שירת הבירבור

אנגלית
שמתם לב איך במסע בין כוכבים, בכל כוכב זר שהם מגיעים אליו מדברים אנגלית שוטפת?
מפתיע קצת שבכוכב "וניסיטי 4" בגלקסיית "טרייסטר" מדברים אנגלית יותר שוטפת מאשר רוב הלקוחות שמתקשרים אלי לתמיכה.

חתך מנייר
מבין כל סוגי הפציעה האפשריים, זה המשפיל מכולם.
זו פציעה שאין בה כבוד;

אתה יכול להתהדר בצלקת שקיבלת בזמן סקי בשוויץ, או בפצע מגליד שקיבלת כשנפלת מהרולר בליידס, אבל איזה מין בושה זה להודות שנחתכת מנייר...

דף קטן ומסריח שמתגלגל על השולחן שלך - רגע של היסח דעת והוא עושה לך חתך ענק. וכואב הבנזונה! כמו סכין! (ובמיוחד אם זה ברווח שבין האצבעות, רחמנא לצלן).

זו סכנה יומיומית שאתה לא לוקח בחשבון:
אם, נאמר, אתה קוצץ ירקות בסכין חד, אתה מודע לסכנה ונזהר. עם הדף אתה פשוט לא קולט את זה מגיע, עד שזה קורה.

חבר'ה - הגיע הזמן לנקוט בצעד מונע; להחרים את הדפים ולעבור לכתיבה על גבי המחשב בלבד, עד שיצרני הניירות יכנעו לדרישות שלנו ויעברו לייצר דפים עם קצוות מעוגלים (או מגומי!).

היינו ילדים וזה היה מזמן
מכירים את זה שיוצא לכם להיפגש עם מכר ותיק ברחוב, אחד שהייתם איתו בבית הספר היסודי ומאז לא דיברתם איתו.
אף פעם לא ממש יודעים מה לשאול אז תמיד חוזרים על אותו המשפט בוריאציות שונות:

* מה שלומך?
* ומה ככה?
* ואיך החיים?
* וחוץ מזה?

למעשה ברגע שענית על השאלה הזו בפעם הראשונה, בעצם אין לך כל כך מה לענות על השאלה הזו בפעמים הנוספות שהיא נשאלת, אז כל פעם שהוא שואל עונים קצת אחרת על השאלה (בשביל הגיוון);

 "בסדר/אההההה/אתה יודע/אהההה/סוחבים/אתה יודע/אהההה/סבבה/אתה יודע...."

אישית אני מעדיף להימנע מפגישות כאלו כמה שיותר.

ככל שלא נפגשת עם הבנאדם יותר שנים, כך יהיה לך פחות על מה לדבר איתו (או איכפת ממנו).
למעשה אני מעדיף להתנשק צרפתית עם גילה אלמגור מאשר לעבור פגישה מקרית עם מכר ילדות.
אבל אני ידוע בליקויים החברתיים שלי, אז ההעדפות שלי לא קבילות ממש בחברה המתוקנת בה אנו חיים.

רגע של עברית 1
המילה "עקרת בית" נובעת מהמילה "מעוקרת"?
כמו שהמילה "סריס" נובעת מהמילה "מסורס"?

רגע של עברית 2
באנגלית קוראים לתרנגול הודו - turkey (יענו, תורכיה)
בעברית - תרנגול הודו

מישהו יכול להסביר לי איך הודו הפכה לתורכיה?

10 אגורות
מכירים את המשפט "מי שלא מרים 10 אגורות, לא שווה 10 אגורות?"
זה זילות בחיי אדם פה.

במערכת הביטחון מוכנים לוותר על 400 אסירים בשביל 3 גופות חיילים, וחטוף חי אחד, ואמא ש-ל-י מבהירה לי שאני לא שווה יותר מ- 10 אגורות כי לא בא לי להתכופף ולחפש לאן המטבע התגלגל ונעלם מתחת למכונית?

אם היו חוטפים אותי, חס ושלום, מה אז? אמא שלי הייתה אומרת לראש הממשלה "אל תתפשרו איתם על יותר מ-9 אגורות!
אל תצאו פראיירים, אני יודעת בדיוק כמה הוא שווה..."

עוגה עוגה עוגה
יש עוגה בבית. טובה, מקונדיטוריה; "לאורחים".
למרות שאף אחד לא מודה בזה, כל אחד בבית היה רוצה פרוסה נדיבה, אבל החוקים החברתיים ומשטר הדיאטה לא מאפשרים גישה חופשית לעוגה, מה גם ש"צריך להשאיר משהו לאורחים",  לפיכך נעשית ההתנפלות בטקטיקה של התקפה שקטה ובפרופיל נמוך.

אחותי טועמת (בכפית...) ואמא מזדעקת "אוי!! עכשיו זה עקום! חייבים ליישר!", ותוך רגעים בודדים נעלמת פרוסה שלמה בפיה לבלי שוב.

