שירת הבירבור

פוסט זה מוקדש לצחי נוי. האיש. האגדה. הישבן.

הקוראים הקבועים ודאי זוכרים את פינת ההרזיה המדהימה והבלתי נגמרת שלו שליוותה אותנו במשך כמה שבועות טובים, והייתה מבוססת על הפרסומת הידועה לגלולות רז-קל בה השתתף.

 אבל יש סוף לכל תעלול, וגם דיאטת הכסאח של צחי הגיעה בשעה טובה לסיומה (טוב, הוא הוריד איזה 10 קילו בשבוע, לפי הפרסומות, אז כמה אפשר למשוך את הסיפור... 20 שבועות מקסימום).

אז הנה ספיישל סיום הדיאטה המובטח (אם כי באיחור אלגנטי).

צחי, עשית את זה, אנחנו מצדיעים לך.

צח היה בחור חזק,
אכל הכל ולא זרק.
בריא היה - עד בוא היום
שבו התחיל לצעוק פתאום:

יש לי בעיות משקל!
אבלע בכיף גלולת רז-קל.

עבר שבוע וצחון,
נתקף מעט בחיוורון,
אך מתפנק הוא עוד יותר,
ושוב צועק ומתמרמר:

יש לי בעיות משקל!
אבלע בכיף גלולת רז-קל.

עברו שבועיים - הבחור
רזה ודק כמו גפרור.
אך שוב צועק ומתחנן
(בקול חלש - כי כוח אין):

יש... לי... בעיות... משקל!
אבלע... בכיף... גלולת... רז-קל.

חודש חלף לו, עיניכם הרואות,
וצח רק עור ועצמות.
מרזה שש קילו כל יומיים.
ומשלשל כמו אשד מים.

אם תמשיך ותרזה יתרחש פה אסון,
לבסוף תראה כמו מייקל ג'קסון,
הפסק את הדיאטה, חזור נא לבלוס,
לפני שהסיפור יסתיים בטוטאל-לוסט.

אך צח המשיך וליגלג על כולם,
עד שלבסוף התפוגג ונעלם.
שילשל עצמו למוות, מסכן שכמותו,
רק ערימת החרא - מצבה לגדולתו.

ואנו כולנו בבכי נמרר:
התאילנדית חמה, ואין איש שיקרר.

צחי נוי (1953-2004);
שחקן, דוגמן, התחת של המדינה.
יהי זכרו ברוך.

ורק בשביל להיזכר:

הנה כמה מרגעי השיא של פינת הדיאטה של צחי שפורסמו במהלך הפוסטים בחודשים האחרונים.

-------------------------------------------------------------------------------

* למען הסר ספק: צחי נוי עדיין חי (ייבדל לחיים ארוכים), ועדיין שמן כתמיד.

** האיור וכמה מהחרוזים לקוחים מהספר "יפתח המלוכלך" בהוצאת מודן. (כמעט וכתבתי "הוצאת מודם"...)

*** זהו! אין יותר פינת ההרזיה של צחי נוי! תמשיכו הלאה בחיים שלכם! כמוני...

במוקד
הרבה פעמים אני פותח ללקוח חלון עם הרבה אופציות ומבקש ממנו למצוא שורה ספציפית.
וכולם, אגב, מסודרים לפי ה-ABC, ככה שאין מצב להתבלבל.

אני: תמצא לי NETWORK ADAPTER ברשימה
לקוח: (ממתין 3 שניות בדיוק) אין לי!
אני: חייב להיות, אמרת שהתחברת הבוקר, חפש שוב!
לקוח: (ממתין 5 שניות בדיוק) אין, אין, בדקתי.
אני: אוקיי, בוא תקריא לי בבקשה מתחילת הרשימה.
לקוח: (קורא לאט לאט את כולם) modems...monitors...network adatpters...ports...sound...
אני: תעצור, תעצור! עברת את זה!
לקוח: אההההה... וואלה...

ותאמינו לי שזה לא לקוח אחד. מדובר בתופעה מתפשטת. ולא שיש לי בעיה עם התפשטות, רק לא של ערסים בני 50.

נחיר אחד
אני עדיין לא מבין איך יכולה להיות שפעת רק בנחיר אחד?
אני מטפטף כבר יומיים ר-ק מנחיר שמאל, בעוד בימין שוררת שלווה פסטורלית כבימים ימימה.
הבסיס שלהם לא אמור להיות משותף? הכיצד יתכן הדבר?

באם אח אחד מזוג תאומים סיאמים יזריק לעצמו הרואין, האם התאום השני לא יתחיל לזמזם משירי צביקה פיק?

הייקו אחד ליום
יום פסיכומטרי
ששה עפרונות לאיש.
שואה לעצים.

