שירת הבירבור

הנה, הוא כותב שוב.  כמה טוב לגלות שהוא עוד חי.
הרבה מים עברו בירקון מאז שהתחלתי לכתוב. 11 חודשים חלפו עברו ביעף (גם שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז ואב).
התעסקתי בכל כך הרבה דברים קטנים ויום יומיים שנתקלתי בהם, שאני כבר לא זוכר על מה כתבתי ועל מה טרם הספקתי. בשבוע שעבר כתבתי קטע לבלוג, ורק אחרי שפירסמתי אותו נזכרתי שכבר דיברתי על הקטע הזה ממש בעבר, בורסיה דומה מאוד.

זהו, אז התחלתי למחזר את עצמי. תודה לאל שהסרתי את הקטע בזמן וש-"שקופית" לא ראתה את זה, אחרת הייתי מקבל ממנה שטיפה.

אין לי כל כך מוזה לאחרונה.

אם פעם בערב אחד עם החברים הייתי מוצא 7 נושאים מעניינים לכתיבה, ושולף את הפלאפון לכתוב לעצמי תזכורת, עכשיו כבר בקושי עולים לי רעיון או שניים.
אולי זו תקופה כזו... אולי זו השגרה... אולי זה הגיל.

עד עכשיו המטרה המוצהרת של הבלוג הייתה המירוץ לראש הטבלה, והיו שבועות בהם הייתי כותב 3 פוסטים ויותר.
עכשיו כשאני לא רחוק מראש הטבלה, אני מרשה לעצמי ל'פרוש לגימלאות', ולהפוך את הכתיבה בבלוג לתחביב בלבד.

זה יותר טוב בשבילי (בגילי לא צריכים את הלחץ הזה על הראש), יותר טוב בשביל הקוראים (שלא יצטרכו לקרוא חומר גושי ולא מעובד),
ויותר טוב בשביל אחינו היהודים באשר הם.

אז אני עוד פה, ואני עוד כותב, אבל לוקח את החיים באיזי.
אני משחרר את עצמי מהתלות במונה ומהשתעבדות לו. מעכשיו אני כותב בשביל עצמי.

אז רגע? מה השינוי המהותי והרה הגורל שמולו אנו ניצבים ברגעים אלו ממש, יתמהו ודאי חלק מהקוראים... מה זה אומר מבחינתנו?
לא הרבה, אשיב בענווה, פשוט פחות עדכונים, אבל עם דגש על איכות.

(נא לא להגביה ציפיות: 'איכות' ניתנת לפירוש בהרבה דרכים.)

אז לכל הקוראים הנלהבים -  נא לא ללחוץ, העדכון יבוא כשיבוא לו לבוא. וכשהוא יהיה בשל.

אנחנו לא רוצים שהוא יצא פג או בוסר.

נופי ילדות 1
נזכרתי השבוע ברגע ילדות קסום -
גם אתם הייתם עומדים ליד אמא בשעה שהיא מכינה עוגה, בשביל הזכות ללקק את המקציפים של הבלנדר, ברגע שהיא סיימה להכין קצפת?

נופי ילדות 2
מה הקטע של גננות עם שילוב ידיים?
בגן לא הסכימו בכלל לפנות אלינו אם לא שילבנו ידיים.
וכולנו מכירים את המשפט - מי שלא משלב ידיים לא מקבל סוכריות.
מאיפה הדרישה הזו נובעת בדיוק? מה הן כבר מפחדות שהילדים יעשו עם הידים שלהם? למה כל כך חשוב שהילדים ירסנו את הידים שלהם, כמו היו כלבים תוקפניים.
(ובינינו ; נראה לי שרפול לקח את הקטע הזה קצת יותר מדי ברצינות... עד היום הוא משלב ידיים כשהוא מדבר...)

נופי ילדות 3
כמו שכבר הזכרתי, אני גר ממש מעל גן ילדים.
הדבר שהכי מעצבן אותי זה להתעורר לצלילים הצורמים של המנגנת שלהם.
פעם בשבוע, באה איזו זקנה עם אקורדאון (ותמיד תמיד תמיד זה אקורדאון! גם כשאני הייתי בגן זה היה אקורדאון, אולי זה אותו אקורדאון אפילו!)
ומלמדת את הילדים את שירי ארץ ישראל היפה.
כמובן שאף אחד מזבי האף הקטנים לא מכיר את שירי 'אנו באנו ארצה', אלא רק את שירי מימון, והנגנית המזדקנת שרה לה לבדה במשך שעה ארוכה,
תוך שהיא מלווה את עצמה באקורדאון המרופט שלה, בעוד אני חושק את שיני בזעם, עת אני קובר את ראשי הקודח מתחת לכרית, בתקווה שתבלע את הצלילים הצורמים
ותמנע מהם מלהדיר שינה מעיני ולהכאיב לעור התוף האומלל שלי.

