שירת הבירבור

כתיבה (שם פועל)- רישום אותיות, הבעת רעיונות ומושגים באותיות כתב.
לדוגמא: אסף לא עסק בכתיבה כבר כשבועיים. אסף כבר אינו זוכר כתיבה מהי.

אז נכון, הייתי ילד רע מאוד (ואף מנוול יש לומר), והזנחתי את הבלוג בצורה חסרת אחריות, עד כי צמחו להם עשבים שוטים ואזוב בצידי הבלוג, ודף התגובות העלה עובש.
מצד שני, הצלחתי לצבור מספר תגובות מרשים למדי לפוסט האחרון, מה שאומר שאולי צריך לתת לתגובות שבועיים להצטבר, ואז כל פוסט נהיה מעצמה.

אז הנה הצטברו להם בצד כמה נושאים שיש להעלות על סדר היום (והיום)- והנה הם לעיונכם;

אבל דבר ראשון, לפני שמתחילים; נקראתי להשתתף בישראוסקר, בקטגוריות הבלוג השנון והבלוג המצחיק (מה זהו? רק 2 קטגוריות?! נו מילא...).
צריך להמליץ על 3 פוסטים לכל קטגוריה, שיהיו דוגמית מייצגת של הבלוג בכללו.
אני, אסף הקטן מכפר חוגלה, קטונתי מלבחור לבדי את הפוסטים המוצלחים (אף כי אין נחתום הנני), ובשעה קשה זו אפנה אליכם, קוראים חביבים, להמליץ לי ברוב טובכם על פוסטים טובים של עצמי... כן, המשפט הזה נשמע מוזר, ואמנם כזה הוא.

ובכל ביצה, הס פן תעיר...
לכל אחד מכם ודאי היה את הרגע הזה בילדות, שעה שהגישה לכם אמכם (או אביכם, תלוי מי לובש את המכנסיים בבית) ביצה קשה לארוחת הערב -
לפתע חילחל בכם החשש, שבשעה שאתם אוכלים ביצה, אתם למעשה אוכלים אפרוח שעוד לא נולד?!

הרי זה ברור - בגן לימדו אותנו שאפרוחים בוקעים מביצים של תרנגולות... ואם אנחנו אוכלים את הביצה, אנחנו אוכלים למעשה אפרוח שעוד לא דגרו עליו (ולכן לא הבשיל לכדי אפרוח סטנדרטי).
כל פעם שהייתי אוכל את החלבון הצהוב, הייתי מדמיין לעצמי אפרוח קטנטן וצהבהב, שאמור היה להתפתח מהצהוב הצהוב הזה. ולרגע אחד, הייתי מרגיש אשמה נוראית על גזילת חייו של אותו אפרוח שעוד לא זכה לראות את אור השמש...

יתכן שזו אחת הדילמות המוסריות הקשות שנתקלתי בה בתור ילד, ואולי הראשונה שבהן.
מצד שני, גם היום כשאני יודע שאין סיכוי שהיה יוצא מהביצה הנ"ל אפרוח במצבה הנוכחי, אני עדיין חושש באיזה מקום בתת מודע, שכשאפצח את הביצה אמצא בפנים עובר אפרוח מת...

סוכריות דבש
מי הם האנשים שקונים אותן?!
כך אני מדמיין את האנשים האלו: גבר מבוגר, בן 88, עם גבות עבותות, שיער שיבה פרוע, וריח רע תמידי מהפה, שיושב שעות בגינה הציבורית על הספסל ונאנח כל רגע, ובשאר הזמן צועק על הילדים שמשחקים כדורגל על הדשא...

אז חבר'ה, אם אתם קולטים בסופר מישהו מכניס סוכריות דבש לסל הקניות - נא לדווח לי מי הבנאדם, אני רוצה לבנות לעצמי את הפרופיל המדוייק שלו, בכדי לנסות להבין מה עובר לו בראש כשהוא קונה את זה.

הגיג
מיעוט ב-MUTE

הסאגה נמשכת
מכירים את זה שיש טרילוגיית סרטים, וכבר ראיתם את שני החלקים הראשונים, ואז יוצא החלק השלישי, האחרון והחותם של הטרילוגיה -
ולכם אין שום כוח או חשק להקים את עצמכם וללכת לראות את החלק האחרון, בין השאר בגלל שאתם לא ממש זוכרים את העלילה של הסרטים הקודמים,
ו\או שהם שיעממו אתכם למוות  ו\או  שאתם מקללים את הרגע ששיכנעו אתכם ללכת לסרט הראשון בטרילוגיה - למרות זאת לא תוכלו להתנגד לו, ולבסוף תלכו לראות אותו (או לפחות תראו בוידאו).

החוק אומר שלסרט הראשון הולכים כי סקרנים לראות על מה כל המהומה התקשורתית,
לסרט השני הולכים מתוך ציפיה שהשני יהיה טוב כמו הראשון (וב-80% מהמקרים הוא לא טוב כמו הראשון ומתאכזבים קשות),
ולשלישי הולכים רק בשביל הסגיר ("כבר ראינו את שני הראשונים, אז לא נראה כבר את הסוף?!?!")

למעשה אם קנית כרטיס לסרט הראשון והשני, סגרת חוזה בלתי כתוב עם האולפנים שתבוא גם לסרט השלישי, אפילו שהשני היה גרוע ומשעמם למוות,
ואפילו עם החלק השלישי יקבל ביקורות איומות ונוראות ע"י כל מבקר ואמצעי תקשורת. הם כבר קנו אותך... אתה שלהם, אתה צריך את הסגיר שלך, והם יודעים את זה.