מבצע מנויים
טוב, נמאס לי להיות ברשימת הגדולים יום כן- יום לא. אני רוצה להטביע את חותמי כמו שצריך, ולהיכנס למקום ריאלי ברשימה.
אז הנה מבצע מיוחד (שקיבלת בהשראה מאי מייל שרשרת מעצבן שקיבלתי):
אם תצרף 10 כתובות אי מייל של חברים לרשימת המנויים לבלוג שלי(מצד שמאל למעלה), יקפוץ סרטון מצחיק במתנה, *להנאתך.
שיהיה בכיף.

(למי שבכלל לא מכיר 10 אנשים שונים; אני מוכן להסתפק גם ב- 3 כתובות.)

יקיצה
הרבה פעמים קורה לי שהשעון המעורר  מעיר אותי בבוקר (יותר נכון בצהריים),
וכשאני מקיץ ומנסה להשתיק את הציפצוף (תוך גישוש בחצי עין פקוחה) אני עושה לפעמים דברים מטומטמים; כמו לתפוס את השלט של הטלוויזיה וללחוץ לו על הכפתורים (למה אין לו כפתור SNOOZE?) , או לענות לסלולארי (תוך מחשבה שהוא צילצל).
בקיצור - אל תפנו אלי ברגע שאני מתעורר, אין לדעת מה אני עלול לעשות וכמה תפרים זה ידרוש.

המלצה אחת ליום
הקורא המסור לירון ביקש להמליץ על אתר היפופוטם, ואני כמובן תומך בו בכל פה.
http://hipopotam.co.il/
מדובר בתוכנית סאטירה ששודרה במשך שנתיים ברדיו תל אביב (והיא כבר לא איתנו זמן רב),
והקטעים בה מלבבים ומשעשעים למדי. מומלץ לשמוע קודם את 10 הגדולים ואז לחקור את האחרים.
המערכונים האהובים עלי אישית:
קולנוע-פון:

 http://audio.hipopotam.co.il/listen.pls?file=Hipopotam%20-%20Kolnoaphone.mp3
חנות לגבר:

 http://audio.hipopotam.co.il/listen.pls?file=Hipopotam - Hanot Matanot LaGever.mp3
פרפר נחמד:

 http://audio.hipopotam.co.il/listen.pls?file=Hipopotam - Parpar Nechmade HaPerk HaAvode.mp3 - Parpar Nechmade HaPerk HaAvode.mp3

אבל יש שם מלא מלא קטעים טובים אחרים, שווה שווה.

(יש להעתיק את הכתובות הנ"ל לתוך דף חדש בדפדפן, כי זה לא נפתח טוב בלחיצה)

נוסטלגיה
* זוכרים שפעם מכרו גלידות בקרטונים מאורכים? (מה לעזאזל עבר להם בראש?)
הם היו מסודרים בעמידה, צמודים, וכדי למצוא טעם נורמאלי היינו צריכים לשלוף אותם מהמקרר בסופר אחד-אחד, עד שהיד הייתה קופאת.
* זוכרים שפעם היה בשירותים הציבוריים סבון באבקה? ושהיית משפשף ידיים היית מקבל גם סבון וגם פילינג לעור הידיים בו זמנית? איכס מגעיל.
* זוכרים את גיל ססובר?

ערימת בגדים
אני לא אדם מסודר מאוד. אני יודע את זה ולמדתי לחיות עם עצמי יפה מאוד.
בתמונה הבאה ברצוני להדגים לכם עד כמה אני לא מסודר:

ערימה הבגדים שבתמונה עוברת כבר שבוע במסלול קבוע:
בין כיסא המחשב שלי, לבין המיטה; כשאני במיטה - הם על הכיסא, ושאני ליד המחשב, הם זרוקים על המיטה.
אני לא אטרח לקפל אותם בחזרה אחרי שלבשתי אותם שעה (או שהוצאתי אותם מהארון והתחרטתי);  הם יצטרפו לערימה, עד שהיא תהיה כבדה מדי בשביל להעביר, או עד שתבוא העוזרת ותסדר.

אז ידידי, כשבאים המתרימים לדלתכם ביום ההתרמה, תרמו ביד רחבה.

תודה, אלינ"ס : אגודה למען ילדים נטולי סדר.

(בתמונה כלבתי בוני צופה באימה על ערימת הבגדים המתעצמת מדי רגע אל מול עיניה המשתהות, ומאיימות לפלוש לתחום שלטונה הבלתי מעורער, תוך דחיקתה הצידה ברגל גסה.)

קדימון
ספיישל סיום הדיאטה המובטח של צחי נוי בפוסט הבא.

