שירת הבירבור

להתאונן
לא שאני מתאונן, אבל גם אתם מסכימים איתי שזו מילה עם הרבה אסוציאציות?

במכון הכושר 1
אני שונא את כל הצגים הדיגיטליים במכשירים.
הם רעים ומנוולים, ואני אפרט (נו מה...);

דבר ראשון - יש את מד הקלוריות, שאף פעם לא ממש הולך לטובתך ומתקדם באופן איטי להחריד, בהשוואה למאמץ שאתה משקיע באותו הרגע.
ממש צריך להתחנן אליו בשביל שיודה ששרפת כבר עוד איזו קלוריה עלובה...

דבר שני - המד של הקצב באופניים, חייבים להשגיח עליו בשבע עיניים - כי ברגע שאתה רקע מוריד ממנו עין ומסתכל על מקום אחר; הופס פתאום הקצב יורד בכמה עשרות סיבובים לדקה... שובב גדול זה, אי אפשר לסמוך עליו שישאר בקצב הנכון בלי השגחה!

דבר שלישי - במכשיר ריצה, יש מד שמציג WATT... כלומר וואטים... אתם חושבים שהם מפיקים מהריצה שלי חשמל?
או שהם מודיעים לי כמה חשמל אני מבזבז להם (אולי בכדי להצדיק את המחיר המנופח של המנוי שלי)?

דבר רביעי - יש במכשיר הריצה שתי אלקטרודות על הידית שמודדים לך את קצב פעימות הלב כשתופסים בידית.
אז אני רץ ב- 9 קמ"ש, ומתאמץ להחזיק את הידית (ריצה ממש לא טבעית... תדמיינו מישהו רץ עם שני ידיים קבועות לפנים); הוא לא יתן לי ישר את קצב הפעימות שלי וזהו: הוא קודם יגיד לי לנגב את כפות הידיים (למרות שהן יבשות לחלוטין), יזהיר אותי שהחזקה בידית בזמן ריצה היא לא מומלצת (דהההההההההה!!!!), ואז, רק אחרי 25 שניות של ריצה מגומגמת וגמלונית, הוא יועיל לומר לי את תוצאות המדידה (שאמורה לקחת לו 5 שניות בלי אלף הזהרות קודמות!)

במכון הכושר 2
אני גם שונא את האנשים שמתעמלים במכון שלי;

 * יש את הטיפוס שמשאיר את המגבת האישית שלו על איזה מכשיר, ונעלם.
זה קצת כמו סימון טרטוריה אצל הכלבים - זה כמו לומר "המכשיר הזה עכשיו שלי עד להודעה חדשה".
ולא נעים להוריד את המגבת המיוזעת הזו, שדבוקה למושב בלחות הדביקה שלה, וללכת לחפש למי היא שייכת...

* את הפרחות שבאות עם הסלולארי שלהן. יושבות על איזה מתקן, ומדברות שוטף עם כל העולם וחמותו. ושלא תחשבו שהן מתעמלות תוך כדי - השריר היחידי שעובר אימון הוא הלשון.

פעם בדקה מותחות את הרגליים ואז מרפות.
ואם במקרה נגמרה הסוללה, הן תתחלנה לשוחח עם החברה בצד השני של החדר; על הכביסה, על הילדים, ועל הטלנובלה התורנית... בקולי קולות כמובן, כי המוזיקה רועשת ברקע...

בעצם עכשיו אני מבין למה מד ה- WATT בהליכון! זה בשביל להתריע בפניהן כמה מהבטריה של הסלולארי הן כבר רוקנו!

* והדבר שאני הכי שונא זה את השרירנים... רק כי הם נראים כל כך טוב ואני צריך להתמודד עם הנתונים הלא מחמיאים שלי ועם ההשוואה המתבקשת דקה דקה במהלך האימון...

ולעזאזל עם כל המראות האלו בכל מקום! אף אחד לא רוצה לראות את עצמו אחרי 25 דקות ריצה! זה לא מראה יפה! לא איכפת לי מי אתה וכמה אתה בכושר...
(ובינינו, נראה לי שאלו מראות משמינות שתלויות במכון... אבל בעצם כל מראה שאני נתקל בה בזמן האחרון היא מראה משמינה... יש פה איזו קונספירציה רחבת היקף ללא ספק.)

ו... הממממ... זהו! סיימתי את מיצג השנאה שלי לערב זה.

הלו? מישהו שומע אותי?!
1) מצחיק אותי שאנשים צועקים לטלפון: "רק רגע... רק רגע...!!!!" שעה שהם רצים אליו, בניסיון להספיק להרים.
רק שהצד השני לא יתיאש וינתק... (בד"כ האנשים האלו הן זקנות בנות 80 שעדיין לא ממש הפנימו את ההבדל בין השח-רחוק לפעמון הדלת).

2) עוד יותר מוזר לי שאנשים משאירים לי הודעה קולית במשיבון, ובתחילתה הם שואלים אותי:

"אהלן אסף...מה נשמע"?  כאילו הם מחכים לשמוע איזו תשובה ממני (כן כן, הוכחתי את אמא שלי על העניין הזה ממש אתמול בלילה.)

ג'וק
ידוע ומפורסם בציבור שכל תיקן שנכנס לממלכת אסף, הינו בר מוות.
מכיוון שאנו מדינת חוק, כל חרק שנתפס בשטח הטריטוריאלי החוקי שלי, יזכה למשפט שדה קצר - ברם גזר הדין ידוע מראש; מוות בהמתה!
(כן! יש כזה דבר מוות בהמתה! אנחנו הומנים, גברת!

לכל חיה יש זכות למות בהמתה, ולא בשום דרך עינויים מרושעת אחרת!)

