שירת הבירבור

דבר גורר דבר:
עקב הפסח אני לא עובד > אני מוצא עצמי תקוע בבית יותר מדי  > האינטראקציה החברתית שלי פוחתת פלאים > המוח שלי חוסך אנרגיה  (ומפנה אנרגיה לעיכול) > אין רעיונות טובים לכתיבה > אני מחפש נושאים בכוח > אני פונה לרשימת הרעיונות שלי ומחפש בין אלף הנושאים שלא היו מספיק טובים לכתוב עליהם > אתם קוראים שורות אלו עכשיו > הקוראים משתעממים > הפופולאריות של הבלוג יורדת  > אני מאבד את מיקומי המכובד ברשימת עושי העניין > אני לא יכול לקבל את הנישול ממעמד האצולה > אני יורד לרוסיה ומשנה את שמי לאיגור ועוסק בסיוד בתי ספר וגני ילדים, בתקווה לטפס במעלה הסולם החברתי ולהשתלט יום אחד על הממשל מבפנים.

עם הקוראים הסליחה. הבלוג ישוב לתפקוד תקין בקרוב. בינתיים תקראו קצת זבל, לא נורא.
ע"י קריאת הפוסט הנ"ל נוכל להרגיש כולנו את היובש בגרון, ונזדהה עם אבותנו שאכלו מצות במדבר וגרונם ניחר... קריאה נעימה.

טעם שילדים אוהבים
מכירים את המסטיק הורוד המגעיל הזה - שמתגאה שהוא "בטעם שילדים אוהבים"?
מי החליט בדיוק שזה הטעם שילדים אוהבים? האם כ-ל הילדים אוהבים את הטעם הזה? האם בחנו את העניין על פלחי אוכלוסיה מגוונים ברחבי העולם?

נראה לי שמה שקרה זה שיצא לחברה הזו טעם כלשהו, שהיה מוצלח אבל בלתי ניתן להגדרה, שכן אינו מזכיר בטעמו שום חומר המצוי כיום בטבע.
במקום להמציא שם חדש לטעם הזה (ע"ע פאנטה שוקאטה), החליטו שהוא פשוט טעים, וכיוון שהיה מיועד לילדים - החליטו להגדיר אותו ממש כך: טעם שילדים אוהבים.
העובדה שהוא עדיין נמכר במשך כל השנים האלו, מוכיח שכנראה הוא באמת טעים לילדים...

שעון מעורר
הלילה העברנו את השעון שלנו שעה אחת קדימה, לשעון הקיץ; לפיכך השינוי שיש לבצע בשעונים הוא פשוט: לחיצה בודדת להקפיץ שעה קדימה.
אבל בשעון החורף? בכדי לחזור שעה אחורה צריך ללחוץ 23 פעמים! משימה מסובכת לאין שעור.

לצערי זה קורה לי על בסיס יומי כמעט: בשעון המעורר.
הבעיה בשעון המעורר היא, שכשאתה מכוון את שעת ההתעוררות, ובטעות לוחץ פעם אחת יותר מדי - וזמן ההשכמה קופץ שעה קדימה, תצטרך ללחוץ עוד 23 פעמים כדי לחזור לשעה המבוקשת.
ותמיד כשזה קורה - אני מתעצבן ולוחץ במהירות 23 פעמים - ויוצא שאני שוב לוחץ פעם אחת יותר מדי וצריך לעבור  ע-ו-ד  סבב כזה.

הייקו 1 (כן!!!)
חופש פסח בא,
איזה כיף, כה ציפיתי.
אוף... מתי נגמר?!

שעון מעורר 2
אחד מחברי היה מתעורר כל בוקר ללימודים עם אותו שיר קבוע שהכין לעצמו:
I Just Called To Say I Love You   -  של סטיבי וונדר.
הבחירה המקורית נעשתה, מן הסתם, מתוך חיבה לשיר - אבל היום אם הוא יתנגן בטעות ברדיו, יתחילו אצל אותו חבר עיוותים בלתי רצוניים,
פליטה רירית מפתחי הנשימה, ובהמשך בעת ההתפרצות - ריצת אמוק להרים בצרחות הסטריות.
הלקח הנלמד הוא: אם יש לכם שיר אהוב - אל תשתמשו בו ברגעים קשים בחיים - כיוון שהשיר יתקלקל לכם טוטאלית.