* אחרי שהכנסתם 10 כתובות אי מייל תקפות (לפחות 3, חבר'ה, אני צריך להתקיים פה ממשהו.) יש ללחוץ על הלינק הבא כדי לצפות בסרטון המובטח. שלא תרמו אותי ותלחצו סתם!! אני מסתכל עליכם! :)

http://corky.net/~dorimani/animations/bengay.htm

חבר'ה, איך אני יכול לקרוא לבלוג הזה "שירת הבירבור" ללא קצת שירה פה ושם?

אז כיוון שמאז יוני לא כתבתי פה שיר ראוי, הגיע הזמן לאיזו יצירה הזויה של אמצע הלילה;

וכמו שאמרתי בכותרת, עוד אין לו שם ראוי. מי שרוצה להציע שם - מוזמן.

עוד לא בוקר, פה יושב,
קצת בוהה, וקצת חושב,
לא עושה דבר מועיל,
מתבטל פה בעליל.

רק ישבתי לי שעה
די קפוא, ללא תנועה,
טלוויזיה מרצדת,
יד ימין על המקלדת.

ועיני בוהות בקיר,
ומפי נוטף לו ריר,
והרוח בחלון - מרקיד עצים לשיגעון,
שריקתה העמומה, רק אותה אוזני תשמע.

והשעון דופק דומם
ואני קצת מנומנם
אז ראשי לצד ינשור
לשינה אז אעבור.

ואני שוב במוקד, ויש שיחה נכנסת,
זו לקוחה שטורטרה, והיא מאוד כועסת,
אנגלית היא לא דוברת, רק מעט גרוזינית,
ובמחשב שלה התקינו חלונות XP בסינית.

אחריה מגיע זקן בן מאתיים,
שניסה לגלוש לעיריית גבעתיים,
אך כיוון שהוא גר בכלל בעיר אחרת,
הסיסמא שהוא המציא, בכלל לא מתקבלת.

לבסוף התקשר לקוח חדש,
שרוצה להתחבר, אבל מודם לא רכש.
אז שהוסבר לו המצב, את הטון הוא לא אהב
ואז בטוב ליבו עליו, צרח מעומק ראותיו:

והערס קולו שצף - שניה לא נדם,
ואותי האשים בכל הרע שבעולם;
בשואת הארמנים, בעלייתו של לנין,
בהפסד בכדורסל, ורבין שחוסל,
בטרור שמשתולל, והוא ממשיך ומגולל:

בעליית הנאצים לשלטון, בכותרות שבעיתון,
בשחיטויות במפלגה, בביטחון בנסיגה,
במזג האוויר, בחוק החזיר,
בעליית מחיר הדלק, ותאמינו - זה רק חלק.

והוא ממשיך ומקלל, ובכעס ממלמל,
ואפילו מתפלל  - שאלך לעזאזל.
ואז מאחורי זינק צל גדול, חזק,
בגרוני אותי תפס , והנה אני נחנק.

הו אז התעוררתי עם עיניים נפוחות,
עם צוואר כואב תפוס, ובאפיסת כוחות,
הרימותי את עצמי מכסאי הדביק,
פתחתי את הדלת ונשאבתי אל הריק.

זו שעה כה מבוזבזת בליל חורפי קריר,
ניוון מוחי וגופני, אף לא הזזתי שריר.
ולא הועלתי לעצמי, ממש בזבוז אדיר,
אך מזל  שלפחות יצא לי איזה שיר.

ריחות של בתים
לכל בית יש את הריח שלו. אצל כל בית הריח קצת שונה; לפי ההכנסה של בעליו, לפי עדה, לפי סוג בישולים, ולפי הסטוריה רפואית.
אפשר לזהות כל בית לפי הריח: בבית של עשירים יש ריח טוב בד"כ בגלל אובססיה לקישוטים מפיצי ריחות וסבונים יקרים בשירותים בכל מקום,
בבית של זקנים יש ריח של נפטלין ותרופות, בבית של יוצאי עדות שונות יש ריח של המאכלים המסורתיים שלהם, ובבית עם ילדים יש ריח של "ילדים"
וקשה לי להסביר אותו, אבל הוא דביק ומתקתק.
לאנשים קשה להריח את הבית שלהם, כי הם רגילים, ובשבילם הריח הוא נטראלי פחות או יותר.
אבל אם הייתי מנסה להגדיר את הריח בבית שלי : זה היה ריח של פופקורן שרוף (אבא שלי תמיד שוכח אותם במיקרו!)

המלצה אחת ליום
http://www.transience.com.au/pearl3.html

משחק הפנינים: משחק מחשבה ק-ש-ה אבל ממש נחמד.
אתה משחק אחד על אחד נגד המחשב; בכל סיבוב ישנן כמה שורות פנינים.
מותר לקחת בכל תור כמה פנינים שאתה רוצה מתוך שורה אחת בלבד (ומותר לקחת את כל הפנינים באותה שורה, ולפחות פנינה אחת בכל תור).

