שירת הבירבור
הדברים הקטנים שמהם מורכבים החיים.
הבלוג מתעדכן כל יום, מלבד בימים שבהם הוא לא מתעדכן. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
 2/7/09
הרהורים אחרונים מרומא (כי מה לעשות, חייבים לחזור הבייתה במוקדם או במאוחר)
כל הילדות אמרו ולימדו אותנו שהשמש שוקעת כל לילה בים. בכל השירים, ובכל הסיפורים שההורים קראו לנו, תמיד השמש הולכת לישון בים. זו כמובן לא אמת אוניברסלית ולא חוק טבע אלא מקרה מבחן ייחודי לישראל הקטנה, אבל את זה ההורים לא טרחו לציין אף פעם, ולא פלא שהעובדה הזו השתרשה בנו כאקסיומה בלתי מעורערת.
יוצא שגם היום כשאני מבקר בחו"ל, אני מתפלא שוב ושוב לגלות שלא נדיר למצוא אותה דווקא זורחת בים בלא מעט מקרים.
רק בישראל מכריחים את השמש ללכת לישון בים. כשהיא בחו"ל היא חופשיה ללכת לישון איפה שבא לה.
ובהמשך לפוסט של אתמול - מסתבר שזה די מנהג נפוץ באיטליה לתלוש את הקרש מהאסלות, כנראה על מנת למנוע מאנשים להתיישב עליה.
מה שיוצר אינספור פרצופי-אסלה משעשעים עבור מי שיש לו מעט דמיון.
הנה אסלה שהפגינה הרבה פחות חמימות לקראתי. ויש שתאמרו אפילו שאחזה בה אימה קלה.
(צולם בוילה ד'אסטה, טיבולי)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