דוגמא נוספת: התפוז המכני והסימפוניה של בטהובן.

שעון מעורר 3
לאחרונה אני מתעורר עם מהדורת החדשות של שעה 14 (או 15... או 16) ברדיו.
ותמיד אני אכן מתעורר בזמן, ושומע את המהדורה במלואה.

ברגע כשהיא מסתיימת אני שואל את עצמי מה כרגע שמעתי... ואז אני מגלה שאני בעצם לא זוכר שום ידיעה שנאמרה בחמש הדקות האחרונות... אז לא עדיף כבר להתעורר עם מוזיקה?

התשובה בגוף השאלה
- במה עלית?
- במעלית!

זיכרון גועלי
מכירים את זה שאתם אמורים לזכור דברים בעל פה, כמו למשל מילים לפסיכומטרי, ונשארות לכם רק המילים הממש ממש קשות בסוף שאתם לא מאמינים שתזכרו?
אני מתפלא לגלות שבטווח הארוך אני זוכר אותן הכי טוב... דווקא בגלל שלא האמנתי שיש סיכוי שאזכור אותם.

אותו החוק תקף גם לגבי סתם דברים שתכננתי לזכור כמו רעיונות לבלוג - את הרעיונות הממש טובים שהייתי בטוח שאזכור - אני שוכח, וזוכר דווקא את הרעיון הכי מסריח שאמרתי לעצמי שאני יכול לשכוח אותו וזה לא יהיה ממש נורא.

הייקו 2
האפיקומן -
כבר שעה שמחפשים;
אופס, לא החבאנו...

אוצר מילים
אפרופו מילים של פסיכומטרי. ככל שלמדתי יותר ויותר מילים לקראת הפסיכומטרי - גיליתי שפתאום מתחילים להשתמש במילים האלו בטלוויזיה!
שמעתי את רוני דניאל מתאר חדירה לישוב - "המחבלים הסתננו דרך פשפש צר במעבר..."  (פשפש=שער קטן)
ובמקרה אחר ראיתי סרט שואה בהולמרק באמצע הלילה, ואחת הדמויות הציגה את עצמה בתור סוור (סוור=סבל בנמל).
ועוד כל מיני מקרים מוזרים כאלו, עם מילים שבחיים לא שמעתי עליהן לפני הפסיכומטרי.

מכאן אני מסיק שאכן אני שומע בכל מקום מילים שאני לא מכיר - והמוח פשוט מסנן אותן החוצה,  וממשיך הלאה (במיוחד בתוכניות באנגלית) וזאת כנראה בכדי לחסוך לי את המאמץ שבחיפוש הפירוש למילה.

א-לה-טואלט
מכירים את זה שאתם באים להשתמש בנייר הטואלט ומגלים שהשכבות נפרדו זו מזו לחלוטין? זה מבאס לי ת'תחת!

המלצות

אתר רוטן טומייטוז (עגבניות רקובות) - מרכז ביקורות סרטים בעולם ומשקלל אותם לכדי ציון כללי בין 0 ל- 100 אחוז.
מעל 60% הסרט נחשב "טרי", ומתחת לזה הוא נחשב "עגבניה רקובה".
כשמאגדים יחד 170 ביקורות לסרט בודד, מקבלים תמונה מדוייקת פחות או יותר לגבי הסרט - ומנסיוני אכן האתר לא מפספס לרוב!

אז לפני שאתם הולכים לסרט - תנו הצצה.

המלצה נוספת
אתר ותיק ברשת שמסביר בצורה מעולה ומדוייקת איך עובדים כל מיני רעיונות, מכשירים, ותופעות בעולם.
כולל אנימציות להסבר. ממש מרתק לכל מי שתהה אי פעם איך הדיסקמן שלו עובד, למשל, או איך פורצים מנעול.
האתר באנגלית, כך שמי שלא שולט בשפה יתקשה פה ושם... אבל יכול להסתפק בציורים... כמו בפלייבוי...

הייקו 3
הא לחמא עניא,
מצות רבות בלסתי -
לו רק יצאו כבר!