המטרה: להשאיר את הצועני המסריח עם הפנינה האחרונה (ולא לתת לו לתקוע אתכם עם הפנינה האחרונה).
וזה קשה. מאוד קשה. אפילו אם נותנים לו להתחיל.
אחרי כמה סיבובים תתחילו לקלוט מתי אתם נכנסים למבוי סתום ותתחילו ישר משחק מההתחלה לפני שהוא יזכה לנצח.

ואני מצטער מראש על עשרות השעות שהמשחק הזה יגזול מכם בניסיונות (אומללים) לנצח אותו.

מונה
הבנתי השבוע שאם היה לי מונה במכונית שהיה אומר לי כמה עולה הדלק שאני מבזבז, תוך כדי נהיגה (כמו מונה של מונית), הייתי מאבד את שפיות דעתי.
כאילו, כשאני בא וממלא דלק פעם בעשרה ימים בשווי 180 שקל הכל טוב ויפה, אבל אם היה לי מד במכונית שהיה מראה לי שעל העקיפה האחרונה ביזבזתי 2 שקלים -
זה היה משגע אותי לגמרי! הייתי מסתכל ר-ק על המונה כל הנסיעה, ולא על הכביש, מבכה כל שקל שביזבזתי, נוסע במהירות 40 קמ"ש בכביש מהיר, ושם בניוטרל בירידות.
אז אם מישהו חושב להמציא כזה דבר - אתה לוקח על עצמך עליה של 1500% בתאונות הדרכים בארץ - כי אף אחד לא יתרכז בנסיעה אלא בכמה כסף הוא מבזבז בכל רגע.

ישראכרט ידידי
לפני הצבא עבדתי בישראכרט בטלמרקטינג.
נזכרתי השבוע שפעם אחת כשנכנסתי לבניין ישראכרט נזכרתי באיזו בדיחה או משהו משעשע, וחייכתי לעצמי חיוך גדול ובריא כמו שאני אוהב.
אבל מה - השומרים בקבלה ממש לא אהבו את החיוך הזה ועצרו אותי לתיחקור חודרני(אפילו שהיה לי כרטיס עובד וכל אישור שרק צריך).
המסקנה המתבקשת: אסור לחייך כשאתה בא לעבודה, אחרת חושדים בך ; זה מכיוון שאין עובדים מרוצים בעולם - לא בישראכרט ולא בשום מקום -
אם אתה בא לעבודה אתה חייב להפגין את הבאסה הראויה, אחרת אתה בטח זומם משהו כמו רצח המוני באמצע המשרד בעזרת תת מקלע.
העבודה היא מוות, אבל היא חיינו.

הייקו אחד ליום
בוני כלבתי,
שוכבת דומם, נחה.
בוא נציק לה קצת...

בלונים
שמתם לב שבסרטים מצויירים - כשדמות מנפחת בלון (בפה), הבלון מרחף כאילו מולא בהליום?
ואחר כך מתפלאים שהילדים נכשלים במקצועות המדעיים!!!

שאלון לבנים בלבד

סתם שאלות שבוערות לי.
נשים; תתעלמו!

* הגעת לשירותים ציבוריים - והקרש (של הישיבה) למטה. האם תרים אותו או שתנסה להשתין דרכו מבלי לפגוע בקרש?
* אם החלטת להרים אותו בכל זאת, איך תרים (עם יד? עם רגל?)
* אם החלטת להשתין בלי להרים את הקרש, וטיפטפת עליו, האם תנגב בסוף או שתצא כאילו כלום לא קרה?

אפשר לענות באנונימיות, למטרת שלום בית.

ועוד אחד - לגברים בלבד
בנים - מכירים את זה שיש חתיכת חרא דבוקה בתוך האסלה כשאתם באים להשתין;
נכון שתמיד ננסה להוריד אותה בעזרת סילון השתן שלנו, תוך כיוון מדוייק?

לא נחקקו חוקים בעניין, זה לא ענף ספורט מוכר, ועם זאת: כל הבנים עושים את זה!
נפלאות הן דרכי הטבע.

(ומסר אחרון לכל הבנים שם בחוץ: אם אחרי השתנה אתם מנערים אותו פעמיים-שלוש, זה בסדר. מעבר לזה זה כבר נחשב אוננות.)

שאו ברכה,

אסף

הוא נולד בבוקר יום שבת, ממש כמו הפוסט הזה, עקב מחסור בשעות שינה ושיעמום בכמות שהייתה יכולה להרוג פיל (או לפחות להמם אותו).
מאז עברו 7 חודשים; מחסור בשעות שינה, כבר אין, אבל השיעמום התעצם והגיע לשיאים חדשים.
לכבוד הפוסט מספר 100 של שירת הבירבור - אני גאה להציג:

פוסט רגיל לגמרי. אבל ארוך.

