שירת הבירבור

מכירים את זה שאתם יושבים בהרצאה או בכיתת לימוד, ועומד בפניכם מרצה בעל נטייה מרגיזה להתמקד בכל פעם באדם אחד מהנוכחים בחדר?

זו בערך התחושה הכי לא נוחה בעולם כשהמבטים שלכם נפגשים ברגע אחד, הוא קולט שאתה מביט בו וננעל עלייך.  מאותה שניה אתה לא מסוגל להסיט שוב את המבט ממנו, כי זה כאילו הוא מדבר ישירות אלייך.  רק שלך אסור לענות.

אתה אפילו לא מסוגל להקשיב לו באותו רגע, שעה שהעיניים שלך לכודות בלפיטת חנק ע"י המבט החודר שלו.  אתה רק מחייך ומהנהן בהתלהבות כמסכים עם כל מילה, מתפלל שמשהו כבר יסיח את תשומת הלב שלו ממך. וברגע שהוא רק ממצמץ לכיוון אחר, אתה ממהר לברוח ולהסתכל הצידה. לא חשוב לאן. רק לא לסבול עוד רגע אחד של האלימות האופטית הזו.