שירת הבירבור

מן העתונות 1

אימאם (איש דת מוסלמי) בצרפת:

"מותר להכות אישה,
אבל לא בפניה".
(מעריב - המגאזין - יום ה' 22.4)

אם ההכאה לא נעשית בפני האישה... אז איך זה מתבצע בדיוק?
כאילו... אם היא לא נוכחת שם... אז איך אפשר להכות אותה בכלל?
ואם לא בפניה, האם הכוונה היא להכות אותה מאחורי גבה? (שזה לא באמת עדיף, כי מכות בגב כואבות לא פחות).

מן העתונות 2

הרב דוד מאיר דרוקמן:

"הולכים לזרוק משפחות, גברים נשים וטף, מבתיהם.
מפקירים בתי קברות שאליהם יוכלו להגיע מרצחים..."
(YNET - סיקור תגובות על הפינוי המתקרב בעזה, יום ד 21.4)

צר לי לחלוק על דעתו של הרב, אבל אני לא מאמין שהמרצחים יוכלו להוות איום ממשי על שוכני בתי הקברות...
כאילו... אם מישהו מתכוון לרצוח אותם... הוא הגיע קצת מאוחר מדי, לא?...

חידה!

מה בתמונה?
(התשובה בסוף הפוסט)

TVSHOP
הכי בעולם אני מרחם על האנשים שמראים בערוץ הקניות בתוכנית TVSHOP אמריקה, בתור אלו שעדיין אין להם את המוצר שבו מדובר בתוכנית.
תמיד מראים אותם באפור, ותמיד תמצא אותם עם פרצוף עצוב ומבט שמראה תסכול או כאב.
אף פעם כלום לא מצליח להם, לאנשים האלו באפור; המסרק שלהם תולש להם שיערות והם מתעוותים בכאב,
המזון שהם עושים יוצא עיסתי ומגעיל, והם צריכים לזרוק את כל האוכל מהמקרר כי הוא מלא בעובש, השיניים שלהם צהובות, והילדים שלהם משועממים תמיד.
ואולי הכי גרוע - הם תמיד סובלים מכאבי גב וצוואר בעקבות כל מיני פעולות שהם עושים ביום יום;
ותמיד מופיעים ברקים קטנים באנימציה שפוגעים להם בעמוד השדרה, כדי להראות את הכאב שהם חשים...
(בינינו, פלא שכואב להם? גם לי היה כואב אם היו פוגעים בי ברקים אדומים מצויירים בעמוד השדרה!)

האנשים באפור - ליבי לכם... גורלכם לא שפר עליכם.
יום יבוא וגם אתם תהיו אנשים צבעוניים עם מכשירים שימושיים ומתקדמים. אבל קודם אתם צריכים להרים את הטלפון שלכם ולחייג למרכז ההזמנות של ערוץ הקניות. זה כדאי!

מן העתונות 3

בכל העיתונים כתוב על "נסיגה מחבל עזה".
לא הבנתי... איזה מחבל נסוג בעזה?!?!

נשימה
יצא לכם להגיע למצב שבו אתם שמים לב לקצב הנשימה שלכם?
כלומר שאתם הופכים מודעים לעובדה שאתם נושמים, ואז הנשימה לא מתבצעת יותר כפעולת מחיה אוטומטית, אלא אתם מתחילים לשלוט על הנשימה והקצב שלה?

ברגע שנהיים מודעים לנשימה, קשה להוציא את זה מהתודעה, וכל עוד אתה זוכר שאתה נושם,
אתה תמשיך לשלוט על כל נשימה מרצון ולמעשה כל הנשימה תהפוך לפעולה לכל דבר שדורשת השקעת מחשבה ואנרגיה.

ואז צורת הנשימה שהייתה עד עכשיו לא תהיה מספיק טובה בשבילך - תחליט למשל שאתה אמור לנשום נשימות עמוקות יותר... או שאתה נושם יותר מדי וצריך מדי פעם להפסיק לנשום כדי לחסוך באנרגיה שבשאיפת האוויר.

ובשלב מסויים המחשבה הקדחתנית והעיקשת הזו על הנשימה, ניהול הנשימה וכל העיסוק בה, הופכים ממש למטרד ואז אתה מצטער שבכלל נהיית מודע לכל העסק של הנשימות מלכתחילה.
כי הרבה יותר פשוט שהמוח פשוט עושה את כל הנשימה בעצמו ואתם לא צריכים להשקיע בזה כל כך הרבה מחשבה ותשומת לב...