קריאת תחת
יש אנשים, ואני בכללם, שחייבים לקרוא משהו בשירותים, אחרת "זה" לא יוצא.
אני חייב להעסיק את עצמי איכשהו, אחרת אני משתעמם מהישיבה שם, והלא זו אמורה להיות חוויה מענגת מאין כמותה ושיעמום יפגום בה לאין שיעור.
לכן יוצא שאם אני ממש לחוץ שירותים אני ארוץ בכל הבית בחיפוש חומר קריאה (עדיפות לעיתון "רייטינג" שהוא כידוע עיתון שניתן לקרוא רק בשירותים).
אבל אם הלחץ גדול מנשוא ועיתון ראוי אין, אסתפק בכל חומר כתוב שרק יבוא ליד, כולל תוכניה של הצגה משבוע שעבר, או עלון של סופרפארם עם מבצעי החודש.

ברם ברגעי משבר אני נאלץ לוותר על חומר קריאה, במיוחד כשאני לא בבית, ואז אני מוצא את עצמי נהנה מחומר קריאה לא סטנדרטי: תויות של מוצרי טיפוח והגיינה שפזורים בשירותים:

- וואו... הקונדישינר הזה לא נוסה על בעלי חיים... סחטיין...
- יאא! הסבון הזה מכיל אלוורה להרגעת העור (הלו? ורה?)
- אההה... אז קודם מפזרים על השיער, אח"כ מעסים, ורק אח"כ שוטפים??? מהפכני!!!

ובכלל אני לא מבין אנשים שנכנסים לחרבן במשך שלוש דקות ויוצאים! זה כל כך... בהמתי וזול!
זה ממש כמו שהכלבה שלי מחרבנת - מתכופפת, עושה, הולכת.
איפה הרוח? איפה המזון לנפש? איפה האוכל למחשבה?
זה מנהג מקודש, אנשים, זו הפסקה מעמל היום כדי לתת לנפש לנשום (אם כי מומלץ לנשום מהפה, בגלל הריח).

חייבים לתת לאקט את הזמן הדרוש לו, זה לא רק סילוק פסולת גופנית, זה משהו בעל רבדים רוחניים עמוקים ביותר. הקדישו לאקט דקות נוספות, נצלו אותו כדי למטרות שאר רוח ותזכו בעזרת השם בהארה פנימית שאין עוד כמותה בעולם.

גינונים בחברה המודרנית
להלן חוק המצוטט מספר החוקים הבלתי כתובים כרך יג'\תיקונים לסדרי הפרשות:

"והיה ויפלוט אדם תוך דיבור נתז רוק מפיו, והיה ונחת נתז רוק זה על חברו -
חוק בל יעבור הוא כי ינגב החבר את ה"סמוחטה" הסוררת על חולצתו של הדובר, ממנו נפלטה ההפרשה המדוברת.
חוק זה תקף גם לגבי כל דבר מזון (בין אם לעוס או לאו) שבא בדרך זה או אחרת במגע עם הזולת לאחר שהיה בפיו של הדובר.

לא ילך החבר ויחפש טישיו או פיסת נייר מזדמנת כדי להסיר את הנוזל הדחוי שדבק בו בשוגג, שכן דבר זה יתפרש כחוסר כבוד. אקט הניגוב על החולצה יש בה משום סגירת המעגל, אקט סימבולי, כרוצה לומר: "מודה אני לך על הסמוחטה שלה זכיתי ממך, ידידי. כה לחי!".

כתוביות
ראיתי סרט (כלבי אשמורת), וקראתי, בעוונותי, את הכתוביות בעברית.
הדיאלוג היה:
 - "איך נימלט משם?"
 - "נימלט כמו שתמיד - ביריות!"

לא הבנתי איך הם בדיוק ישתמשו בביריות כדי לברוח משם, מה? הם יתחפשו לנשים או משהו?

שחרור
נכון שלהשתין ולחרבן בו זמנית זה פורקן מהנה פי 2?

הגיג
באופן גלובאלי לא בא לי

צ'יק מובי
2 ידידות גוררות אותי לראות איתן את "חיוך של מונה ליזה" הערב, זה ממש רע!

ברגע שראיתי את שם הסרט הזה לראשונה ידעתי בבירור שזה צ'יק מובי. רק צ'יק מובי יכול לקבל כזה שם.

