(שיניתי קצת כי חשבתי שהקטע המקורי אולי היה מוגזם קמעה).
למרות כל ההתבכיינויות הפמיניסטיות, בת'כלס דווקא גברים הם הסחבות של העולם המערבי. בגיל 50 רוב הגברים סחוטים לחלוטין משנים של לחץ חברתי אדיר להצלחה מקצועית, מרדיפה בלתי פוסקת אחרי קריירה מסוג כזה או אחר, משרות צבאי ארוך, מפרך ואפור, מניסיון מתיש לפרנס משפחה ובמקביל לצבור רכוש ונדל"ן כי הבורגנות מחייבת, מהצורך להיראות מהוגנים כל הזמן, מהשגרה הממכרת והמרעילה, מהחובה להישאר נאמן ומסור לאישה, למשפחה, למדינה. מה שהתחיל בגיל 14 בשצף קצף של אנרגיות והורמונים, נשחק עד דק על ידי חברה שכל הזמן תובעת עוד ועוד ונותנת פחות ופחות, עד שבגיל 50 הכול מסתיים בקול ענות חלושה. גברים בני 50 הם יצורים בודדים, חסרי חברים מחוסר כוח, זמן ועניין לשמר חברויות שהיו, החשק המיני הולך ודועך, גם מעצמו אבל גם כי אישה בת 50 זה בדרך כלל לא משהו מלבב במיוחד, הם נעשים שתקנים אפילו יותר משהיו, כי גם אם היה פעם על מה לדבר, אחרי עשר שנים עם אותה אישה מה כבר נשאר להגיד, מבחינה מקצועית הם יודעים שכבר לא יצליחו בגדול- עוד קידום, פחות קידום, זה חסר משמעות, מלאים במין פסימיות עמוקה של כאלה שניסו ויודעים ששום דבר לא באמת משנה, הם בוהים בכדורגל שעות מנסים לרוקן את המוח מכל שביב מחשבה שאולי נותר בו, זומבים לכל דבר ועניין, ממלאים את חובותיהם החברתיות והמשפחתיות כאוטומטים. נשים, לעומת זאת, רק מתחילות לפרוח בגיל 30. אמנם הן כמושות והתחת שלהן מגיע למימדים שלא ייאמנו, אבל יש להן המון זמן לעצמן, הן בשלות ומלאות בניסיון, מתמלאות באנרגיה מינית, מבחינה חברתית הן מלבלבות, מטפחות את עצמן ומשתדלות להתפתח לכיוונים חדשים, ורק הבעל הדועך שלהן הורס הכול.
חייבים לשנות הכול מהיסוד, זה פשוט לא עובד. המלך הוא עירום.