקקנו ועשינו קולות של להעיף אותם, אבל הם נשארו והבאנו עליהם ביד כל השנה ועשינו כאילו אנחנו לא יודעים אחד על השני. בלילות הייתי חוצה את רמת אביב מקצה לקצה, מתחילת הירוקה ועד סוף ג', תולה אינסוף שלטים של מורה פרטי, מסניף את הריח המתקתק של הגנים הציבוריים ומרוצה מהבל הפה ומהשלוליות. למדתי הרבה מקצועות בסמסטר ההוא, אבל אני זוכר רק את מכניקה אנליטית, מקצוע שהוא פיזיקה טהורה ויפה ואפילו רומנטית, עם שמות כמו לגרנז' והמילטון ומופרטואי. היה בזה משהו רומנטי, בטח הבנתי את זה גם אז, בלשבת בלילות שעות על גבי שעות מתחת למנורת שולחן, איציק כבר מזמן ישן, ואני נאבק בהמילטוניאנים  ולגרנז'יאנים, במשוואות מצומדות ותנועות פלנטריות. קניתי בדיונון את הפסקול של "The Graduate” של סיימון וגרפונקל וטחנתי אותו עד דק, חולם שאני סטודנט אמריקאי בברקלי. לקחתי משכן את "צליל מכוון" בגלל "ימים לבנים" וכמו שקורה תמיד התאהבתי בשיר אחר לגמרי- "בלילה" של אברהם חלפי- וגם אותו טחנתי ללא הפסקה.  מעניין מה הוא היה חושב על זה שהשיר הזה מזכיר לי דווקא לילות של משתנים מוכללים ואוסצילטורים מצומדים.

חודשים הייתי שבור בגלל איזו אמריקאית בשם נטשה. ראיתי אותה ממירה כסף בדואר, כשעמדתי בתור לשלוח גלויה (אז זה היה נראה לי מגניב לשלוח גלויות מתל-אביב לאחותי בחיפה, כל פעם עם תובנה אחרת, מהאח הגדול לאחות הקטנה). יש בנות עם איזה סוג של יופי שמנפץ אותי לרסיסים, אז אני התנפצתי ממנה. יפה מאוד וטפשה מאוד וגם דו-מינית מאוד הייתה הנטשה הזאת. איזה שם יפה זה נטשה. היא גרה בבניין מולי וכשהיה יורד גשם הייתי פותח את החלון וצורח, "נ-ט-שה ! נ-ט-שה !". חרמון, שגר בחדר ליד, היה נכנס לחדר ומתגלגל מצחוק, אני הייתי משתלהב וצורח יותר חזק, "נ-ט-שה ! I wanna lick your boobs  !" וחרמון היה מתפתל על המיטה מרוב צחוק. ואני הייתי מרוצה גם מזה שחרמון צוחק וגם מזה שרוקנתי את תשוקתי אל תוך הגשם. שכבתי איתה בסוף, עם הנטשה הזאת. היא נכנעה לי איזה לילה אחד ואני רק זוכר אותה מעליי עולה ויורדת ופתאום לוחשת בקול, "I'm gonna come in two seconds, I'm gonna come in two seconds…”  ואז גומרת בצרחות, כל המעונות שמעו וזה היה פשוט מדהים. הייתה איזו אמריקאית אחרת, שהעריצה כל מילה שהוצאתי מפי, ואיזו ישראלית, שגרה מתחתיי, שלא הפסיקה להביא לי מתנות, אבל אני רק רציתי עוד מנטשה, עוד מהאמריקאית האהבלה הזאת, שרק רצתה לרקוד איתי סלסה ושנזמין פיצה. חרמון צוחק עליי עד היום כשאנחנו נפגשים.

מוזר איך הזמן מצפה בקסם.

בלילה

מילים: אברהם חלפי

לחן: שם-טוב לוי

בלילה נפלו ציפורים מן הקן,
ועצים רעדו בלילה.
והחיים הגדולים נהיו קטנים
ובכו לחיות.

אולי לא היה עוד דבר ברקיע.
אולי מעולם לא היה ברקיע דבר.
ורק מישהו,
כציפור שנפלה מן הקן,
דימה למצוא ברקיע דבר.

ולבכי היה טוב כי עודנו בכי,
וטוב לדמעות - כי דמעות הן
בלילה,
תמיד בלילה,
שואג סער איתן
ומכה על לב הענפים.
ונזכרים הענפים כי ליבם כואב.
ומישהו כציפור שנפלה מן הקן
וכענף שבור,
שאינו יודע מי הוא, מי הוא-
נופל גם הוא

ולבכי היה טוב כי עודנו בכי,...

בלילה נפלו ציפורים מן הקן,
ועצים רעדו בלילה.