שירת הבירבור

דברים ששמתי אליהם לב:

* בכל סרט כלשהו, ברגע שמראים מישהו שנמצא כביכול בצרפת, יראו את מגדל אייפל מציץ בחלון מאחוריו. אפילו אם הסצינה מצולמת במרתף עינויים חשוך, יהיה איזה צוהר קטן שממנו נשקף מגדל אייפל.

אני הייתי בצרפת, ובניגוד לתחזיות; לא מכל חלון רואים את מגדל אייפל.

ובדקתי. אני אומר את זה בוודאות.

* נשים לא מסתכלות על נורות חיווי שנדלקות בלוח המכוונים שמול ההגה. וגם אם הן שמות לב; אם הציור אינו מובן דיו, הן תמשכנה ליסוע כמו שזה בלי לברר על מה הוא בדיוק מתריע.

תמיד שאני נכנס לאוטו אחרי אחותי - אני מגלה שהיא נוסעת בכיף עם פנסים אחוריים גבוהים, עם O\D OFF (מצב של הילוך נמוך מהרגיל, ששורף יותר דלק), ועם מנורת התראה על מחסור בדלק שדלוקה כל כך בחוזקה - שהיא כמעט עולה באש.

היא עוד בסדר, ראית כאלו שנסעו לפני שעה שלמה עם הבהוב מצוקה בלי לשים לב, או סתם עם הבהוב ימינה תקוע.

(הערה: לגבי הדלק - אני משוכנע שהיא שמה לב, פשוט יותר זול לה שאני אשלם את זה).

* תמיד לזקנים יש מלא שיערות שממלאות להם את הגופיה, ממש כמו דחליל מלא קש.
זה נראה כאילו הם בעלי חזה גדול ושרירי דרך הגופיה, אבל זה רק השיערות שממלאות אותה.

 ותמיד השיערות החמודות זוכרות להציץ החוצה דרך הפתח העליון ולומר שלום לעוברים ושבים.

 שובבות שכאלו.

* שקונים כוס שתיה חמה ממכונה, הרבה פעמים היא לא מספיק מתוקה, ואתה מתבאס. ואז שאתה מגיע לקרקעית אתה מגלה מרבץ סוכר ענק, ממש אוצר טבע בלתי נדלה, שוכב לך בקרקעית של הכוס בסבבה.

כשאתה מגיע לרבע האחרון של הכוס, השתיה נהיית כל כך מתוקה מכל הסוכר הזה, עד שאי אפשר לשתות את זה בכלל.

אז גם לא נהנית משלושת רבעי הכוס כי השתיה לא הייתה מתוקה מספיק, וגם לא נהנית מהרבע האחרון כי הוא מתוק מדי. יש בין ובין איזה 3 שלוקים בטעם מושלם, אבל כל השאר סתם מגעיל.

* רוב האנשים בודקים פעמיים ושלוש את הפתח להחזרת העודף במכונות שתיה, למקרה שהם פיספסו איזה שקל; או שסתם פתאום ימצאו שקל נוסף שהמכונה החליטה לתרום להם על היותם לקוחות מועדפים.
אני לא מדבר על בדיקה נורמאלית, אני מדבר על בדיקה מעמיקה ופולשנית לכל הצדדים, למקרה שהמטבע נדבק לתקרה או לצדדים.

במוקד 1
אני: איזה חלונות יש לך אדוני?
לקוח: החלונות הרגיל.
אני: חלונות 95? 98? XP?
לקוח: לנו אין אינטרנט מהיר, זה החלונות הלא מהיר.

במוקד 2
כל פעם שאנחנו פותחים שיחה אנחנו צריכים לזהות את פרטי הלקוח ע"י שם משתמש או טלפון.
אחרי שאנחנו מוצאים את הלקוח במערכת, אנחנו חייבים לוודא שבאמת מצאנו את המשתמש הנכון ע"י קריאת שם בעל המנוי.

אז יש מקרים קלים שבהם אני שואל את הלקוח "החשבון על שם יוסי לוי?", וזה סבבה.
אבל לפעמים מתקשר איזה ערבי, והשם שמופיע במערכת הוא 5 מילים, שמתוכן אני לא מצליח לקרוא אפילו אחת (מה? בלי ניקוד? מה הוא עושה? איך אפשר לקרוא את זה? אהההההה.... 

עבאד מואהדנאדיר איל חמדאנוליל קיבאל ג'מודיסה,  נשאר עבאד מואהדנאדיר איל חמדאנוליל קיבאל ג'מודיסה!)

במקרה כזה אני נאלץ לעבור מהר מהר על כל השם, ולמצוא את אחד השמות משפחה שלו שיותר קלים לי להיגוי. (ותמיד בסוף הלקוח מתקן אותי שהקראתי את השם לא נכון.)

