שירת הבירבור

תודה

דבר ראשון - תודה לעשרות הקוראים טובי הלב של הבלוג הזה, שהראו איכפתיות מעל ומעבר לכל הציפיות, ושאלו והתעניינו, והאיצו בי לחזור לכתיבה. תודה לכולכם!

אני לא מתכוון לחזור לכתוב בתפוקה מלאה, אבל יהיו פוסטים פה ושם, בהתאם לכמות הרעיונות שיצטברו.

ועוד חוב קטנטן - תחרות הפולינדרומים שהכרזתי עליה זה מכבר, (ועוד בעודי מכריז עליה יצא לי החשק ממנה):

הנה כמה משפטים מקוריים שהביא לידי הקורא הנאמן ליאור (שאותם גנב מחבריו ליחידה).

(פולינדרומים, להזכירכם - משפטים שניתן לקרוא גם מהסוף להתחלה)

* הסוס השטני נטש הסוסה.

* מי אנסה שישה סנאים?

* מי שותים דם? יתושים!

* חמור מעביד נשיא מול חוף יבש משמש ביפו? חלום! איש נדיב עם רומח!

* מג- אוהב הוא את שרונה ודניאלה פיק. יפה? לא! ינדו הן. ורשת א' אוהב הוא גם.

עולמן המופלא של החיות

והפעם - החומייני.

החומייני הוא הבן דוד החמוד של הג'וק הביתי המצוי. אין לו רגליים ארוכות ומחושים בגודל אנטנה, והוא בכלל קטן שובב ומפוזר, ולפיכך איננו נרתעים ממנו בד"כ.

היצור הזה, כמה שהוא קטן - ככה הוא מטומטם. אותו חומייני אומלל - כל מטרתו בעולם הזה היא להיתקע בקירות תוך כדי תעופה. אפשר לשמוע כל הלילה את אותו חומייני מסכן שנכלא אצלך בחדר - נתקע שוב ושוב בקירות בניסיון הרואי כלשהו לשבור את הקיר אל החופש. מדובר,ככל הנראה, בשיגעון גדלות כלשהו , או בטיפשות גרידא של היצור הקטן שלא מוכן ללמוד משגיאות העבר שלו, משנכשל למוטט את הקירות בעזרת גופו הזערורי בעשר הניסיונות הראשונים.

עיניים עצומות לרווחה

ודאי תסכימו איתי שלראות בנאדם ישן עם  עיניים פתוחות למחצה זו חוויה מפחידה ברמות על, שמשאירה אותך בחוסר שקט נפשי כל עוד אתה איתו באותו חדר?

כשאתה רואה אותו שוכב שם עם עיניים פתוחות, אתה לא מאמין שהוא באמת ישן, ושהוא סתם תוקע בך מבט חשדני ברגע שחדרת לפרטיות של החדר שלו. אחרי חצי דקה של בהייה בבנאדם, אחרי שברור שהוא כבר לא מתכוון לפנות אליך, הנטיה היא לעזוב את החדר ההוא כמה שיותר מהר, כי העיניים האלו רודפות אותך, בצורה כזו שאי אפשר להסיר מהן מבט, וכשלא מסתכלים עליהן - הן כמו ננעצות בעורף שלך...עוקבות... כמו בסרט אימה... נוצצות בחושך.

רעב

ביום שישי האחרון חברי ואני פינקנו את עצמנו בארוחת סושי כדת וכדין. אכלנו יפה מאוד, ושילמנו בהתאם (הרבהההה כסף). והדבר שהיה הכי בזיוני אולי בכל העסק, היא העובדה שמיד ביציאה מהמסעדה הלכנו ורכשנו לעצמנו נקניקיה בלחמניה ממזללה צמודה, על מנת להגיע לתחושת שובע.

כן, אף אחד לא הבטיח לך שאחרי ארוחה של 100 שקל גם תהיה שבע...

אבל כמו שתמיד אמרתי - סושי זה אוכל לנשמה, לא לקיבה.

