שירת הבירבור

מועדים לשמחה
מכירים את זה שמתנמנמים, ומתחילים לשקוע לשינה...
ואז חולמים שנופלים או מועדים, ואז מתעוררים עם זרועות מושטות קדימה, ורגליים באוויר (ועם קצת מזל בלי שאף אחד שם לב לפאדיחה הזו).

מבחן 1
הדבר הכי מלחיץ במבחן זה ללא ספק הקטע שמחלקים את הטופס, וישר אתה קולט את הבחורה לפניך מתחילה לכתוב בקצב של 100 מילים בדקה.
בעוד שאתה אפילו לא הספקת לקרוא את השאלה הראשונה...

בד"כ זו בדיוק אותה בחורה שממנה צילמת את המחברת ערב לפני...

מחברת
לא משנה כמה אני אקשיב בשיעור מסויים, המחברת של הבחורה הזו תהיה יותר יפה משלי, יותר מסודרת, וכמובן - הרבה יותר מלאה. עם כל מיני חוצצים קטנים וחמודים... שיהיה נוח ללמוד.
ואף פעם לא תמצא בה  ג'יפה דבוקה או איזה קישקוש בצד.

תמיד הן כותבות בכתב קטן מסודר וצפוף כזה... בשביל שיספיקו לכתוב כמה שיותר במיגבלות המקום, ואיכשהו הן מספיקות תוך כדי כתיבה, גם לקחת עטים בצבעים אחרים בכדי שהקו התחתי מתחת לכותרות יהיה בצבע שונה מהצבע של הטקסט עצמו.

פלא שלפני המבחן אני תמיד אעדיף לקחת מאחת כזו את המחברת?
הן גם תמיד נותנות... אני חושב שזה באיזשהו מקום מנפח לבחורה כזו את האגו שפונים אליה בשביל המחברת...
זה לא שפונים אליה יותר מדי מנסיבות אחרות... כי היא בד"כ חנונה עם ריח רע מהפה...
אבל יום לפני המבחן - היא מלכת הכיתה למשך כמה הפסקות... אז למה לה לוותר על זה?

מבחן 2
הדבר השני הכי מלחיץ במבחנים זה אחרי המבחן, כשאתה יוצא החוצה, ואור השמש פוגע לך בעיניים, ואז בדיוק בשניה הזו אתה שוכח את החומר של המבחן, את השאלות שהיו במבחן, ובכלל מה אתה עושה שם.
הו אז יגשו אלייך כמה חברים וישאלו: תגיד, בשאלה 4, מה סימנת? נכון שזה היה ג'?!

ואז תתחיל לשבור את הראש: מה הייתה שאלה 4 בכלל, ומה לעזאזל סימנת שם?
כשהם יזכירו לך על מה הייתה השאלה, ויתנו לך את התשובות האפשרויות שהיו - לא משנה מה ענית במבחן, לא תזכור בוודאות מה בדיוק ענית, ולכן יהיה לך נדמה שטעית... וזה כמובן ידכא אותך.

לכן עשיתי לי מנהג בקודש לא לדון במבחנים לאחר שהם הסתיימו. את הנעשה בכל מקרה אין להשיב.
אני יודע שנדפקתי איתו... אז אני מעדיף בינתיים לא לדעת עד כמה.

רשת ב
למה לכל קרייניות החדשות בקול ישראל יש את אותו הקול בדיוק?
היתכן שהן תוצאה של ניסוי שיכפול גנטי שהשתבש בצורה איומה?!

מניין לך \ צוות למניין
מה הקטע הזה של מניין לתפילה? צריך 10 איש נוכחים בתפילה, לפחות, אחרת אי אפשר לקיים תפילה בבית הכנסת.
מה עומד מאחורי המנהג הזה? האם זה נועד על מנת שלא להטריח את אלוהים להגיע בשביל כל כך מעט אנשים?