במקרה זה רצה הגורל וההמתה עליה הוחלט ברוב קולות (1 בעד, אפס מתנגדים), היא בגאזים.
לפיכך זכה הגורל והמקלחת הראשונה שהג'וק הנ"ל זכה בה בחייו, הייתה גם האחרונה שבהם.

מקלחת כימיכלים. (להוציא מקלחת ביוב מקרית שיתכן והייתה בעבר).

אחרי משב ה-"ציקלון בי" המרענן, הלך לו הג'וק בנחת ומצא לו חלקת שיזוף נוחה, לאורה של המנורה בסלון, ומיד פרס את זרעותיו בנעימות, ועבר לתנוחת פרקדן. יענו: בטן גב.
אמרתי לעצמי שהנה הוא מת, אבל החרא הקטן לא רצה למות. שכב שם עם הזרועות הקטנות והמגעילות שלו ורקד ברייקדנס מטורף על הגב, לאור ירח, במשך שעתיים לפחות.
והמחושים השחורים והארוכים מלווים אותו במקצב הורה סוער. לא חשוב כמה ניסיתי להתעלם מהדבר הזה, לא הצלחתי, הוא משך אותי להסתכל עליו, במין טראנס היפנוטי דוחה במיוחד.

למה הוא לא יכול פשוט לקבל את המוות שלו בשקט וזהו?! השוורצע חיה הזה!?! שישכב ויגסוס בניחותא כמו כל חיה אחרת בטבע!

בבוקר, לאחר לילה של תזזית ופעילות גופנית מאומצת, ליוויתי את האורח התשוש ליציע האורחים הבלתי קרואים שלנו, לשם הגיע ב-יעה ספיישל, והתמקם בנוחות בשקית האשפה מתחת לקופסת שימורים ריקה.

* במהלך כתיבת פוסט זה נפגעו בעלי חיים שונים. עם אורנה בנאי הסליחה.

אפצ'י
נכון שהכי מבאס זה להתעטש שיש לך אוכל בפה?
זו ממש פצצה ביולוגית מלוכלכת עם  נפגעים ברדיוס עצום!

והנה דילמה קשה; אתה אוכל או שותה, ופתאום מקדים קנה לושט ואתה בא להשתעל:
האם לנסות ולבלוע מהר את כל האוכל שיש לך בפה ולהמשיך להשתעל בנחת,
או לירוק מהר את כל מה שיש בפה החוצה, בידיעה שיש צופים בטווח ראיה?

יש לך רק שניה להחליט...
וואט דו יו דו?!
וואט דו יו דו?!????

במוקד
קרה לי שלשום שחזרתי בטלפון ללקוח, ואמא שלו הודיעה לי חגיגית:

"הוא לא יכול לדבר עכשיו, הוא בשירותים".

למה אני צריך לדעת כזה פרט? למה שזה יעניין אותי?

היא לא אמרה "הוא מתקלח", שזה מוסכמה חברתית ידועה מאוד לכסות על סיטואציה של חירבון,
היא בפירוש אמרה "שירותים", באמת תודה שהיא גם לא פירטה לי מה הוא בדיוק עושה שם.... (למרות שזה היה ברור לי לגמרי, בכל זאת טוב שהיא נתנה לי להנות מהספק).

ובינינו - כמובן שזה לא היה סתם פיפי, כי אחרת הוא היה מתפנה (חחחח... דו משמעות) לדבר איתי תוך כמה שניות.

אני לא הייתי רוצה אמא כזו שמגלה לכולם שאני מחרבן! זה אמור להיות סוד!

נ.ב. - האם העובדה שעשיתי כרגע ניתוח תוכן למשפט הנ"ל של הלקוחה, הופכת אותי מיידית לחולה נפש מוצהר? או שזו סתם היטפלות בלתי מזיקה לפרטים קטנים, על גבול הקטנוניות?

המלצה
ניסיתי מאוד להביא בפניכם את השיר הבא, שאותו ניסיתי לאתר במשך שנים שלמות.
השיר הוא בספרדית, שמעתי אותו רק פעמיים או שלוש בכל חיי ברדיו, ומאז אני מחפש אחריו ללא כיוון או קצה חוט.
שלשום במהלך ריצה לילית, בחמש דקות לחצות, מישהו ברשת ב' לחץ על ה"פליי" ואני הייתי בשמיים.
בסוף השיר גיליתי שרצתי הרבה יותר ממה שחשבתי שאני מסוגל (אולי קילומטר נוסף).
בהגיעי הבייתה מיהרתי וחיפשתי כמה מילים שהצלחתי להבין מתוך השיר. ואכן הצלחתי.

השיר נקרא Hijo de la luna, והביצוע המועדף עלי הוא של שרה ברייטמן.
אבל כל ביצוע אחר יהיה טוב לא פחות.

ניסיתי להעלות אותו בכתובת הזו, אבל זה לא עובד כל כך טוב, שווה לנסות פעם פעמיים, אולי תהיו בין ברי המזל שיכלו להוריד אותו, וניסיתי להעלות גם גרסה שונה לכאן, אבל גם פה יש מגבלה של הורדות לשעה... אז אם לא הולך - נסו שוב במועד אחר...

כל השאר - נשלחים בזאת לאי מיול או לקאזה למצוא אותו (בי נשבעתי שזה שווה את המאמץ).
לשיר יש גם עלילה יפה, לתירגום השיר לאנגלית לחץ פה.

ולחובבי הביטלס (וגם לאלו שלא) - מומלץ מאוד לצפות בקליפים הבאים, ממש תענוג לראות מה אפשר לעשות עם פלאש בימינו.

קליפ 1 - מאוד שווה לצפות במסך גדול (כפתור F11 במקלדת)
קליפ 2

עד הפעם הבאה

איללה ליקה!