HAIR

אירוע משפחתי. בר מצווה. נשיקות, לחיצות יד, "מה נשמע?" "הכל בסדר" "איך גדלת"... כך עוברים אחד אחד בתור. עברנו את חתן האירוע, את משפחתו, את הדודים, את הדודות...

ואז הגענו לגולת הכותרת: אחותו של סבא ז"ל, בת 90. לא ראיתי אותה 8 שנים אולי. אז מן הסתם לחיצת יד אמיצה וברכה לבבית לא יספיקו פה... והנה אותו תרחיש בלהות מוכר כל כך הולך ומתגשם ממש אל מול עיניי;

הזקנה מכופפת צווארה קדימה, ומקבצת את שפתותיה זו אל זו לנשיקה מקומטת ורטובה. עד כאן סבבה, כי כולנו יודעים שלפני שנוכל לאכול את העוף והדג מלוח שלנו בשקט חייבים לעבור את מסכת ההשפלה האינסופית הזו. אבל לדבר אחד עוד לא הכינו אותי: לשיערות הדקיקות והמתנפנפות שציפו לי בקצה הסנטר שלה!

כמו וילון ברוח, כמו תולעת בתפוח, כמו קוצים של קיפי, כמו רעמה של היפי...

שם הם חיכו לי, מתבדרים ברוח הקלילה, מעבירים בי ליטוף קל בעוד אני סופג מיצים ריריים בעל כורחי לאור יום, ואין מושיע.

שלוחה בזאת מחאתי - לא הכינו אותי לעסק הזה! שום עוף ודג מלוח בעולם הזה לא מצדיקים כזה סבל וצילוק נפשיים.

אני פונה בקריאה נרגשת - זקנות בעלות זקנים - לכו להתגלח! 

והנה כמה שלטי מחאה שניסחתי להפגנת ההמונים שתיערך בקרוב:

במקום לנוח - תנו גילוח!  כי החיים יפים ללא זיפים.

סרנדו

ביציאה מהאירוע, שהיה אגב רוסי לחלוטין, כולל הופעה רוסית למהדרין עם שירים מהמולדת ורקדניות עם מחשוף, יצאנו אנו ונעמדנו ליד המעלית, שם הסכמנו שהיה  ק-צ-ת  יותר מדי בשבילנו, הילידים המקומיים. וסיכם אבי בהחלטיות גובלת בשעשוע: "שרדנו!"

לפתע גילינו שמאחורנו התמקמו להם זוג רוסי למהדרין שיצא גם הוא מאירוע. מיהרנו והשתקנו את הדיבורים בנושא, על מנת שלא ישמעו האוזניים הזרות מילים שלא ינעמו להן. אך הגבר הזר התמלא באושר גדול ושאל: "אמרת סרנדו?! אני נולדתי שם!!!"

חולצה בשלום

יצא לכם להיזכר פתאום באיזה פריט לבוש שהיה לכם, ואתם מגיעים להבנה שלא ראיתם את אותו פריט לבוש (בד"כ חולצה) כבר שנים? לאן הם נעלמים?! יכול להיות שאמא פשוט שמה אותו בארון של בן משפחה אחר, ולפיכך הוא שוכב אי שם באיזה ארון בבית  ללא שימוש כלשהו, ממתין למחלץ שיאפשר לו לראות אור יום שוב? אולי אמא נתנה אותו לתרומה ולא ידעה אותי?! אני מניח שלעולם לא נדע... לפחות עד שלא נשאל את אמא...

מתומן

חשבתי על הנקודה הבאה ; למה המתומן (צורה הנדסית בעלת 8 צלעות) נקרא דווקא כך - מדוע שמו מבוסס על המילה "תמאניה" (שמונה בערבית) ולא מבוסס על המילה "שמונה" בעברית?

התשובה היא פשוטה: אם היו קוראים לצורה על פי המילה "שמונה" היה פשוט יוצא: "משומן"(!)