צ'יק מובי שכזה נועד להעמיק את הפער בין גברים לנשים: אין גבר סטרייט בעולם שיהנה מכזה סרט בלב מלא. זו קונספירציה הוליוודית שנועדה ליצור ריבים בין המינים - האישה תהיה חייבת להכריח את הגבר שלה לבוא לסרט כזה, הוא יתמרד ויהיה ממורמר, וירדם בסרט, והיא תכעס עליו שהוא כזה לא רגיש ולא מתחבר לרגשות הפנימיים שלו. אין זוג שיכול ממש להנות מהסרט הזה ביחד, אלא אם כן מדובר בזוג לסביות.

מי שרוצה לדעת על מה הסרט, אפשר לקרוא כאן (וכן, צדקתי, זה כ-ל  כ-ך צ'יק מובי שזה כמעט נותן הגדרה חדשה לצ'יק מובי.)

זה כל כך ברור שאני אסבול! התפללו לעילוי נשמתי, חברים!

הנה דברים שאני מעדיף לעשות בזמן הזה מאשר לצפות בסרט:
* לעשות בגרות בגאוגרפיה בשפה הערבית
* לעשות פירסינג בסרעפת
* לחלוב אלפקה מיוחמת בגליל
* לעקור לעצמי ציפורן עם אבן חדה
* ללמוד את מורשת רבין
* לגדל עובש על צלחת פטרי ולהביט בו מתפשט
* להתקשר לשעון הדובר ולהקשיב לו שעה וחצי
* לשנן את כל האותיות במילון שמתחילות באות ט' לפי הסדר
* לפרק מכשיר טלפון לגורמים ולהרכיב אותו מחדש
* להכניס בטריה למטען ולשבת שם עד שהיא נטענת לגמרי
* לספור כמה שיערות יש לי על הראש
* להתחיל להוריד קובץ גדול ולעקוב אחרי התקדמות ההורדה - בייט-בייט.

עדכון:
הצלחתי לשכנע אותן לרדת מהרעיון!
ראינו סרט בדי וי די אצל אחת מהן. היה נחמד מאוד.

הייקו
אוכל במיקרו,
כבר עשרים דקות בפנים...
אופס, כבר לא רעב...

צמרמורת
מכירים את זה שאתם שומעים שיר ברדיו שכבר שנים לא שמעתם והוא כל כך מענג אתכם באותו הרגע שכולכם צמרמורות של הנאה?
שמרגישים שהחלק העליון של המוח מתכווץ ושולח כימיקלים בכל גזע המוח לכיוון עמוד השדרה שעושים מעין צמרמורת מדהימה כזו?
זה חצי אורגזמה!
שלבו את התחושה הזו עם חירבון+פיפי בו זמנית והגענו לאורגזמה שלמה.
כמובן שפשוט יותר פשוט לאונן.

המלצה אחת במאה:
תפסיקו כבר לקרוא בלוגים! לכו החוצה כשאין גשם ותעשו צעידה או משהו!!!
:) סתם.
הנה ההמלצה האמיתית:

והפעם המלצות קולינריות

1) חממו כף חומוס במשך כ- 13 שניות במיקרו (לא יותר כי זה מתחיל לרתוח) ערבבו קצת - ונגבו אותה עם מה שיש. אני לא יודע למה, אבל החימום נותן לכל חומוס פשוט חיים חדשים, וזו תוספת מצויינת לכל ארוחה כמעט.

2) שוקולטה של שטראוס - מוצר חדש, מחממים 45 שניות במיקרו וזה חם ומעולה ושוקולדי. אני ממליץ להוסיף פנימה שתי עוגיות מפוררות, ואז זה בכלל שחיטות מטורפת.
שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע.

להתראות בפוסט ה- 200!

הסימפוניה ה(הכנס מספר כאן)
כמנהגי בקודש בהיתי באחד הלילות בקונצרט בערוץ 2 (אלו שמשדרים הרבה אחרי שכל אדם נורמאלי סגר את הטלוויזיה והלך לישון), והמנחה הציג את הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
ואז זה הכה בי: איך זה שבטהובן לא נתן שמות נורמאליים ליצירות שלו?
וזה לא רק בטהובן, למעשה רוב הסימפוניות המפורסמות מוספרו.

אני לא מבין את זה - יושב מלחין, כותב יצירה במשך חודשים... לא תתן עוד 10 דקות מחשבה ותתן לזה שם נורמאלי?
אפילו ל"סימפוניה הבלתי גמורה" יש שם יותר מוצלח ומקורי מכל הסימפוניות הממוספרות. 

יוצא שאם המלחין היה מספיק לסיים אותה, גם היא הייתה מקבלת איזה מספר קטלוגי. חבל.

