שירת הבירבור

לפני כמה ימים דנו פה בנושא החלום הבלתי גמור - חלום מאוד מוצלח, שלמרבה הבאסה לא זכית להגיע לראות איך הוא מסתיים.

היום אני רוצה לדון במקרה המנוגד - החלום המשעמם והבלתי נגמר.

זה לא קורה הרבה, אבל מדי פעם מתחיל חלום שהמוח לא מצליח לפתח אותו הלאה כמו שצריך. כשהחלום נכנס פתאום למעין לולאה משעממת שלא מתקדמת עלילתית לשום מקום, ורק דורכת במקום. ואתה מתוך שינה רק מייחל שהחלום הזה יתחלף כבר באחר, כי הוא מייגע אותך.

כאילו הדמיון שלך מחליט בלי הזהרה לפתוח בשביתת תסריטאים, כמו אומר לך "לך תטחן שידורים חוזרים בלופ, אני לא חוזר לעבוד בתנאים האלו".

החלום הזה בד"כ מסתיים בכך שאתה מתייאש ממנו סופית ומתעורר. אבל גם אחרי שכבר הקצת אתה מגלה שהמוח ממשיך לטחון את הלולאה המטומטמת הזו , ונדמה שאי אפשר להתנער ממנה ולפנות את המחשבות לקראת חלום אחר.

חלומות כאלו ממש מעייפים אותך מנטאלית, והם בעיני הכי גרועים. ראבאק, אם הייתי יודע שאני הולך להתעורר מותש מהחלום הזה, הייתי כבר נשאר ער כל הלילה ורואה שידורים חוזרים בביפ.