שירת הבירבור

חברים, חברות ואנשים בעלי זהות מינית לא מוגדרת,

אחרי שלושה חודשים של עדכונים יומיים זה זמן להיפרד בשנית.

אני טס במוצ"ש לברלין לטיול של שבוע ולא אוכל לעדכן, ונראה לי שזו גם הזדמנות ראוייה להניח את המקלדת לעת עתה.

היה ממש אחלה לחזור לכתוב פה (ובאמת שכבר ממש הייתי זקוק לזה). 

תודה לכל מי שהגיב ועודד בתוך הבלוג ומחוצה לו. אתם תמיד מוזמנים לשמור על קשר, גם בפייסבוק.

ולסיום הכנתי רשימה מרוכזת של עוד כמה וכמה דברים שאני לא מחבב (לא רוצה לומר שונא, זו מילה קשה).

החלק השני של הרשימה יפורסם מחר.

* שקוראים לזקנים לפעמים "אזרח ותיק". מה זה אומר? ותיקים איפה? בעולם?!

* אנשים ששובתים רעב. במיוחד אסירים. זה אמור להכניס אותי ללחץ שהוא רעב? אם כבר זה אמור להכניס אותו ללחץ!

* אנשים שאומרים "לא ראיתי את הסרט, אבל הספר מדהים".

* אנשים שאף פעם לא זוכרים להחזיר לך כסף שהם לוו, אבל כשהמצב הפוך הם לא מפסיקים לנדנד לך שתחזיר להם כל שקל.

* אנשים שמדברים בתשוקה על האוכל של סבתא שלהם (בין אם היא בחיים או שכבר לא).

התיאורים המדוקדקים האלו לפרטי פרטים לא ממש עוזרים לי אם אני לא אזכה להנות מהבישולים שלה אי פעם.

* אנשים במעלית שלא יתפסו ממך רווח גם אחרי שהלחץ במעלית ירד ולא נותרו בה יותר מ-3 אנשים.

* אנשים ששואלים אותך "נו, מה אתה מספר?".   רוצה לומר: אין לי כוח אפילו להמציא שאלה עניינית לגביך. זו בגדר "שאלת ג'וקר", שבאה כתחליף לכל השאלות בעולם.

* את הזקן הזה שקורא לידך בטיסה ארוכה כשאתה רק רוצה לישון, והאור שלו הוא היחיד שדולק בכל המטוס.

* נזלת נוזלית שיש לך כשאתה מאוד מצונן, ומתחילה לדגדג לך את הקצה של הנחיר בטירוף כשאין לידך טישיו זמין.

* טלפנים שפותחים שיחה ב- 'שלום, מדברים מ-". למה ברבים? אתה אחד!

* אנשים שעושים תנועות של פנטומימה תוך כדי ריקוד, לפי הנאמר בשיר.

* אנשים שמכחישים בתוקף (ואפילו נעלבים) כשהם נרדמים במקום או בזמן שלא הוגדר לשינה.

* תוכניות עם קרדיטים שנמשכים מעל ל- 10 דקות לתוך הפרק. ככל שההפקה יותר מחשיבה את עצמה - הכתוביות בפתיחה יותר ממושכות.

* את השמנה החייכנית (והשיכורה קלות) שתמיד ניגשת לשולחנות בחתונה ומנסה לגרור בכוח אנשים לרחבת הריקודים.