RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
והפעם: מי ששתה קולה בערב שבת, יעבור הקרנה בשבת.
מעקה
מעקה של חדר מדרגות זה משהו שאף פעם לא מנקים.
כל פעם שאני תופס את המעקה שאני יורד במדרגות, אני נזכר בעובדה הזו, ואז רצות בראש שלי כל כפות הידיים שנגעו שם במהלך שנות הקיום של הבניין, ואני חש בחילה קלה.
כל הידיים: שחורות, מלוכלכות, דביקות (גם של אנשים שהיו בשירותים ויצאו בלי לשטוף ידיים...)
רוב הסיכויים שאחרי ירידה במדרגות, הידיים שלי יהיו מזוהמות בחיידקים צואתיים בני 20 שנה...
ואתם אומרים לי שאני בנאדם סטרילי?! אני השפוי היחידי פה!!! מעכשיו יורדים רק במעלית...
(ועל הכפתור לוחצים עם הנעל...)
שלט
1) מה כל כך מיוחד בו, בשלט של הטלוויזיה, שגורם לו להיעלם כל פעם בצורה כל כך מעצבנת?
יש משהו כמעט מיסטי בהעלמות הזו. אתה יכול להישבע שרק לפני דקה הוא היה לידך, והנה הוא נעלם.
הכי גרוע זה בשלט של טלוויזיה בחדר שינה; אם הוא נעלם בין השמיכות, זה גובל ביאוש עד שתתהפך במיטה ותשלוף אותו מהכוך השחור שאליו החליק בשיפולי הפוך.
2) יש בתים שבהם מכסים באופן שיטתי את השלטים בניילון.
איפה הכיף של השלט אם מניילנים אותו? זה מאבד את כל הקסם של "בטטת הכיסא" ברגע שיש חציצה בין האצבעות השומניות שלך לכפתורי הגומי של השלט.
נסו לשחק "סנייק" מצופה ניילון - לא חוויה חיובית. אי אפשר להגיע ליותר מ- 10 נקודות במשחק.
הגיון
קוראים יקרים, הסתכלו על המשפט הבא ללא עין שופטת, ושימו בצד את הידע המקצועי שלכם במחשבים.
האם המשפט הזה נשמע הגיוני למישהו:
"שאני נכנס לדפדפן המחשב שלי נתקע וצריך להפעיל את המחשב מחדש, זה בגלל שיש אצלכם עומס גולשים?"
סרטן
זה אני? או שכל אלו שמחפשים תורם דם למישהו שהוא חולה סופני, תמיד צריכים את סוגי הדם הכי נדירים בעולם?!
למה אי אפשר לתת להם להסתכל במאגר הנתונים של בית החולים ולמצוא מישהו לפי סוג הדם הזה ולהתקשר אליו הבייתה לבקש תרומה:
חולה: שלום, אפשר לדבר עם שלמה?
תורם: מדבר...
חולה: שלום, אני משה, אני חולה בלוקימיה, וזקוק לתרומת דם.
תורם: אההה... אני כבר תרמתי.
חולה: בחייך, יש לך דם נדיר ואני צריך אותו בשביל לחיות...
תורם: אתה כבר השלישי שמתקשר אלי השבוע! אני לא יכול לתרום לכולם... ותוציאו אותי מרשימת הטלפונים שלכם! חוצפה!
חולה: סליחה... אני ... מצטער...
תורם: ואולי תתחילו לייצר כבר דם לעצמכם, ותפסיקו למצוץ את הדם של אחרים. אני עובד קשה בשביל לייצר דם לקיומי...
דיבוב
הורג אותי לראות סרטים בערוצים זרים; הגויים הערלים, אוכלי הטריפה המשוקצים הללו לא מסוגלים לקרוא כתוביות.
אז מה עושים?;
לוקחים קריין אחד שידובב את הסרט, ואותו קריין מדובב את כל הדמויות בסרט, כולל ילדים, נשים, המפלצת מהביצה והיטלר.
אנאלפביתים מוגלתיים שכמותם. לא סתם אנחנו עם הספר. תלמדו לקרוא!
אני ושכמותי, בניגוד אליהם, נמנעים ככל האפשר מללכת לסרט מדובב. אם יצא לי ללכת לסרט שעבר דיבוב בעברית, ארגיש כאילו אנסו אותי באיזו מובן...
אבל לפחות אצלנו, הדיבוב איכותי, הודות לשפרירא זכאי הזכורה לטוב עוד מעידן דרדסים, שמנצחת על בימוי הקולות ביד רמה.
שפרירה, את עושה עבודת קודש (היא זכאי, היא זכאי...)
משקולות
האם יש משהו בטבע שמסוגל לצבור כל כך הרבה אבק, כמו המשקולות ההן שפעם קנית והחלטת שבאמת באמת תשתמש בהן כל יום?
אני חושב שיש בהן, ובשאר מוצרי הכושר איזהשהו אפקט מגנטי שמושך אליהם אבק.
