הבוגר: כשגרתי בארה"ב, ראיתי את "הבוגר" כמה פעמים בטלוויזיה והתאהבתי בו. אולי כי זה סוף השישים, אולי בגלל המכונית ספורט של דסטין הופמן ושהבחורה כוסית, או בגלל שהוא רודף אחריה עד ברקלי, ואולי זה סצינת החתונה שהיא כבר קלאסיקה ואפילו הסימפסונים צחקו עליה, ובטוח בגלל השירים של סיימון וגרפונקל. לא ראיתי את הסרט בערך מגיל 19, אבל היום, כשאני חושב עליו, אני אוהב אותו בגלל שבסצינה האחרונה, אחרי שדסטין הופמן חוטף אותה מהכנסייה, הם עולים על אוטובוס, מתיישבים בספסל האחורי, היא עם שמלת הכלה, ואחרי שחצי סרט הוא מחזר אחריה במין רומנטיקה ושיגעון שאני כל חיי מנסה לחקות ,אחרי כל הנסיעות שלו אחריה ואחרי כל הטירוף, אחרי כל זה, הם יושבים שם בספסל האחורי, בוהים באוויר, מסתכלים קדימה, בוהים- ושותקים. ורק היום אני מבין שרק בשביל השניה הזו בסוף הסרט התסריטאי עשה את כולו.
הבלוג: כשאגמור לכתוב את הבלוג שלי, אני אדפיס אותו ואתן אותו לכל בחורה שאצא איתה, שתקרא אותו לפני היציאה, אולי אפילו תוך כדי. ככה היא היא תדע עליי הכול ואני אוכל לשתוק או לדבר שטויות. מקסימום- "את יכולה להעביר את המלח ?".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
