שירת הבירבור

אנגלית
שמתם לב איך במסע בין כוכבים, בכל כוכב זר שהם מגיעים אליו מדברים אנגלית שוטפת?
מפתיע קצת שבכוכב "וניסיטי 4" בגלקסיית "טרייסטר" מדברים אנגלית יותר שוטפת מאשר רוב הלקוחות שמתקשרים אלי לתמיכה.

חתך מנייר
מבין כל סוגי הפציעה האפשריים, זה המשפיל מכולם.
זו פציעה שאין בה כבוד;

אתה יכול להתהדר בצלקת שקיבלת בזמן סקי בשוויץ, או בפצע מגליד שקיבלת כשנפלת מהרולר בליידס, אבל איזה מין בושה זה להודות שנחתכת מנייר...

דף קטן ומסריח שמתגלגל על השולחן שלך - רגע של היסח דעת והוא עושה לך חתך ענק. וכואב הבנזונה! כמו סכין! (ובמיוחד אם זה ברווח שבין האצבעות, רחמנא לצלן).

זו סכנה יומיומית שאתה לא לוקח בחשבון:
אם, נאמר, אתה קוצץ ירקות בסכין חד, אתה מודע לסכנה ונזהר. עם הדף אתה פשוט לא קולט את זה מגיע, עד שזה קורה.

חבר'ה - הגיע הזמן לנקוט בצעד מונע; להחרים את הדפים ולעבור לכתיבה על גבי המחשב בלבד, עד שיצרני הניירות יכנעו לדרישות שלנו ויעברו לייצר דפים עם קצוות מעוגלים (או מגומי!).

היינו ילדים וזה היה מזמן
מכירים את זה שיוצא לכם להיפגש עם מכר ותיק ברחוב, אחד שהייתם איתו בבית הספר היסודי ומאז לא דיברתם איתו.
אף פעם לא ממש יודעים מה לשאול אז תמיד חוזרים על אותו המשפט בוריאציות שונות:

* מה שלומך?
* ומה ככה?
* ואיך החיים?
* וחוץ מזה?

למעשה ברגע שענית על השאלה הזו בפעם הראשונה, בעצם אין לך כל כך מה לענות על השאלה הזו בפעמים הנוספות שהיא נשאלת, אז כל פעם שהוא שואל עונים קצת אחרת על השאלה (בשביל הגיוון);

 "בסדר/אההההה/אתה יודע/אהההה/סוחבים/אתה יודע/אהההה/סבבה/אתה יודע...."

אישית אני מעדיף להימנע מפגישות כאלו כמה שיותר.

ככל שלא נפגשת עם הבנאדם יותר שנים, כך יהיה לך פחות על מה לדבר איתו (או איכפת ממנו).
למעשה אני מעדיף להתנשק צרפתית עם גילה אלמגור מאשר לעבור פגישה מקרית עם מכר ילדות.
אבל אני ידוע בליקויים החברתיים שלי, אז ההעדפות שלי לא קבילות ממש בחברה המתוקנת בה אנו חיים.

רגע של עברית 1
המילה "עקרת בית" נובעת מהמילה "מעוקרת"?
כמו שהמילה "סריס" נובעת מהמילה "מסורס"?

רגע של עברית 2
באנגלית קוראים לתרנגול הודו - turkey (יענו, תורכיה)
בעברית - תרנגול הודו

מישהו יכול להסביר לי איך הודו הפכה לתורכיה?

10 אגורות
מכירים את המשפט "מי שלא מרים 10 אגורות, לא שווה 10 אגורות?"
זה זילות בחיי אדם פה.

במערכת הביטחון מוכנים לוותר על 400 אסירים בשביל 3 גופות חיילים, וחטוף חי אחד, ואמא ש-ל-י מבהירה לי שאני לא שווה יותר מ- 10 אגורות כי לא בא לי להתכופף ולחפש לאן המטבע התגלגל ונעלם מתחת למכונית?

אם היו חוטפים אותי, חס ושלום, מה אז? אמא שלי הייתה אומרת לראש הממשלה "אל תתפשרו איתם על יותר מ-9 אגורות!
אל תצאו פראיירים, אני יודעת בדיוק כמה הוא שווה..."

עוגה עוגה עוגה
יש עוגה בבית. טובה, מקונדיטוריה; "לאורחים".
למרות שאף אחד לא מודה בזה, כל אחד בבית היה רוצה פרוסה נדיבה, אבל החוקים החברתיים ומשטר הדיאטה לא מאפשרים גישה חופשית לעוגה, מה גם ש"צריך להשאיר משהו לאורחים",  לפיכך נעשית ההתנפלות בטקטיקה של התקפה שקטה ובפרופיל נמוך.

אחותי טועמת (בכפית...) ואמא מזדעקת "אוי!! עכשיו זה עקום! חייבים ליישר!", ותוך רגעים בודדים נעלמת פרוסה שלמה בפיה לבלי שוב.

פתאום כל עוגה נעשית תרגיל בהנדסת המישור ותכנון לינארי,
כל הצלעות חייבות להיות ב- 90 מעלות, תוך השארת מקסימום שטח, וכל האמצעים כשרים.
למיותר לציין שעד שהעוגה הגיעה למקרר, היא כבר הייתה שני שליש ממה שהיא נקנתה בקונדיטוריה - אבל מה שכן; היא הייתה ישרה להפליא.

אני בטוח (ואפילו משוכנע!) שהאורחים התרשמו מהעובדה הזו ושיבחו את המארחת על החוש האסטתי המפותח,
כי עוגה שהיא פחות מישרה, סימטרית ובעלת צלעות מקבילות, הייתה נתפסת אצלהם כזילזול משווע שאין להתעלם ממנו. באיראן היו חותכים זרועות על פחות מזה.

הייקו אחד ליום

אמרתי: "אירה!"
אך את לא האמנת לי!
למה לא הקשבת??!!

פינה חדשה: המלצה אחת לבלוג:

ימין ושמאל, רק חול וחול.

מומלץ לראות, אפילו שזה 9 דקות.

עוד חרוז, ואנקע את העכוז.

פינת הדיאטה המתמשכת של צחי נוי