ואחר כך לקוחות כועסים שהם ממתינים על הקו למענה? לוקח דקה שלמה רק לזהות את האנשים האלו במערכת!!

במוקד 3
אני: מה שם המשתמש שלך, אדוני?
לקוח: משה.
אני: לא, אני מתכוון לשם המשתמש באנגלית.
לקוח: משה עמר?
אני: מה הטלפון בבית? (מקליד)... אוקיי, אתה moshe162823_a
לקוח: אהההה... זה.... אתה יכול לשנות לי את זה למשה?

איזה מזל שאני לא זה שאמור לבחור איתם שם משתמש ראשוני. זה בטח סיוט נוראי;
לא אדוני, אי אפשר MOSHE, זה כבר תפוס. כן, גם MOSHE1  תפוס. כן, גם MOSHE_COHEN  תפוס...., וגם MOSHE_COHEN1  כבר תפוס...)

שמתי לב שעם מלא ערבים הם פשוט לא מסתבכים. נותנים להם מספר כשם המשתמש. ותודה לאלוהים על זה, כי זה חוסך ממני לאיית איתם את שם המשתמש אות אות באנגלית, כשהם מקלידים אותו למחשב.

סלבס
בכל ראיון עם סלבריטאי מחו"ל יכריחו אותו לומר משהו מטומטם לעם היושב בציון, ובשפת המולדת - עברית.
זה טקס צפוי מראש, משפיל מאוד עבור הסלבריטאי; שלא ממש מבין מה הוא אומר ואיזו מטרה שפלה זה עומד לשרת.
ולמעשה הסיפור המפוקפק הזה לא נותן בפועל שום תועלת, חוץ מעוד קטע לשים בפרומו של "ערב טוב עם גיא פינס" (בואנסרה, גיא).

בטקס הזה יש משהו נורא... לא בוגר - זה כמו להלביש ילד קטן כמו ליצן ולהכריח אותו לשיר שיר שהוא למד בגן, לכבוד האורחים שבאו.

אני לא חושב שתראו את הטקס הזה מתרחש בראיונות עבור ארצות אחרות בעולם (אנא בחיב'ק כול אל ערב אילה פלשתין! ליל טייב, יא גיא.)

במחשבה שניה: כשבא סלבריטאי שלנו לארה"ב הם מכריחים אותו לדבר אך ורק באנגלית.

וואו... נקמתם של האמריקנים.

ארון
מכירים את זה שהארון במטבח מאוד עמוס אחרי שחוזרים מקניות, ויש כבר איזה שקית בייגלה שלא ממש יושבת כמו שצריך בארון,
אז דוחפים אותה עם היד פנימה וסוגרים לאט לאט את הדלת של הארון, ככה שהיא יושבת בפנים, אבל נשענת על הדלת?
כמובן שהיא תיפול ברגע שמישהו יבוא לפתוח את הארון - אבל אנחנו יצאנו בסדר; הכל הרי ישב מצויין בפנים כשעזבנו את המקום - איך אנחנו יכולים להיות אשמים?
כמובן שיוצא שזה שבא לארון אחריכם יצטרך לדאוג לסידור מחדש של תוכן הארון ולמציאת פתרונות הולמים לאכסון. אבל כל עוד אתם לא האשמים - מה טוב.
חוץ מזה... מי יחשוד בכם שזה פשע מאורגן ומחושב בקפידה?

כיסים
ציפורי הבירבור מאזינות: והפעם דברים שנשכחו בכיסים.
קרה לכם ששכחתם משהו בכיס ומצאתם אותו רק אחרי שנה?
קרה לכם ששכחתם משהו בכיס ועבר כיבוס? האם הוא שרד את התהליך?
שתפו אותנו!

ואם כבר - אשתף אתכם בסיפור שקרה באמת:
באחד מימות הקיץ עת הייתי בצבא, הסתובבתי כמה ימים עם שפתון לחות לשפתיים. ושכחתי אותו בכיס המכנסיים, במדים.
בואו נגיד שעד השחרור שלי נראה היה כאילו יש לי כתמים רטובים על המכנסיים. וזה מ-מ-ש  לא היה נעים.

המלצה אחת

משחק קווסט חביב שלא התעמקתי בו עדיין, אבל נראה מוצלח למדי.
תודה לידידנו בלינג בלינג על ההמלצה (ומי יתן ומישמיש תחזור כבר)

ההייקו ישוב יום אחד למחוזותנו. לא היום.

נ.ב. - לכל אלו התוהים לאן נעלם השישי ספיישל 2...
אני לא אומר שהתאכזבתי. אבל מאוד התאכזבתי.
כנראה שזה היה קצת קראייטיבי ודרשני מדי בשביל רפרוף מזדמן בבלוג. אני מבטיח למצוא אתגרים קלילים יותר להבא.