פתאום כל עוגה נעשית תרגיל בהנדסת המישור ותכנון לינארי,
כל הצלעות חייבות להיות ב- 90 מעלות, תוך השארת מקסימום שטח, וכל האמצעים כשרים.
למיותר לציין שעד שהעוגה הגיעה למקרר, היא כבר הייתה שני שליש ממה שהיא נקנתה בקונדיטוריה - אבל מה שכן; היא הייתה ישרה להפליא.

אני בטוח (ואפילו משוכנע!) שהאורחים התרשמו מהעובדה הזו ושיבחו את המארחת על החוש האסטתי המפותח,
כי עוגה שהיא פחות מישרה, סימטרית ובעלת צלעות מקבילות, הייתה נתפסת אצלהם כזילזול משווע שאין להתעלם ממנו. באיראן היו חותכים זרועות על פחות מזה.

הייקו אחד ליום

אמרתי: "אירה!"
אך את לא האמנת לי!
למה לא הקשבת??!!

פינה חדשה: המלצה אחת לבלוג:

ימין ושמאל, רק חול וחול.

מומלץ לראות, אפילו שזה 9 דקות.

עוד חרוז, ואנקע את העכוז.

פינת הדיאטה המתמשכת של צחי נוי

זמן לכתוב פוסט חדש - נושאים: בערך 2 אולי 3.
למעשה אחד מהם לא ממש נושא, אלא יותר כותרת משעשעת.
מה עושים? מה שעשיתי בכיתה י' כשלא למדתי למבחן בספרות - מורחים את אותם המשפטים על פוסט שלם.
מקווה שלא תתנו לי נכשל כמו הבהמה הגסה ההיא.

מעשה שהיה כך היה
השעה 23 בלילה, אני במוקד בעמדה שלי עוזר לאיזה עילג  להגדיר את האי מייל שלו, כמנהגי בקודש, כשלפתע בא תומך אחר ונעמד לידי, אני משתיק את הלקוח בהינף אצבע ושואל את התומך האחר במה העניין.
"יש לי מישהו על הקו שאומר שהוא קרוב משפחה שלך והוא צריך אותך דחוף" הוא אומר לי.
התפלאתי קצת, והעפתי מבט בפלאפון לראות אם חיפשו אותי... כלום.
"הוא אומר שקוראים לו דויד, והוא בן דוד או משהו כזה..." אמר לי התומך (ואין לי קרובים בשם דויד).
אמרתי לתומך שיעביר לי את הטלפון של דויד על פתק, ואחזור אליו.

הדויד הזה כנראה לא אהב את התשובה הזו, והתעקש לדבר איתי מיד.
אני מצידי התעקשתי לסיים את הטיפול בלקוח שאיתי על הקו כי לא נוטשים פצועים בשטח ללא אי מייל לרפואה.

דויד ניתק את השיחה וניסה להתקשר שוב, הפעם ענה לו תומך אחר, וגם אותו שלח "דויד" לדבר איתי ("אני רוצה את אסף מהמוקד האנלוגי"). כיוון שהשיחה שלי הסתיימה הלכתי וקיבלתי את השיחה.

אני: שלום, מדבר אסף.
דויד: אתה זה האסף מהבלוג?
אני: ...כן...
דויד: זה הבן של צחי נוי מדבר.
אני: שלום...?
דויד: שמע, לא יפה מה שאתה כותב על אבא שלי בבלוג, הוא אחלה בנאדם, אתה יכול לדבר איתו ולראות בעצמך.
אני: תראה אני בעבודה עכשיו, ואני עסוק, אבל תכתוב לי לאי מייל שמופיע בבלוג, ונתכתב...

הוא לא כתב.
ואני עדיין ממתין.

אבל כדי ליישר את ההדורים:

אני לא צוחק ע-ל  צחי נוי, אני צוחק על הפרסומת המגוחכת ל"רז-קל" שבה הוא משתתף, ועל הביצוע שלה הלוקה בחסר.
אני מוצא את זה משעשע ביותר שהם משתמשים באותה תמונה עם אותה פוזה גם ל"לפני" וגם ל"אחרי".

כל השאר זו סתם התבדחות בנושא דיאטות ו"תרופות פלא", ואין בהן בכדי להפגין כל חוסר כבוד כלפי מר נוי ופועלו.

וכן, ברור לי לחלוטין שמדובר באדם משעשע ובעל קסם אישי רב. הוא חייב להיות, אין צורך להוכיח פה כלום.
ובינתיים נסכם שעד קבלת הודעה רשמית בכתב מצחי המביעה מורת רוח כלפי הפינה, נמשיך בשלנו כמימים ימימה.

isdn
ההודעה במערכת ניתוב השיחות אצלנו במוקד התמיכה אומרת: לADSL לחץ 1.
לאנלוגי או ISDN - לחץ 2.
אנשים(שהם כידוע טיפשים ברובם הגדול) ואינם בקיעים בחומר הנלמד, ילחצו על 2 (ויגיעו אלי).
מה הם יודעים מה ההבדל בין ADSL ל- ISDN...
שומעים אותיות באנגלית, נשמע להם פחות או יותר אותו דבר, אז הם מהמרים. פיפטי פיפטי שהם יגיעו לאן שהם רצו.

