היהודי הנודד

בן אדם בעיר ילדותו,

צועד על צעדיו ההם משכבר.

בלילות מסתכל על ביתו הישן,

בציפורניו אוחז געגוע חלק-

ונזכר.

בן אדם בעיר ילדותו,

חוזר למקומות ההם בעבר,

מנסה למצוא דברים שהיו,

נרעד לחשוב שבשביל זה חזר.

והרחובות אותם הרחובות,

אותו ריח אורנים לפני קיץ,

והזכרונות כאבק-שכבות שכבות,

נצברו על כל גן ובית ספר ובית.

בן אדם בעיר ילדותו,

בימים מעלה זכרונות באוב,

בלילות, היא אינה יודעת דבר,

רדוף הוא נוסע אליה לרחוב.

בן אדם בעיר הולדתו,

צועד על צעדיו ההם משכבר,

כל צעד משיל עוד שכבה מילדותו.