היהודי הנודד

האביב הזה הגיע מוקדם מדי. כל מה שהיה צריך זה רק עוד שבועיים של גשם וקור, והיה יכול להיות מצויין. כי ככה, כשהאביב מתחיל בסוף פברואר, הוא גם נגמר מוקדם. ועוד שבועיים של גשם היו מרווים גם את הזרעים הנידחים ביותר, עוד שבועיים של קור היו דוחים את הנביטה עד לרגע האחרון ממש, ואז כשהייתה יוצאת השמש, מכל פיסת אדמה, בבת אחת ומכל הכיוונים, הייתה מתפרצת פריחה מטורפת- סגולה, צהובה, אדומה, ורודה- עטופה בירוק שזוהר מרוב גשם וקור בחורף. Like a champagne supernova in the sky. אבל השמש הגיעה עכשיו והרסה הכול, וכולם מסביב שמחים. בורים.

לפי "הארץ" ירדו באזור חיפה 717 מ"מ של גשם, הרבה מעל הממוצע הרב-שנתי, וזה משמח אותי. אני תמיד עוקב באדיקות אחרי הצטברות המ"מ בטבלה הזאת של "הארץ". אני ממש שואב סיפוק מכל מ"מ שיורד. אני יכול לדמיין אותו נספג באדמה, ואת השורשים יונקים אותו, ומשם אני ממשיך ומדמיין את הפרחים ואת הדבורים והחרקים, שבאים לאכול ומאביקים אותם, ואת הצרעות, העכבישים והציפורים שהם הבאים בתור בשרשרת- וככה אני עובר בראש את כל פירמידת המזון וכמו איזה ילד מתמלא סיפוק מכל העניין. באזור המרכז ירדו השנה הרבה פחות מהממוצע הרב-שנתי, ובנוסף על התסכול מזה השמש הזאת עכשיו תגרום לפרחים לפרוח מוקדם מדי. בהתחלה הפיוניות בעלים יפתחו כדי לנשום והשמש תאדה מים, כל טיפה שתתאדה תמשוך אחריה את עמוד הנוזל שמתחתיה וכך במין חצי קסם המים יטפסו לכל אורך הצמח וימתחו את העלים הרגילים, עלי הגביע ועלי הכותרת. אבל השמש בארץ לא יודעת רחם ועוד מעט היא תתחיל לסחוט מהפרחים כל טיפת מים וצבע. אז בגלל האביב הזה עכשיו, שכולם מרוצים ממנו, יהיה אביב קצר, עם פריחה בינונית ואותי זה מעצבן.

כבר יש מגוון מספיק של פרחים בפריחה כדי שאצטרך מגדיר. אפילו בשביל פרחים פשוטים, כי אני תמיד שוכח מי זה סביון ומי חרצית או מי פורח לפני מי: כלנית או נורית. הקטע הזה עם המגדיר זה ממש תסביך. אני לא יכול לראות פרח שלא מוכר לי בלי לפתוח מגדיר. אני לא יכול פשוט ליהנות מהפרח, אני צריך לדעת עליו. והרי מה זה משנה איך קוראים לו ? אבל אני לא מסופק עד שאני לא יודע את השם והמשפחה ותקופת הפריחה ועוד כל מיני שטויות. כשאני חושב על זה, זה ככה אצלי לא רק עם פרחים. גם כשאני מטייל סתם, נניח בעיר, ללא ספר עם ההיסטוריה של הרחובות, בלי לדעת מי תכנן את הבית הזה, ומי בנה את הבית ההוא או מי גר בו פעם, אני פשוט מרגיש שזה לא זה. משהו ריקני מתפשט בי בלי הידע הזה. אני תמיד חייב למלא איזשהו נפח. ולא שמשהו מהידע הזה מצטבר. אני סתם גודש את מוחי בפרטי פרטים והם נשכחים כמעט מיידית או מוחלפים ע"י פרטים אחרים בנושא אחר. אני טיפוס קלאסי של מרוב עצים לא רואים את היער. מרוב שאני מתאווה לדעת כל פרט על כל דבר, התמונה הכללית נאבדת לי.

ואני גם עובר דירה, אבל על זה בפוסט הבא.

מה שיותר עמוק יותר כחול/ שלום חנוך

היא - באה שמש
וזה סימן שכבר מאוחר
היא - באה שמש
כבר לא אתמול ועוד לא מחר
היא - באה שמש
עם הקפה אלי למיטה
היא - באה שמש
אני יכול לאכול אותה

וכשאפתח את הדלת
ואסתכל על הכל
הכל נראה כמו שמיים
מה שיותר עמוק יותר כחול

היא - באה שמש
כל הלילה הייתי ער
היא - באה שמש
והיא כל מה שהיה חסר

וכשאפתח את הדלת
ואסתכל על הכל
הכל נראה כמו עיניים
מה שיותר עמוק יותר כחול
מה שיותר עמוק יותר כחול