תארו לעצמכם מה הביא לחקיקת החוק הזה:
5 בבוקר, באים 5 חבר'ה לבית הכנסת ורוצים להתפלל. אלוהים שומע שקוראים לו, מסתכל על השעון, נאנח...
שם כפכפים, מתארגן, מסרק את הזקן, שם ציציות וכל הבלאגן, מנשק את המזוזה ויוצא החוצה לקור, רק בשביל להגיע לבית הכנסת ולגלות שם רק 5 אנשים? זה הרי מבאס תחת!

"מה זה? מה אתם צועקים לי מתחת לחלון ב-5 בבוקר?! בשביל זה לצאת מהבית לפנות בוקר, בקור?! מה זה פה? זילות!
אם אני הולך להגיע בשביל פחות מ- 10 אנשים, הרי שאני אפילו לא מכסה פה את הוצאות ההפקה - לא משתלם לי להופיע בשביל פחות.

תעירו אותי כשיגיעו השאר... רק אז אולי... רק אולי אני אבוא... "

והשאר - הסטוריה.

בסים
מכירים את זה שבמועדונים תוקעים בסים ממש ממש חזקים, שמרעידים אותך.
תמיד מרגישים כל דפיקת בס כזו בלב. הפחד שלי הוא שהבסים ידפקו לי את הקצב של פעימות הלב, ושיש סיכוי טוב שאחטוף שבץ במוקדם או במאוחר עקב אי סדרים בלב...

קלסטרון
יש אנשים שהפנים שלהם נראות בדיוק כמו קלסטרון משטרתי מהלך.
לפעמים אתה רואה את הפנים של המאנייק שעוקף אותך משמאל בתור לפניה ימינה, ואומר לעצמך: "בואנה... אני חושב שראיתי אותו פעם בשידור חוקר."
ואם עדיין לא ראיתי אותו בשידור חוקר, אז זה רק עניין של זמן.

אי אפשר לטעות: גבות עבות ושחורות, עיניים כבויות, סנטר כפול עם נוכחות. תוסיפו לזה משקפי שמש וזיפים...
ואיך אומר חיים הכט: יש לכם גאנגסטר עם קבלות.

קרמבו
מכירים את הסטייה הזו של אנשים ליישר ניירות כסף (מקרמבו למשל) עד שהם ממש ממש שטוחים וישרים ללא קמטים? מאיפה זה מגיע הרעיון הזה? ואיך זה שכל כך הרבה ילדים עושים את זה... בלי שמישהו לימד אותם במרוכז...
לא משנה עד כמה העולם ישתכלל והצעצועים יהיו שווים ומלהיבים. עדיין תמצא איזו ילדה מחליקה בהסתר את עטיפת הקרמבו שלה עד שהיא חלקה-חלקה ונוצצת.

רמלה
גם אתם הייתם בטוחים עד גיל מתקדם מאוד (אולי מתקדם מדי) שרמלה ורמאללה הן אותה עיר?

אנגלית 1
איך זה שצ'ילי פפרס הם חריפים (= HOT)
בעוד שהמילה צ'ילי באנגלית זה "קריר"

אנגלית 2
קחו את המילה MOTHER, הוסיפו לה S
וקיבלתם SMOTHER (חניקה)
מקריות?!

מגמגמים
איך שאני מרחם על אנשים מגמגמים עם שם ארוך במיוחד...
מסכנים...

שתי המלצות לפוסט

ביים את הפרה - הפרה היא הכוכבת, אתם הבמאים, סדרו את התנועות, את האפקטים ואת השירה לפי הסדר, וקיבלתם קליפ מדליק לגמרי בשתי דקות (לא חשוב איך תסדרו אותו הוא יצא יפה בסוף) בהצלחה!

וגם- השיר Fish Heads  שהוא נורא חמוד בעיני.
ואת המילים שלו ניתן לקרוא כאן.

נ.ב. - מחר, בלי נדר, תוספת חמודה לכבוד שבת המלכה.