שירת הבירבור

אויה לי כי מחשבי נפל למשכב,
דווי אחז בו, ומזור אין.
אך למרבה המזל ניתוח להסרת כרטיס מסך עבר בהצלחה והפציינט כבר מרגיש טוב יותר ומתלוצץ עם רופאיו (איתי). זה זמן לעדכן (קצת) את הבלוג.

נשבע לכם ששמעתי את זה
פרסומת למראה מגדילה (פי 5) בשם "מאגני מירור" בערוץ הקניות.
בקריינות הם הסבירו שזו "מראה אלחוטית".

כן כן, מה שאתם שומעים. הטכנולוגיה של המאה ה- 21 הביאה לנו מראה אלחוטית!
מה הדבר הבא? מאפרות ללא הנעה מכנית? צעיף שלא צורך דלק? קוקה קולה שלא דורשת הטענה? מדהים!

ונחשו כמה עולה מראה שולחנית שכזו, בגודל 10 על 10 סנטימטר (למעשה היא עגולה אז השטח הוא  25 פאי)...
196 שקל! (לפני דמי משלוח).

הייתי רוצה לראות מי מוכן להוציא כזה סכום בשביל לראות כל שחור באף בגודל 1:5.

אוויר בשקל
מכירים את מיכלי האוויר הדחוס שמשתמשים בהם כדי להעיף אבק ממכשירים אלקטרוניים וכדומה...
תחשבו על זה. למעשה המוצר הוא אוויר בקופסא. ואנשים קונים את זה.
זה יותר קיצוני במובן מסויים, מלמכור קרח לאסקימוסים.
מי שהמציא את זה בטוח היה גאון שיווקי...זה אשכרה אוויר בשקל (בעצם יותר כמו 15 שקל להערכתי).

רגעים של חסד
חברים, בא לי לדעת פעם אחת ולתמיד מי קורא את הבלוג הזה, לכן;
אם אתם קוראים קבועים ואף פעם לא כתבתם לי תגובה, תנו לי מילה אחת בתגובות שנראה אתכם ושאני אהיה משוכנע שאני לא כותב לעצמי (אם כי זה לא הפריע לי עד היום).

במוקד
אני שואל לקוח לשם המשתמש. הוא אומר לי "פיטר, קו תחתון, S".
אני מנסה למצוא את שם המשתמש שהוא נתן לי, שובר את הראש, מנסה עם קו רגיל, אולי הוא אמר F ולא שמעתי נכון...
והלקוח מתחיל להיות חסר סבלנות "פיטר... פיטר" הוא מדרבן אותי בחוסר איכפתיות.
גם בעזרת מספר הטלפון לא הצלחתי לאתר אותו. אחרי דקה ויותר של נסיונות כושלים ביקשתי שיאיית לי את שם המשתמש אות אות.
הוא נאנח ואמר לי: "אווווי, פיטר, נו... P-I-T-E-R".

למי שלא הבין : PETER כותבים ככה.

במוקד 2
תלמדו טריק - מה עושים עם לקוח שיש לו בעיה מורכבת אבל לוקח לו שעה למצוא כל מקש ולא יודע שום דבר במחשבים. לקוח כזה שלוקח 10 דקות על השעון כדי לעזור לו לסגור את כל החלונות הפתוחים ולאתר את האייקון "המחשב שלי"
מה עושים כשפתאום נמחק לו החייגן וצריך להגדיר איתו את החיוג מחדש, או יותר גרוע - להיכנס להגדרות תקשורת מתקדמות ולעשות התקנות.

הנה הפתרון:
1) להציף את הלקוח בהרבה הסברים טכניים עם כמה שיותר מילים לועזיות ומושגים טכנולוגיים לגבי התקלה שלו.
2) להבהיל אותו שאמנם אנחנו יכולים לטפל במחשב אבל כדאי שיהיה שם מישהו שמתמצא במחשבים אחרת יכול להיגרם נזק ממשי למחשב.
3) גולת הכותרת: לומר ללקוח שכל מה שנעשה ביחד זה על אחריותו הבלעדית ואנחנו (החברה) מתנערים מכל אחריות לתוצאות או הנזק.

