שירת הבירבור

מכירים את זה שאתם כותבים בוורד, ופתאום הוא מחליט לסמן שורה שלמה בקו תחתון ירוק.

אתה אומר לעצמך "אוקיי, סבבה, בוא נשמע מה יש לו להעיר בעניין", ולוחץ על הכפתור הימני כדי לראות מה לא עשית בסדר.

אבל וורד לא ממש ממהר להציע הצעות משלו לשיפור המצב.

זה לא משהו ספציפי במשפט שלא מקובל עליו, הוא אפילו לא יודע לומר בבירור מה מפריע לו. המשפט שלך פשוט לא מוצא חן בעיניו מיסודו.

למעשה נראה שהוא לא ממש מחבב אותך ואת ההתנסחות שלך, והיה שמח אם לא היית מתחיל את המסמך מלכתחילה.

מכירים את זה ש:

* שהכספומט מצפצף לך בהסטריה שתוציא את הכסף והכרטיס שלך מהחריץ, עוד לפני שהעין שלך הספיקה להעביר למוח את העובדה שהם כבר בחוץ.

זה נורא מביך הקטע הזה כשהכספומט מחליט לצווח בקולי קולות כאילו הרגע ניסית לכל הפחות לפרוץ אותו בעזרת אבן גדולה.

* שתמיד שאתה כבר מצליח לשכנע חבר להצטרף אליך ולראות פרק אקראי של תוכנית שאתה אוהב במיוחד, זה תמיד יוצא הפרק הכי פחות מוצלח, ואתה יוצא מפודח.

* שחברים מעצבנים (וטכנופוביים) במסנג'ר משכנעים אתכם לשלוח אליהם קובץ פעם נוספת, רק כי אין להם מושג איפה הוא נשמר בפעם הראשונה ששלחתם אותו?

* שיש אנשים שקוראים לצמר גפן מתוק "שיערות סבתא". זה שם ממש לא סקסי לממתק... ואפילו די דוחה כשחושבים על זה.

* שבתאטרון תמיד תלויות מחוץ לאולם תמונות בשחור לבן של הצגות מלפני 50 שנה, וכל השחקנים שם נראים כמו רוחות רפאים? (וזה מפחיד במיוחד כשמבינים שרובם אכן רוחות רפאים במשרה מלאה בימינו)

מכירים את זה שאתם יושבים בהרצאה או בכיתת לימוד, ועומד בפניכם מרצה בעל נטייה מרגיזה להתמקד בכל פעם באדם אחד מהנוכחים בחדר?

זו בערך התחושה הכי לא נוחה בעולם כשהמבטים שלכם נפגשים ברגע אחד, הוא קולט שאתה מביט בו וננעל עלייך.  מאותה שניה אתה לא מסוגל להסיט שוב את המבט ממנו, כי זה כאילו הוא מדבר ישירות אלייך.  רק שלך אסור לענות.

אתה אפילו לא מסוגל להקשיב לו באותו רגע, שעה שהעיניים שלך לכודות בלפיטת חנק ע"י המבט החודר שלו.  אתה רק מחייך ומהנהן בהתלהבות כמסכים עם כל מילה, מתפלל שמשהו כבר יסיח את תשומת הלב שלו ממך. וברגע שהוא רק ממצמץ לכיוון אחר, אתה ממהר לברוח ולהסתכל הצידה. לא חשוב לאן. רק לא לסבול עוד רגע אחד של האלימות האופטית הזו.

מכירים את זה שבהמתנה לנציג טלפוני, תמיד יש את המוזיקה המעיקה שרצה בלופ ברקע, ותמיד בסוף הלופ, יש עצירה פתאומית של שניות בודדות במוזיקה - וזה נשמע כאילו מישהו הרים כרגע את השפופרת מהצד השני.

ואז אתה מקיץ בין רגע מהתרדמת שלך, ונדרך לקראת תחילת השיחה, רק כדי לשמוע את המנגינה המוכרת מתחילה לנגן שוב מההתחלה... כאילו מישהו בצד השני נהנה להתעלל בך.

והקטע הוא שגם אם זה קורה עשרים פעם ברצף, מדי פעם דעתך פורחת ואתה שוכח את הקאץ', ואיכשהו במוקדם או במאוחר אתה בכל זאת מוצא את עצמך נופל בפח שנית.

מתסכל מאוד.

בעלון של תרופה, תחת רשימת הרכיבים, תמיד יש הדגשה מיוחדת ל"רכיבים פעילים".

אז רגע, למה בעצם לשים בתרופה רכיבים שהם לא פעילים?

מה הקטע? עסקת חבילה כזו?

קנה רכיב פעיל, קבל 5 רכיבים לא פעילים חינם?

מכירים את זה שיש הפסקת חשמל, והרדיו שעון מתאפס?
לדעתי זה קטע טפשי ברמות שהוא מציג לך את הזמן שעבר מאז שהמתח נפל. איך המידע הזה אמור לסייע לי בדיוק?
זה כאילו השעון אומר לך "וואלה, תפסת אותי - אין לי מושג מה השעה עכשיו.  אבל יודע מה?... אם אתה זוכר בדיוק באיזו שעה הייתה הפסקת החשמל - פשוט תוסיף לזה את הספירה שלי - והנה גילית מה השעה כרגע! קלי קלות!"