שירת הבירבור

הלו חברים שלי, מה המצב? הספקתם להתגעגע?

הנה פוסט קצר שאולי יוריד לי מהראש את השדון הקטן הזה שצורח עלי לעדכן לפני שאני עף מרשימת עושי העניין לכל הרוחות.

אורחים
מכירים את זה שבאים ביום שישי אורחים הבייתה להורים שלכם,
ואתם חייבים לצאת ולומר להם שלום?

כל פעם שאמא שלי ניגשת אלי לחדר ואומרת: "אסף, בוא תגיד שלום"
אני מרגיש קצת כמו צעצוע שלה, שהיא רוצה להציג אותו בפני לחברים שלה.
אורחים זה כמו טיפת חלב - באים לראות את הילד מדי פעם, לבדוק איך הוא מתפתח...

ואם אני עושה לאמא פרצוף שאומר "לא בא לי עכשיו לצאת לשם לומר שלום" - הקטסטרופה מתחילה:

אמא כבר תוציא את הטיעון השחוק התמידי שלה:
"אתה יודע, גם להם יש ילד בגילך, והוא תמיד יוצא לומר לנו שלום כשאנחנו מבקרים אצלהם".
ברגע שהיא אומרת את המשפט הזה - זה כבר עניין של כבוד משפחתי ושל חינוך וערכים.

אם הבן שלהם, ימח שמו, מאולף בצורה טובה, וכבר יודע להושיט יד לשלום לאורחים(בעוד שאני רק יודע לשחק מת), מדובר פה בלא פחות מחילול כבוד המשפחה אם אני לא אבצע במיידי את הטריק הנ"ל, אמחל מכבודי, ואגרר לסלון לומר שלום (תוך הקפדה מירבית שלא לצאת מיד אחרי שאמא שלי חוזרת לסלון, על מנת שלא יראה כאילו היא בדיוק  ד-ר-ש-ה  ממני לצאת, אלא שבאתי "מיוזמתי האישית".)

אם יש לי סיבה נכון להיום לעבור לדירה משלי, זו כנראה היא.

הייקו ספורטיבי
בסוף האימון
למדרגות החוצה
כבר אין לי כוח

לבוני
אבקש לפנות בהזדמנות זו לבוני, כלבתי, ולשאר ציבור הכלבים קוראי הבלוג:
אחרי שעה של התעסקות מאסיבית בחור הישבן, המתבצע בכל האמצעים העומדים לרשותכם,
תאמינו לי; קרוב לודאי שלא נותר שם שום דבר ששווה להתאמץ בשבילו.
הניחו לישבן ועברו לעיסוק מועיל יותר.

חומר למחשבה מאוהב כלבים.

יתושים - הסאגה נמשכת
תסכימו איתי שלאחר שעמדתם במשימה העליונה והרגתם יתוש בן עוולה במו ידיכם החשופות, הסיפוק הוא גדול וממלא כל לב אנוש בשיר ותפילת תודה.
אבל רגע אח"כ, כשפותחים את היד ומגלים איזו זוהמה ורפש באים במגע עם שכבות העור העליונות שלך; השיר וההלל הופכים לסרט סנאף בגוף ראשון?

כל הזרועות הדקיקות האלו, בנוזל השקוף למחצה הידוע לשמצה (חרוז!) שנספג בשניות אלו דרך נקבי העור העדינים של כף ידי - מביאים אותי לרוץ לשירותים במטרה לקרצף אותן עד זוב דם (אוי לאירוניה - שאפילו במותם הצליחו להוציא ממני דם, החלאות הקטנות).

כשאני מקרצף את היד, אני מרגיש קצת כמו ליידי מקבת המנסה להוריד דם מידיה - הזוהמה לא תימחה אף בעזרת כל המים שבים!

וכשאני חוזר לחדר, אני מגלה למרבה חרדתי - שבשעה שהזדרזתי לרוץ לשטוף יד שכחתי את הדלת פתוחה - מה שמבטיח לי עוד אי אילו יתושים ומרדפים ליליים.

נ.ב. - חשבתם פעם למה האינסטינקט הראשוני כשרואים משהו מגעיל על היד, הוא לנגב אותו על הבגד של עצמך?!!?!

פינת האומנות המוקדית

מצ"ב בזאת שני ציורים פרי ידי להתפאר, אשר ציירתי במהלך שתי משמרות של 8 שעות במוקד התמיכה.
שימו לב לדקויות הנוף המרהיבות ולנפלאות הטבע אשר הצלחתי בעזרת הצייר של חלונות בלבד להביא בפניכם.
עכשיו קחו נשימה עמוקה, צפו בנוף העוצר נשימה, והירגעו מעמל יומכם ברגע אחד של שלוות נפש פסטורלית.

שקיעה נוגה בליל חמסין

ליבלובי אביב

ולכל אותם קוראים שמבקשים ממני להעביר את קורות החיים שלהם לצורך עבודה במוקד שלי - קחו בחשבון - גם השפיות שלכם מוטלת פה על הכף!
אצלי זה כבר מאוחר מדי, אתם עוד יכולים להנצל! ראו הוזהרתם. אחרי שמונה שעות, גם אתם תעברו התמוטטות נפשית מינורית.

פינת הצרכנות
להלן אוזניות אלחוטיות ופירוטן הטכני, כפי שהובאו באתר וואלה!שופס.

עוד מישהו מלבדי למד בשיעורי הפיזיקה שלו, שאלומת אור (ואפילו אינפרא אדום) לא יכולה לעבור דרך קירות, ובטח שלא מבעד לקומות שלמות?

המלצות
המשחק הזה יצליח לשרוף כמה דקות טובות, ואם תקנו משהו מהצועני המסריח, אולי הוא לא יתן בכם מבט זועף ויבוא לרצוח אתכם בלילה כשאתם ישנים.

ואם אתם מתכננים להשתכר עד כלות בקרוב, קחו את הסימולציה הבאה על מנת שתוכלו להתאמן בלצעוד הבייתה כשאתם שיכורים.