שירת הבירבור

* שכשאומרים לך להגיש עבודה מודפסת ברווח כפול, אתה מרגיש רגוע עם המחשבה שבתכלס יש לך רק חצי עבודה לכתוב?

* קצת אירוני שכל פתרונות הבגרויות מתפרסמות דווקא במוסף הספורט, שרוב הקוראים שלו הצליחו לסיים כיתה ט' בקושי.

* שאתה הכי צריך את המשקפיים שלך כשהן הולכות לאיבוד, כי נורא קשה למצוא אותן בלי לראות כלום.

* שכשמצלמים דף מאיזה ספר בשביל כתיבת עבודה, הצילום יחתך דווקא בשורה שהכי מתאימה לך לציטוט בעבודה?

* תמיד כשמתחיל לטפטף, אנשים ישר יתחילו לחפש אשמים: "אמרו על זה משהו בחדשות? דיברו על זה בתחזית?". במידה ולא נאמר משהו מראש בעניין - התחושה שנוצרת היא שמישהו בתקשורת התרשל בתפקידו, ועליו לשאת באחריות למחדל.

* כשיש שיר ממש יפה ומרגש בטקס יום השואה, נורא קשה להתגבר על הדחף למחוא כפיים בסופו?

* שמעצבן ללחוץ על כפתור "לחץ כאן להגדלת התמונה" - ולקבל את התמונה בחלון חדש אבל באותו גודל (אם לא קטנה יותר)?

* כשבאים לבית הספר בלילה ביום הורים, הוא מרגיש כל כך שונה מבכל יום, כמעט כמו מקום זר.

* שצריך לרצוח אנשים ששמים שיר שלם של 5 דקות שמתחיל לנגן בכל פעם שנכנסת הודעת טקסט קטנה ועלובה לסלולארי שלהם?

* שכל כמה חודשים רואים בעמוד האחורי של העיתון תמונות של פירות חדשים שפותחו בארץ, ותמיד מבטיחים שהם יגיעו לחנויות בהמשך השנה - ולעולם לא רואים אותם על המדפים בשום מקום!

* הכי מעצבן לקנות מכשיר אלקטרוני חדש ומגניב, ואז אסור בשום אופן לגעת בו 20 שעות עד שהבטרייה שלו נטענת במלואה? ודווקא שהוא חדש ואין לך סבלנות כבר לנסות אותו!

* שכל עוד אתה לא מוריד את הניילון שדפוק לפאנל של המכשיר שקנית, הוא מרגיש חדש, אפילו אם הוא אצלך כבר שנתיים?