במוקד

מעצבנים אותי לקוחות שבכלל לא מעניין אותם מה העצה הטכנית שיש לי לתת לבעיה שלהם - הם כבר החליטו מראש מה הבעיה שלהם ולא יקבלו הצעה נוספת לפיתרון:

דוגמא 1:

אני מבקש מלקוח לנסות להתחבר, ומקבל הודעת שגיאה 800 - שזה מעיד לרוב על נתק כלשהו בין המחשב למודם. מאחוריו אני שומע את אחיו צועק "זו הסיסמא... לא כתבת נכון את הסיסמא". אז אני מסנן בשלווה: "לא, כרגע זה לא בעיה של סיסמא, סמוך עלי".

אנחנו ממשיכים לטפל בבעיה, אבל גם בחיוג הבא מקבלים את אותה שגיאה, ושוב האח חוזר על המנטרה הקבועה שלו: "זו הסיסמא! אתה לא כותב נכון! בוא תתן לי לכתוב אותה מחדש!" אחרי כמה פעמים כאלו אמרתי לו - "שמע, אם הוא כל כך בטוח שזו הסיסמא, שינסה לכתוב אותה בעצמו..."

זה כמובן לא עבד... אבל בזבזתי עוד כמה דקות טובות עד שהם היו בטוחים שהם הקלידו את הסיסמא נכון.

דוגמא 2:

מתקשרת איזו זקנה, ומתלוננת שהיא כל פעם מקבלת הודעה באי מייל שאומרת שהייתה בעיה בשליחת ההודעה שהיא ניסתה לשלוח. אני עובר על תוכן השגיאה שהיא קיבלה, וממנה עולה כי הכתובת שהיא הקלידה אינה נכונה מבחינה תחבירית (מבנה הכתובת לא נכתב נכון, כלומר בלי שטרודל, או עם סיומת שגויה.)

אבל היא מתעקשת איתי: "אחד התומכים שלכם נכנס איתי בשבוע שעבר להגדרה שבה מגדירים חלוקת הודעה גדולה לחלקים קטנים ליעול השליחה" (כמובן שהיא אמרה את זה בשפה עילגת הרבה יותר, ומנוסחת הרבה פחות).

אמרתי לה שאין שום קשר לתקלה של שבוע שעבר, ואפילו תירגמתי לה את הודעת השגיאה שהיא קיבלה שאומרת בבירור שהתחביר (SYNTAX) של הכתובת לא נכון. היא לא הקשיבה, רק דרשה ממני להביא אותה להגדרה שהיא מחפשת... הבאתי אותה להגדרה, היא שמחה שמחה גדולה, והשארתי אותה לשחק בהגדרות הדואר שלה עד שנפשה תבוא על סיפוקה.

לתת לאישה כזו גישה להגדרות מתקדמות במחשב - זה כמו לתת לגורילה סכין קצבים, ולשלוח אותו לרוץ ברחובות. היא סכנה לעצמה ולמחשב שלה. רק שממנה לא איכפת לי, זה המחשב האומלל שלא עשה רע לאיש, ולו שלוחים רחמי.

המלצות מצויירות

האם ראיתם כבר את 5 הדקות הראשונות מתוך הסרט שרק 2? אם לא, ואם יש לכם זמן להמתין שהסרטון ירד - כאן הכתובת.

בנוסף אני ממליץ בחום לבקר באתר של חברת פיקסר("צעצוע של סיפור", "מוצאים את נימו"), ולצפות בפורמואים לסרטם החדש והמשעשע. ולהנות מקטעים נוספים ו"פיספוסים" מסרטיהם הקודמים. ולא להפסיד את הסרטונים העלילתיים הקצרים שלהם שספק אם ראיתם קודם; ההנאה מובטחת.

וכמובן לא נשכח את הפרסומות המשעשעות ל"אמריקן אקספרס" בהם מככבים ג'רי סיינפלד ולצידו סופרמן.