פיפי - משירותיות לשירותים
כל הלקוחות שטיפלתי בהם מכירים אותי כאדם סבלני ומנומס, שמדבר באדיבות.
אבל מה עושים ששיחה מתארכת ופתאום אתה קולט שבקבוק המים שהיה לידך התרוקן בדרך פלא ומצא את דרכו לשלפוחית, ולפתע אתה לא מצליח לשבת בשקט ומתחיל ללכת קדימה ואחורה בעמדה שלך מרוב לחץ פיפי.
ואז באותו הרגע פתאום אין לי כוח יותר לטיפשות של האנשים, וכל הסימפטיה והנעימות נעלמת. והמטרה היחידה שעומדת בפני היא לסיים מהר וללכת להשתין.

הנה הדגמה של איך אותו משפט נראה בתחילת השיחה ואחרי חצי שעה של שיחה, שהשלפוחית ממש לוחצת:

• לפני:
  לקוח: למה אנחנו מפעילים את הפיירוול הזה?
  אני: זה מגן על הגלישה שלך: זה מונע חדירה של תולעים מהאינטרנט, מנטרל התקפות חיצוניות על המחשב, ובכלל חשוב מאוד בימינו.

אחרי:
לקוח: למה אנחנו מפעילים את הפיירוול הזה?
אני: אי אפשר בלי! חייבים!

• לפני:
  לקוח: יש לי שגיאה בסיסמא בהתחברות
  אני: אוקיי, בוא נכתוב אותה לאט לאט: S-J-Q-1-4-V-C-7

אחרי:
לקוח: יש לי שגיאה בסיסמא בהתחברות
אני: אוקיי, אני עושה לך אותה 123456, נסה עכשיו.

 

 

• לפני:
  לקוח: קופצות לי פה כל הזמן פרסומות על המסך!
  אני: אוקיי, בוא נגלוש לאתר תוכנות ואני אראה לך תוכנה נחמדה להוריד, שתסלק את כל התוכנות ששולחות לך פרסומות!

אחרי:
לקוח: קופצות לי פה כל הזמן פרסומות על המסך!
אני: אה, זה וירוס, תוריד אנטי-וירוס.
לקוח: אבל כבר יש לי אנטי-וירוס!

אני: אז תוריד עדכונים!

לקוח: אבל עדכנתי אתמול!
אני: אז תוריד אנטי וירוס אחר!

אז אם יוצא לכם לדבר איתי ונראה שאני משתין עליכם בקשת, זה בגלל שככה באמת אני רוצה לעשות כרגע.

פאטץ'
ראיתי בטלוויזיה (כן, משם אני מקבל את רוב הגירויים הויזואליים שלי), קבוצה של רופאים (או סתם תמהונים) מחופשים לליצנים, שבאים למחלקות של ילדים חולי סרטן ומנסים לשעשע את הילדים החולים. משהו בסגנון פאטץ' אדאמס, למי שראה את הסרט ומכיר את האדם (שהיה אגב בארץ לפני כמה חודשים).

אני אישית לא הייתי נותן לחבורה המחורפנת הזו להתקרב אלי ולדיאליזה שלי, ובהחלט לא הייתי רוצה שחבורת אנשים מבוגרים (שמתנהגים כמו ילדים בקייטנת אקי"ם) יטרידו אותי בשעה קשה בחיי עם הומור סלפסטיק זול, ואפים אדומים, בשעה שכל רצוני הוא זריקה שתיקח אותי לארץ הפלאות ותשכיח את הכאב.

למעשה - הליצן הראשון שיעז להתקרב אלי יקבל סיר לילה (מלא) בפרצוף. ראו הוזהרתם.

ואגב, אני לא מאמין שזה תורם לילדים במשהו, ולמען האמת אני חושש שבנוסף לבעיות הגופניות שלהם, כעת הם גם יסבלו מבעיות נפשיות מהטראומה.

אשוויץ
תגידו, גם לכם המילה "אשוויץ" מזכירה את המילה "אושוויץ"?

הגיג
חבר: בוא נצא, נשב ונדבר על "הא ודא".
אני: למה לדבר על אבדה? איבדת משהו?

הייקו אחד ליום

כדור בשקל
הוצאה כספית אפסית,
אושר אין סופי.

המלצה אחת (כפולה) ליום

http://members.cox.net/crandall11/money/index.html
מהיום לא משאירים סתם שטר כסף כטיפ, קודם עושים ממנו אורגמי.

הורג זמן שעה שמחכים שהמלצרית תזיז את התחת שלה אליכם.

http://veepers02.budlight.com/service/Start
מעלים תמונה כלשהי לאתר (או בוחרים ממה שיש באתר) - והוא ממש "מחייה" אותה, ואפשר לשלוח כברכה מדברת לאנשים דרך האי מייל.
ממש ממש יפה ומומלץ, אפילו סתם בשביל להתרשם. צריך להכניס כתובת אי מייל כלשהי כדי להיכנס.