במוקד
לפעמים, לא עלינו, יוצא שנופלים עלי לקוחות דוברי רוסית.
הרבה מהם פשוט מתחילים לדבר איתי ברוסית ברגע שאני עונה (תגידו לי! אני נשמע לכם רוסי?! ויוטפויומאט!)
רק אחרי התקפת הג'יבריש הלא מובנת הזו, כשהם קולטים שאני לא מגיב במקומות הנכונים, הם שואלים אותי: "אהה... רוסית?"

למרבה התדהמה - כשאני עונה בשלילה, ומציע להם תומך דובר רוסית, הם מתעקשים להישאר דווקא איתי(!!!) עם החלונות ברוסית שלהם (!!!)
ואוצר המילים העברי הלוקה (מאוד!!!) בחסר שלהם, ולא ניתן לשכנע אותם לרדת ממך - הם יתאמנו על העברית שלהם דווקא איתך!

רק אחרי עשרים דקות, שבהן אני מצליח בקושי למצוא איתם איזה כרטיס רשת (כי התפריטים כאמור ברוסית), אני מצליח לשכנע אותם בכדאיות של תומך רוסי.
שתי דקות אחרי זה אני קולט את התומך הרוסי שיושב בעמדה לידי מדבר איתם, ודקותיים אחרי זה הם כבר מחוברים... אבל על הנזק הנפשי המצטבר שנגרם לי מכאלו שיחות - איש לא יוכל לפצות...

עיקצוץ וגירוד
מכירים את ההבדל הדק שבין גירוד מטורף, לכאב?
יש את נקודת האל חזור הזו, בשעה שאתה מתגרד להנאתך, כשאתה כבר מתחיל לפצוע את עצמך, ואז תחושת הגירוד מפנה את מקומה לכאב צריבה כזה, של פצע חשוף (וכנראה שזה עדיף על תחושת הגירוד).

בנקודה זו ברצוני לשתף אתכם בחוויה קשה - בדיקת אלרגיה.
מה עושים כדי לבדוק אם אתה אלרגי למשהו:
מציירים לך 30 נקודות בטוש על היד, על כל נקודה מטפטפים תמצית של איזה חומר אורגני שאנשים יכולים להיות אליו אלרגיים (דבורים, כלבים, צמחים שונים, אבק), ואז דוקרים אותך קלות בכל אחת מהנקודות האלו, כדי שהחומרים יחלחלו פנימה ויצרו תגובה אלרגית.

אז אתה יושב שם, עם הזרוע מושטת לפנים, ותוך דקה כמה נקודות מתחילות להתנפח ולגרד, ממש כמו עקיצת יתוש רגילה, אבל הרבה יותר, וב- 10 מוקדים בו זמנית!
ואסור לך לגעת בזה בשום אופן - שלא לערבב את החומרים על הזרוע ולקלקל את הבדיקה. תתארו לעצמכם שאתם ממש ממש רוצים לגרד את הזרוע במשך 10 דקות שלמות,
ואסור לכם?! זה עינוי כל כך קשה, שהעינויים שעוברים האסירים בשבי הסורי, הם כמו מסיבת יומהולדת מול זה!

וברגע הזה שאני יושב שם עם הזרוע האדומה והמנופחת, כל מה שאני יכול לדמיין זה את עצמי לוקח מגרפה גדולה וחלודה ומשפשף אותה על הזרוע בכל הכוח, עד זוב דם, עד שכל העור יתקלף! עדיף כאב חד של דימום מאשר גירוד שלא ניתן לגרד!!!

פיפי
מכירים את זה שקמים בבוקר, והשלפוחית שתן ממש ממש ממש לוחצת, ואז בשעה שמשתינים, אחרי דקה של זרם בלתי פוסק, פתאום הוא מפסיק בבת אחת, (אבל עדיין יש לכם שתן, הוא פשוט בהפסקה), שניה או שתיים אחרי שהוא הפסיק - שוב פורץ זרם של כמה שניות...
ושוב מפסיק בבת אחת ומשאיר אתכם מחכים לעוד... וכך שוב ושוב ושוב; בא והולך, בא והולך...

כל העסק הזה יכול לקחת כמה דקות טובות, אבל שום ניסיון לזרז את התהליך לא יעזור... הוא יקח את הזמן שלו, ולא יעזור כמה תלחץ...
אפשר לקרוא לזה שביתה איטלקית... ההוא שם למטה עובד כשהוא רוצה, וגם כשהוא עובד הוא עושה לך טובה לכמה שניות והולך לנוח.

זה כבר ילמד אותך להחזיק אותו בלחץ כל כך הרבה זמן בלי לגשת לשירותים!

המלצות

המשחק הזה, ממכר עד אימה(אבל לא משנה כמה אני משחק בו, את שלב 9 לא הצלחתי בשום אופן לעבור!)

ק-ש-ה!!!

ובאתר הזה מרכזים הגולשים כל מיני תמונות שהם הצליחו למצוא בתוכנות שיתוף הקבצים (ממחשבים של אנשים ששיתפו את כל הכונן שלהם בטעות או בכוונה)
מצחיק לראות תמונות פרטיות של אנשים, שלא יודעים כנראה שכל זיכרונותיהם חשופים לעיני כל עקב חוסר תשומת לב מצידם... כמה נפלאה היא המציצנות!

ולאנשים כמו ענת, שרשימת האיי סי קיו שלהם לא עולה פתאום, לא לדאוג, אתם לא לבד בבעיה...