היהודי הנודד

ביקשתי ממנה רשיון לציד. "איתך טוב לי", אמרתי לה, וזה נכון. אבל על הציד אני לא יכול לוותר. כי כל בחורה היא הרפתקה ויש כל כך הרבה מהן, בכל הטעמים, בכל הגדלים, בכל הצבעים, ואני חייב את הכיבוש. "איתך אהיה, לך אכתוב, איתך אטייל ואישן, כי רק איתך זה בכלל שווה להיות", אמרתי לה, וזה נכון. אבל אני רוצה לטעום אחרות כל הזמן, וכל טוסיק חדש מפתה אותי, ואני חייב את הריגוש ואני בכלל שני אנשים אחרים כשאני איתך וכשאני איתן, אז למה לא ? איתך טוב לי ואיתן זה סתם, זה ציד לתענוג. כי אחרת ארגיש החמצה והחמצות רודפות אותי שנים, את הרי יודעת. "אז תני לי רשיון לציד", אמרתי לה. בנות הרי תמיד אומרות שאם זה לא עם רגש אז זה לא נחשב, ואני צריך את זה בשביל האגו, ובשביל העניין והמשחק, ואני מפחד שאם לא יהיו לי אחרות, לא אוכל להיות איתך, ואותך אני חייב. אבל גם אותן. תני לי לסגור איתן חובות של גיל 16, ותני לי להרגיש שאני לא מפספס, את הרי יודעת שפספוסים מכרסמים לי את הנשמה, ומי בכלל קבע שאי אפשר לאהוב אחת ולגעת באחרות, אז תני לי להרגיש צייד כדי שאיתך אהיה רגוע. רק איתך אעשה את הדברים שבאמת משנים, הרי רק את מבינה על מה אני מדבר ורק איתך אני לא מבזבז את הזמן, ורק את יודעת מה אני חושב לפני שבכלל חשבתי את זה, ורק אותך אני מנשק באמת, אבל תני לי לצוד ובתמורה תקבלי אותי.