(עם הקוראים סליחה שגרמתי לכם לחשוב על הנשימות שלכם... אל תדאגו - בעוד כמה דקות תשכחו מזה והנשימות יחזרו להיות אוטומטיות)

הגיג
ישבתי עם לקוח שהתלונן על בעיות בגלישה, וביקשתי ממנו לגלוש לאתר נענע.
אחרי חצי דקה של המתנה לאתר קבעתי בצער: "נענע לא נענה".

במוקד 1
אני מסכם עם הלקוח שאחזור אליו בעוד כמה דקות, ומבקש ממנו את הטלפון:
לקוח: 055-45-78-21
אני: אוקיי אני חוזר על המספר - 055-457-821
לקוח(מתעצבן): לא! לא! אמרתי: 055-45-78-21

אנשים מתרגלים לדקלם את מספר הטלפון שלהם בצורה מסויימת, מי אני שאבוא ואדרוש ממנו לזהות את המספר שלו
כשהוא מחולק לקבוצות של 3 ספרות, בעוד שהוא רגיל לחלק אותו דווקא לזוגות... והרי זה יוצא מספר שונה לגמרי!

נשבע לכם ששמעתי את זה

לקוחה במשך שיחה שלמה קוראת ל"שטרודל" - "נודל".
בהתחלה חשבתי לתקן אותה, אח"כ החלטתי להשאיר את המצב ככה, אנחנו הלא זוכים לכל כך מעט בידור מהלקוחות...
תשאירו לנו את ההנאות הקטנות האלו, ולא - אבדנו.

שואה
בבוקר יום השואה, בשעה 6 (כן, אני עדיין ער בשעה הזו, שאלוהים ירחם על נשמתי האומללה), פתחתי ערוץ 6 בתקווה לראות כמה סרטונים מצויירים ועליזים שיעודדו את רוחי הנדכאת וישיבו סומק ללחיי הדוויות והחוורות כסיד. במקום צלילי ילדות חמימים זכיתי לראות זקן חמור סבר המספר לנכדו כיצד נלחם לצד הפרטיזנים ביערות של פולין.

כן, יום השואה, אני מבין ומכבד... אבל מה פשעו הפעוטות האומללים שכל משאת נפשם הייתה לצפות בכמה סרטים מצויירים לעת בוקר לפני שילכו לעמל יומם, כמנהגם מימים ימימה?
אני מבין שיום השואה והכל - אבל תנו להם את זמן האיכות שלהם, ולו לשעה קלה בבוקר - בין כה וכה משדרים סדרות לפעוטות רכים בשעות האלו.

למה צריך להפיל על ילד קט בן 3 אביבים בלבד את השואה בשעה 6 בבוקר?!
יהיה לו עוד 85 שנה לציין את יום השואה בחיים שלו, למה לגרום לו לצלקות נפשיות בגיל כל כך רך, לאומלל?

ואם איזה מפיק תוכניות קורא את שורות אלו, בפוסט הזה כתבתי והסברתי כיצד יש להכיר לפעוטות את עולם השואה בצורה קלילה ומהנה, שלא תגרום להלם ולתוצאות בלתי רצויות.
(זאת למעט ניצול שואה או שניים שיזעמו... אבל הם כבר זקנים... אף אחד לא באמת מקשיב לזקנים...).

המלצות

אני מודה, אני ממש מתלהב מלצרף קבצים להורדה בבלוג.
אז למי איכפת אם אני שובר כמה זכויות יוצרים...
אני אנסה להביא פה שירים וקבצים שספק רב אם תמצאו במקום אחר להורדה...

שיר 1 - אני לא בטוח איך קוראים לו, אבל הוא לקוח מהאוסף "הליכה בחלום" וכולם מכירים אותו.
נראה לי משהו כמו "השנים ששירתתי את אדון הנרי", אבל אני לא סגור על זה.

שיר 2 - פשפש ספרדי (SPANISH FLEA) - גם... כולם מכירים... רק לא בשם.

והמלצה חמה על הקליפ הזה בפלאש. חיים שלמים בקליפ אחד.

תשובה לחידה:

זה מה שהכושי רואה אחרי שזרקו אותו לבור.

לכל הילדים החביבים שלא הבינו... אולי עדיף שכך.

אני כבר סומך על אחד הקוראים להסביר לכולם בתגובות... :)