נופי ילדות 4
בלג' בעומר שפקד אותנו לטובה בשבוע החולף עברה במוחי המחשבה הזו:
בטח נורא כיף לילדים שאבא שלהם נגר בלג' בעומר.
הם מרגישים כמו בני מלכים ליום אחד. בטח בערב של המדורה כולם חברים שלהם, הולכים איתם לנגריה להביא קרשים...
ובטח תמיד יש להם את המדורה הכי גדולה, והחברים שלהם לא צריכים להסתובב שבוע לפני עם עגלות של סופר ולאסוף קרשים מתוך ערימות של זבל תעשייתי.
אוף, לו רק היה אבא שלי נגר בלג' בעומר... כי אז הייתי הילד המאושר באדם.

כרבולת
אתה חושבים שהמילה "התכרבלות" באה מהמילה כרבולת?

קמפינג
הוריה של יעל נסעו לטיול מחנות ריכוז בפולין,
דרשה יעל וקבעה: "הורי נסעו לטיול קמפינג" (מחנות).

רישרוש
מכירים את זה שאתם יושבים בתאטרון, ויש סצינה דרמטית, ויש שקט מקפיא באולם,
בדיוק אז ברגע המדוייק הזה, הזקנה שיושבת שני כיסאות לידך תרים את התיק שלה לברכיים ותתחיל לפשפש בו,
כמה שניות אח"כ היא תמצא את מה שחיפשה - שקית סוכריות קשות!
והנה הלך לך כל המתח - במשך הדקה הקרובה היא תתעסק עם השקית הזו, ועם העטיפה של הסוכריה ל-א-ט   ל-א-ט  (בשביל לא לעשות רעש!)
וכמובן שהרעש הסטאטי המרגיז הזה יוציא לך את הריכוז והעניין ממה שקורה על הבמה, והדבר היחידי שתיקח איתך מהסצינה הזו - זה שנאה לסוכריות 'מותר'.

רמזור
הנה בדיחה שאף אחד חוץ ממני לא אהב, אבל זה הבלוג שלי אז אני אכתוב מה שבא לי :)

המחשבה הזו באה לי אחרי 8 שעות רצופות של תמיכה טכנית והתקנת מודמים של ADSL:

אם  הרמזור מהבהב באור ירוק... זה אומר שהוא מנסה להסתנכרן??

(דיר באלאק לרדת על הבדיחה הזו! היא לא מצחיקה והיא יודעת את זה! אבל יש לה קסם נאיבי! תנו לה לחיות בינינו בשלווה!)

המלצות

1
למצוא בלוג אחר שמתעדכן באופן תדיר, לקרוא בכל אותם ימים חסרי פוסט שאנו ניצבים מולם. (או כמו שלימים יקרא: תקופת היובש).

2
משחק מעולה נוסף מהאתר ferryhalim, שכבר ממזמן המלצתי עליו ועל משחקיו המופלאים.
ממכר בצורה קשה, אבל מהנה מאוד (רק חבל שיש כל כך מעט שלבים עד שמסיימים אותו)

3
באתר זה תוכלו למצוא תוכנית קטנה שתעיף לכם את הפרסומות המטרידות באיי סי קיו לגרסאותיו השונות, ועוד אפשרויות שונות ומשונות שיקלו עליכם את החיים.

4
הקובץ הזה יזרז את הגלישה שלכם באתרים, במיוחד באתרים עם הרבה תמונות:
כברירת מחדל הדפדפן מוריד 2 תמונות בכל פעם, ורק אז עובר ומוריד את שאר התמונות,
התיקון הזה מאפשר לו להוריד את כולן בו זמנית וזה מזרז מאוד את העליה.
מדובר בשינוי של REGISTRY של חלונות, וזה נושא רגיש, מומלץ לפיכך לקרוא את ההזהרה המצורפת לפני הרצת הקובץ.
לחלונות XP\2000

לחלונות 95-98-ME

5
באופן נדיר למדי - ניתן כעת למצוא את כל הפרקים של HAPPY TREE FRIENDS, יקירי הבלוג, באתר שלהם.

לכו לראות איך היצורים החמדמדים האלו מתים מוות כואב ועקוב מדם. זה כל כך חמוד.

נ.ב. - למי שממש לא יכול לחכות שאועיל בטובי לעדכן כבר את הבלוג - מוזמן לפנות אלי לאיי סי קיו, שם דלתי תמיד פתוחה לבירבורים וקשקשת ברשת.
ואני תמיד שמח לקשקש (אם אני לא בדרך החוצה).

אוהב את כולכם, אתם עושים את החיים שלי לטובים יותר!

אסף