אני לא מכיר הרבה אנשים שלא יקראו לטכנאי אחרי כזה נאום. גם אם הם מבינים במחשבים.

*הבהרה: אני מעל חצי שנה במוקד התמיכה ויצא לי להשתמש בטריק הזה רק פעם אחת; אחרי שיחה של שעה וחצי עם זקן בן 90 שבמסגרתה לא הצלחתי אפילו להגדיר איתו חייגן חדש.
זה לא משהו שאומרים לכל לקוח שקצת מסתבכים איתו, אלא ממש במקרים קיצוניים.

במוקד 3
כשאני מחפש את הפרטים של הלקוח, אני הרבה פעמים מבקש את מספר הטלפון, במיוחד מאלו ששואלים אותי אם i זה הקו עם הנקודה למעלה.

רוב הלקוחות מגיבים ככה:
לקוח: מה? מספר טלפון? מה, בבית? אההה - חמשששבעשתימונהארבשלוש.
אני: וואו, מהר מדי, יותר לאט בבקשה.
לקוח: חמש-שש-שבע-שתימונהארבשלוש
אני: מה אחרי שבע?

עכשיו מגיע "פפפפפףףףףףף" של עצבנות. זו הנקודה שבה הלקוח "מתייאש" מהיכולות השכליות המפוקפקות שלי ומתחיל לאיית לי בכוונה כמו לילד מפגר:

לקוח: חמש...
אני: כן?
לקוח: שש...
אני: כן?

אבל מה? ברגע שהם צריכים שאני אאיית להם איזו כתובת של שרת דואר... כמו לילדים רכים אני מתייחס אליהם, כמו יאנוש קורצ'אק.
באהבה ובמסירות אין קץ אני מסביר להם "A זה באות ש, B זה באות נ" ("...שם הרבי את תלמידיו מורה אלף-בית...") ומחכה גם 8 דקות עד שהם יסיימו לכתוב שורה של 12 אותיות.
זה מה שישוע הצלוב לימד אותנו. להפנות את הלחי השניה. אני צדיק גדול.

הייקו אחד ליום
לקוח זקן
שעות מחפש אנטר
רק למות בא לי!

הגיג

מבטא אנגלו-SEXY

מפי עוללים
זוכרים שהיינו ילדים קטנים ואכלנו פירות, תמיד באיזה שהוא מקום בלב תמיד חששנו לבלוע את הגרעינים של הפרי מתוך מחשבה שיצמח לנו עץ פרי בבטן?
נכון שקשה להודות בזה עכשיו, אבל בזמנו זה היה נראה איום הגיוני לגמרי. זה, והקוף המרושע בארון הבגדים שיוצא כשיש חושך.

המלצה אחת ליום.

family guy

אהבתם את סימפסונים? תמותו עליה!
סדרה מצויירת אמריקאית על משפחה אמריקאית טיפוסית (וממש פה מסתיים הדמיון שלה לכל סדרה אמריקאית אחרת).
היא מטורפת, היא מצחיקה, היא קורעת. ההומור פשוט נשפך ממנה ברצף רצחני, אין רגע דל.
לסדרה 3 עונות (ועונה רביעית בדרך) והיא עדיין לא הגיעה לישראל - דהיינו שבעלי הפס הרחב יאלצו למצות אותו עד תומו כדי להנות מכמה פרקים.

אני מתאר לעצמי שאף אחד לא ירוץ ויעשה את זה, אבל אין לי מילים לתאר עד כמה הסדרה הזו גאונית.  חבל שלא הקשבתי בשיעור הבעה, אולי הייתי מוצא כרגע עוד כמה מילים כדי לשכנע אתכם לרוץ להוריד. אסכם בעובדה שזו הסדרה האהובה עלי בכל הזמנים (להוציא את דובוני איכפת לי, אבל היא בקטגוריה אחרת).

הפרק האהוב עלי:
to love and die in dixie
אבל כל פרק שתורידו יעשה את העבודה לא פחות טוב.
רוצו להוריד!