שירת הבירבור

* נכון שכל מה שקשור בעיזים - הבשר, הגבינה, החלב והחיה עצמה - כולם מריחים בדיוק אותו דבר?

* נכון שזה ממש משעשע לשמוע ילד בן 5 מעלה זכרונות מלפני שנה ואז מסביר "זה היה כשהייתי קטן"?

* נכון שלספרי ילדים (כאלו עם עטיפה ממש ממש קשיחה, ועם פינות שיכולות להוציא עין בקלות) - יש ריח ממש ממש טוב כשהם חדשים?

* נכון שהשורה המפורסמת מהשיר -  "לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים", מציגה דימוי פאלי עד מאוד?

* נכון שהדבר הכי מבאס לגברים בחורף, זה כשאתה משתין ואדי החום שעולים מהפיפי עולים ומקיפים אותך בלי יכולת לברוח?

* נכון שאף אחד לא באמת יודע מה אומרים ומה לא אומרים לאנשים באבל, וגם אם יודעים  - זה אף פעם לא יוצא כמו שתרגלתם עם עצמכם מראש?

* נכון שכולם חשבו בהתחלה שהמושג "מקרה שכיח" היא ההיפך ממשמעותו האמיתית? - אם זה שכיח, סימן שהוא כל כך נדיר ששוכחים מקיומו!

* נכון שאם ילד קטן זורק במהלך ויכוח עם חבר את המשפט: "אפילו אמא שלי אמרה ש..." - הרי שבאותו רגע הויכוח הסתיים? עובדות שנאמרות ע"י הורים הן קדושות ובלתי ניתנות לערעור בקרב ילדים קטנים.

* נכון שבתור חילונים, תמיד קיים לחץ מסויים בזמן קריאת תפילה, שלא תספיקו לומר את ה- "אמן" בזמן עם כולם ותצאו אאוטסיידרים?

* נכון שכשקמים בבוקר, בדקות הראשונות יש אשליית עייפות מטורפת כחלק מהיקיצה - אבל אתה לא מודע לכך שמדובר בשלב זמני:  באותו רגע אתה בטוח שככה זה ישאר כל היום, ומתחיל להיכנס לחרדה של "איך בדיוק אני אתפקד ככה כל היום?!".

כמובן שאחרי שעה אתה כבר בתפוקה מלאה והכל בסדר, ואתה לא מוצא את עצמך נרדם באמצע העבודה כמו שפחדת שיקרה.

* נכון שזה נורא משמח שאתה שר לעצמך איזה שיר, ולפתע קולט שמישהו לידך מתחיל גם לשיר אותו מבלי שהוא שם לב שהדבקת אותו?

* נכון שגם אתם לא מסוגלים לתכנן מראש מה\איפה תאכלו מחר בצהריים, כשבדיוק אכלתם המון ואתם שבעים?

* נכון שכשאתם יושבים במסעדה והמנה מאוד מתעכבת, יאמר אחד הנוכחים "אולי הם הלכו לצוד את הפרה?"

* נכון שכשאתם בסופר אתם עוברים ליד דברים וחושבים "כן, הייתי יכול לאכול את זה עכשיו..." ובבית אתם לא מבינים למה קניתם "דניאלה" ומי יאכל אותה.

* נכון שיש אנשים שמתים על ריח של תחנת דלק, ויש אנשים שלא סובלים ריח של תחנת דלק, אבל אין אנשים שאדישים לעניין?

* נכון שכשאתם יושבים באיזו הצגה או מופע וממתינים לתחילתה, אחד הנוכחים יעשה חישוב גס כמה אנשים יש בקהל וכמה האומן מרוויח בערב שכזה.

נכון ש (1)
כשרואים מישהו בסרט שנמצא במצב שהוא לא יכול לנשום (מתחת למים לדוגמא) - ישר לוקחים נשימה עמוקה ונהנים מהאוויר כמו שבחיים לא נהנינו ממנו?
 
נכון ש (2)
כשמציגים בטלוויזיה איזו מחלה אקזוטית וקטלנית, ומפרטים את כל התסמינים שלה, אתה מתחיל לזהות חלק מהם בעצמך:

כן, אני סובל לפעמים מעייפות! כן, גם לי כואב הראש לפעמים! כן, גם אני מרגיש מדי פעם דפיקות לב מואצות, ופעם אפילו ירד לי דם מהאף!!!

חברים, עצה שלי - אם אתם היפוכונדרים מועדים, נסו להימנע מתוכניות כמו "האוס".