תמיד אתה רואה בערוץ הקניות בשלוש לפנות בוקר איזה מוצר ספורט חדשני, והוא באמת נראה קל לשימוש ומגניב.
ובאווירת השעה המאוחרת נראה לך הגיוני להזמין את המוצר הזה ולהתחיל להתאמן בו כל יום, ומבטיח לעצמי שאני מתאמן כל יום עד שיש לי ריבועים בבטן, כמו לרופס ההוא בפרסומת שהפך לדוגמן מסלול בתוך חודשיים תוך שימוש במכשיר.
בבוקר, הדברים נראים שקולים יותר ואני מודה לאל שלא שלחתי את ידי לשפופרת להזמין כבר אתמול בלילה.
צמא... כל כך צמא...
אין תחושה גרועה יותר מלהיות צמא בקולנוע.
מצד אחד אתה יכול לקום מתי שבא לך ולצאת לקנות שתיה,
מצד שני זה להפריע לכל השורה שלך, ולזו שאחריך ביציאה, וגם בדרך חזרה, וכמובן להפסיד את הקטע הכי חשוב בסרט (לא משנה מתי תצא, אתה תפסיד את החלק הכי חשוב בסרט).
אתמול ישבתי בסרט בסינמה סיטי... וכבר בהתחלה התחלתי להיות צמא... ובלעתי רוק... ובלעתי רוק... וזה לא עוזר... ואני פתאום נהיה מודע לכל האנשים שקנו לעצמם שתיה ומקנא בהם קנאה עזה, ומקשיב קשב רב לקולות השאיבה של הקולה בקרקעית הכוס עם הקש, ורק נהיה צמא יותר.
וכל פחית קולה בסרט מזכירה לי את הצמא שלי יותר ויותר.
וכל הזמן חולפת לי בראש המחשבה שאולי אני אמות מהתייבשות... ושאני אצא מהקולנוע הזה עם אינפוזיה ישר לוריד.
למרות שברור לי שזה לא יקרה... ובכל זאת... אני חושש...
ובסוף, עם כתוביות הסיום(לא הייתה הפסקה!) רצתי וקניתי ליטר(!!) דיאט קולה.
נכון, אולי קיצרתי לעצמי את תוחלת החיים בשנה ע"י שאיבת ליטר מהרעל הזה בבת אחת, אבל אלוהים זה היה טוב...
המחשב
זה אני, או שהמחשב נהיה איטי באופן משמעותי ככל שהוא נעשה ישן יותר.
ולא יעזור אם תמחק הכל ותתקין מחדש, הוא עדיין יהיה יותר איטי ממה שהוא היה כשקנית אותו.
אני חושב שמדובר בקונספירציה של יצרני המחשבים על מנת לגרום לנו להחליף מחשבים כל פרק זמן מסויים.
הם שמים איזה טיימר שעם הזמן מוריד את ביצועי המחשב עד כדי אפס מוחלט, בניסיון לשכנע אותך להיפטר ממנו.
חולירות!!!
החיוך
תמיד שמצטלמים, כולם תוקעים חיוך מהלב...
אבל ככל שהצלם מתבושש ללחוץ על הכפתור, החיוך הולך ודואך, עד שהוא הופך למשהו רופס מגעיל ומזוייף, סתם מתיחת שריר רצונית באיזור הפה.
תלחץ כבר על הכפתור יא שמוק!!! אני מתנוון פה!!!
התנוחה
לפעמים אני רואה בנות מתיישבות בדרכים שונות ומשונות עם הרגליים שלהן מקופלות מאחורי הישבן, וכל מיני צורות משונות ולא קונבנציונליות.
איך אתן יכולות?! אני רואה אתכן שעות באותה תנוחה עם הרגל מאוזנת הצידה, ואתן יושבות עליה...
איך זה יכול להיות נוח? כף הרגל כמעט נהיית נמק מחוסר דם, ואתן מבסוטיות לאללה... מי תסביר לי את העניין?
רכבת ההפתעות
מכירים את הסרטים המצויירים הזולים האלו עם הקריין המספר?
סרטונים של 5 דקות, שבכל אחד יש רק 10 פריימים של ציור "קפוא", ואת כל התגלגלות העלילה ודו השיח מעביר המספר.
לטעמי זה יותר קומיקס מסרט מצוייר.
מוצאן של התוכניות האלו בד"כ מארצות שהתפרקו או שאין בהן פיקוח על סחר וזכויות עובדים, וכל שכן 30 פרקים כאלו עולים (אני מעריך) דולר אמריקאי אחד.
כמה נוח לקבץ כמה סרטונים כאלו יחד לכדי תוכנית שלמה, והנה דפקת אחלה רייטינג (לתקופה של ערוץ בודד), בהשקעה של כמה שקלים לפרק.
ומי יכול לשים מחיר על זכרונות הילדות שלנו... הווו.. לזה אין מחיר... אבל אם אתם מתעקשים לקבוע מחיר: משהו באיזור שקל תשעים.
שמרו על עצמכם.
אתם יקרים לי.
אסף
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