אוקיי - אז הנה מה שקרה;
הושמטתי מרשימת 20 הגדולים וזאת אחרי שבוע אחד בלבד של תהילת עולם.
כמובן שזה שבר אותי;

שסוע וצלוק נפשית מהפגיעה הקשה באגו הוצאתי את תסכולי בצעקות ופגיעה (פיזית) בכל מי שיקר לי.

תלשתי את כל שיערות ראשי, שיניתי את שמי לירבעם, למנחם, ובחזרה לאסף (וכל זה ביום שהסתיימה השביתה במשרד הפנים, ככה שהייתי צריך לעמוד בתור 3 פעמים במהלך 10 שעות רצופות).

מכאן והלאה הדרך לקרקעית הייתה מהירה: הטבעתי את יגוני בטיפה המרה והשלכתי את גופי ברחובות, ברפש, תמורת ליטוף מזדמן מזקן תמהוני או ארוחה חמה (או לכל הפחות בטמפרטורת החדר).

בוקר אחד התפכחתי מהרעלת האלכוהול, וגיליתי שאני סובל מפירקוסים בלתי רצוניים, אי ספיקת כבד וכן צהבת נגיפית אותה קיבלתי משוהה בלתי חוקי בשם רג'יל מבנקוק שהכריז עלי קדוש וסגד לי ע"י מליקת צווארי יונים ושתית דמם...(אבל יש לי תחושה שהוא סתם נהנה לעשות את זה וכנראה היה עושה את זה גם אם לא היה פוגש בי...)

עם הפיכחות הגיע גם האור הגדול - חזרתי בתשובה;
הייתי מסניף ספר גמרא ככה אחד ליום, הייתי עובר עמוד עמוד ומלקק את המלים הכתובות כמו דבש. מסניף את האבק של הדפים הצהובים ורואה עולמות של מעל...

רב שלמה כה התרשם ממני עד כי יעד לי מקום של כבוד בין גדולי האומה, ואף הובטח לי מקום ריאלי ברשימה של מפלגת יהדות התורה לכנסת הבאה.

אבל זרקתי הכל בעבור אהבה גדולה שהגיעה במפתיע מכיוון בלתי צפוי - גיליתי שאני יכול להכין כרוב כבוש ממש מוצלח (וממש במקרה גם, אבל זה סיפור בפני עצמו... בואו רק נגיד שלא מומלץ להירדם בגיגית חומץ עם כרוב ופודל צרפתי.)

מהרגע שהתחלתי עם הכרוב - זו הייתה אהבה שאין לה גבולות, עם הזמן גיליתי שאני יכול לכבוש עוד דברים מעניינים קולינארית: מלפפונים, גזרים, בשר חוגלה, גרגרי פשטן, צ'רכסים ואת רצועת עזה.

המרחק מכבישה ועד ההחמצה היה קצר, קצר מאוד. התחלתי להחמיץ פנים, אפונים, זרע מוקפא של נערי רפו"ל, ופרק בסדרה "חברים".
בסטת החמוצים הקטנה שלי הלכה ועשתה לה שם (במשרד הפנים, עמדה אחרי בתור), ואחרי ששמה יצא למרחוק (החליט לחפש את עצמו בהודו), נשארתי רק אני והיא, ואהבה גדולה הייתה.
קונים לא היו, כנראה בגלל הריח, אבל לי לא היה איכפת, כי הייתי מאושר.

אין ספק שאלמלא היו באים הרשויות, מאשפזים אותי בכפיה ומסממים אותי באלימות ברוטלית קשה הכוללת אמבטיות חשמל וצליבה, ודאי  עדיין הייתי יושב שם, בקור, כשטיפות גשם חודרות מבעד לקרשים הרעועים, וכובש את יצרי וזיתים סוריים דפוקים בעוד אני מצחקק לעצמי בטירוף חושים וחוכך את ידי בעונג.

עכשיו, אחרי טיפול שכלל שטיפת מוח שטיפת מוח שטיפת מוח אני ת..תק....תקין ויכול לחזור ולשמש חלק תורם ופרודקטיבי בחברה שלכם,
האם תקבלו אותי אליכם בזרועות פתוחות להזדמנות נוספת?

על כן באתי על החתום;
אסף, נער פלא משוקם.

נ.ב. - אני כבר לא ניזון מדם החפים מפשע... וכבר די בטוח לבוא איתי במגע, רק לא לעשות שום תנועות מהירות (כולל מיצמוץ!!!)

ואת...רשימת 20 הגדולים - אנחנו עוד ניפגש, זו רק שאלה של כמה גופות מופשטות עור ומרוטשות צריכות להערם לפני שזה יקרה...