שירת הבירבור

הסימפוניה ה(הכנס מספר כאן)
כמנהגי בקודש בהיתי באחד הלילות בקונצרט בערוץ 2 (אלו שמשדרים הרבה אחרי שכל אדם נורמאלי סגר את הטלוויזיה והלך לישון), והמנחה הציג את הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
ואז זה הכה בי: איך זה שבטהובן לא נתן שמות נורמאליים ליצירות שלו?
וזה לא רק בטהובן, למעשה רוב הסימפוניות המפורסמות מוספרו.

אני לא מבין את זה - יושב מלחין, כותב יצירה במשך חודשים... לא תתן עוד 10 דקות מחשבה ותתן לזה שם נורמאלי?
אפילו ל"סימפוניה הבלתי גמורה" יש שם יותר מוצלח ומקורי מכל הסימפוניות הממוספרות. 

יוצא שאם המלחין היה מספיק לסיים אותה, גם היא הייתה מקבלת איזה מספר קטלוגי. חבל.

פיפי - משירותיות לשירותים
כל הלקוחות שטיפלתי בהם מכירים אותי כאדם סבלני ומנומס, שמדבר באדיבות.
אבל מה עושים ששיחה מתארכת ופתאום אתה קולט שבקבוק המים שהיה לידך התרוקן בדרך פלא ומצא את דרכו לשלפוחית, ולפתע אתה לא מצליח לשבת בשקט ומתחיל ללכת קדימה ואחורה בעמדה שלך מרוב לחץ פיפי.
ואז באותו הרגע פתאום אין לי כוח יותר לטיפשות של האנשים, וכל הסימפטיה והנעימות נעלמת. והמטרה היחידה שעומדת בפני היא לסיים מהר וללכת להשתין.

הנה הדגמה של איך אותו משפט נראה בתחילת השיחה ואחרי חצי שעה של שיחה, שהשלפוחית ממש לוחצת:

• לפני:
  לקוח: למה אנחנו מפעילים את הפיירוול הזה?
  אני: זה מגן על הגלישה שלך: זה מונע חדירה של תולעים מהאינטרנט, מנטרל התקפות חיצוניות על המחשב, ובכלל חשוב מאוד בימינו.

אחרי:
לקוח: למה אנחנו מפעילים את הפיירוול הזה?
אני: אי אפשר בלי! חייבים!

• לפני:
  לקוח: יש לי שגיאה בסיסמא בהתחברות
  אני: אוקיי, בוא נכתוב אותה לאט לאט: S-J-Q-1-4-V-C-7

אחרי:
לקוח: יש לי שגיאה בסיסמא בהתחברות
אני: אוקיי, אני עושה לך אותה 123456, נסה עכשיו.

 

 

• לפני:
  לקוח: קופצות לי פה כל הזמן פרסומות על המסך!
  אני: אוקיי, בוא נגלוש לאתר תוכנות ואני אראה לך תוכנה נחמדה להוריד, שתסלק את כל התוכנות ששולחות לך פרסומות!

אחרי:
לקוח: קופצות לי פה כל הזמן פרסומות על המסך!
אני: אה, זה וירוס, תוריד אנטי-וירוס.
לקוח: אבל כבר יש לי אנטי-וירוס!

אני: אז תוריד עדכונים!

לקוח: אבל עדכנתי אתמול!
אני: אז תוריד אנטי וירוס אחר!

אז אם יוצא לכם לדבר איתי ונראה שאני משתין עליכם בקשת, זה בגלל שככה באמת אני רוצה לעשות כרגע.

פאטץ'
ראיתי בטלוויזיה (כן, משם אני מקבל את רוב הגירויים הויזואליים שלי), קבוצה של רופאים (או סתם תמהונים) מחופשים לליצנים, שבאים למחלקות של ילדים חולי סרטן ומנסים לשעשע את הילדים החולים. משהו בסגנון פאטץ' אדאמס, למי שראה את הסרט ומכיר את האדם (שהיה אגב בארץ לפני כמה חודשים).

אני אישית לא הייתי נותן לחבורה המחורפנת הזו להתקרב אלי ולדיאליזה שלי, ובהחלט לא הייתי רוצה שחבורת אנשים מבוגרים (שמתנהגים כמו ילדים בקייטנת אקי"ם) יטרידו אותי בשעה קשה בחיי עם הומור סלפסטיק זול, ואפים אדומים, בשעה שכל רצוני הוא זריקה שתיקח אותי לארץ הפלאות ותשכיח את הכאב.

למעשה - הליצן הראשון שיעז להתקרב אלי יקבל סיר לילה (מלא) בפרצוף. ראו הוזהרתם.

ואגב, אני לא מאמין שזה תורם לילדים במשהו, ולמען האמת אני חושש שבנוסף לבעיות הגופניות שלהם, כעת הם גם יסבלו מבעיות נפשיות מהטראומה.

אשוויץ
תגידו, גם לכם המילה "אשוויץ" מזכירה את המילה "אושוויץ"?

הגיג
חבר: בוא נצא, נשב ונדבר על "הא ודא".
אני: למה לדבר על אבדה? איבדת משהו?

הייקו אחד ליום

כדור בשקל
הוצאה כספית אפסית,
אושר אין סופי.

המלצה אחת (כפולה) ליום

http://members.cox.net/crandall11/money/index.html
מהיום לא משאירים סתם שטר כסף כטיפ, קודם עושים ממנו אורגמי.

הורג זמן שעה שמחכים שהמלצרית תזיז את התחת שלה אליכם.

http://veepers02.budlight.com/service/Start
מעלים תמונה כלשהי לאתר (או בוחרים ממה שיש באתר) - והוא ממש "מחייה" אותה, ואפשר לשלוח כברכה מדברת לאנשים דרך האי מייל.
ממש ממש יפה ומומלץ, אפילו סתם בשביל להתרשם. צריך להכניס כתובת אי מייל כלשהי כדי להיכנס.