פירוט טכני
כשאני מעוניין לקנות משהו, ואני עובר על הפירוט הטכני שלו, הכל נראה לי סבבה ומרשים.
הבעיה היא שמתוך כל הרשימה הבומבאסטית של נתונים טכניים מסובכים, אתה בעצם לא שם לב למה שהם לא מספרים,
דהיינו: מה שאין למוצר להציע.

אילו רק הייתה רשימה קטנה שהייתה מגלה מה אין במכשיר, הכל היה פשוט יותר וקל להשוואה; למשל:
- אין מטען פנימי, צריך להטעין את הבטריות עצמאית
- אין אופציה למניעת עיניים אדומות בצילום

וכו' וכו'.

אני חושב שהעמותה להגנת הצרכן צריכה לחוקק חוק: מעכשיו כל יצרן ומשווק שנותנים פירוט טכני של איזה מוצר, חייבים לפרט מה א-י-ן בו.
אז.... שלא יעבדו עליכם!

גלישה נעימה
בסיום השיחה אני אף פעם לא בטוח מה לומר ללקוח.
הגרסה הרשמית היא "תודה שחייגת אלינו, אני הייתי אסף", אבל אף אחד לא באמת אומר את זה.

אני אישית נוהג לומר "תודה לך, וגלישה נעימה", הבעיה היא שהרבה פעמים אני מוצא את עצמי עם לקוח שלא יכול לגלוש בסוף השיחה מסיבות שונות (נשרף לו המודם, שאין לו את תוכנת ההתקנה של המודם וכו' וכו'), ואז אני כל פעם נושך את השפתיים כשאני שומע את עצמי מאחל לו גלישה נעימה, כשבעצם הרגע סיכמנו שהוא הולך לטכנאי לפרמט את המחשב.

עצה לחיים בריאים
כשאתם שמים דאודורנט ספרי- רגע לפני שאתם לוחצים - שימו לב לאן החור מכוון, ואל תסמכו על תחושת האצבע שלכם.
מצד שני, אני כבר לא מזיע מהאישון הימני, והגבה שלי מריחה כמו שמעולם לא הריחה.

כולם אומרים
לכל אחד יש איזו "עובדה מדעית" שהוא מכיר, או שמע (או המציא) בנוגע לממתיקים מלאכותיים ומוצרים דיאטטיים.
איך שאנשים רואים אותי שם סוכרזית או מזמין דיאט קולה הם מתחילים לפלוט את כל ה"עובדות" האלו שהם אגרו עם השנים:
וכבר שמעתי הכל "זה מסרטן, זה גורם לשיכחה, זה פוגע בריכוז, הילדים שלך יוולדו חולי כלבת..." וכו' וכו'.

מישהו רוצה לשתף אותנו בעוד כמה עובדות שכאלו, שאני אוכל להנות מהן תוך שאני מתענג על איזו כוס דיאט קולה טובה?

הייקו אחד (או שניים) ליום

דיאט קולה זו,
מה ערבה היא לחיכי,
ימי ספורים הם.

                               ----

"סרט?" שאלתי,
"הקרנה זה לא סרט"
ענתה לי אמא.

פינת הדיאטה היומית (וספק אם חוקית) של צחי נוי

הבהרות

* היצירתיות וחוש ההומור בחופשה שנתית. הפוסט שהרגע קראתם נכתב ע"י טייס אוטומטי המונע מכוח ההתמדה וכמה כוסות קפה. עמכם הסליחה.

*אני אכן קורא את כל התגובות ומתמוגג מכל אחת מהן בנפרד.
אבל אני מגיב לשאלות ישירות בלבד, או לנושאים הדורשים הבהרה, או לתגובות שאי אפשר להמעיט בערכן הסנטימנטלי.
עמכם הסליחה.

והפעם: פוסט הייקו בלבד.

להזכירם; הייקו- שיר יפני מסורתי בן 3 שורות:

 5 הברות. 7 הברות. 5 הברות. תהנו.

נ.ב. - גם הכותרת היא הייקו.

זו קופת אקספרס
עשר מוצרים אדון
כרטיס מועדון?

אני לא שרת
זה "עובד סניטרי"
איפה הקאת?

הסכם ז'נבה,
ויתורים בו עד אין סוף,
תנו גם את ביילין.

ברך לביצים,
כאב שיתוק פולח .
את לא תביני.

יהודי אני,
ויש לי גם הוכחה,
את רוצה לראות?

הייקו - שיר טיפשי,
גימיק מפוקפק מאוד.
יפן, לך תבין.

יפה את מאוד,
כה שופעת נשיות,
את גם בולעת?

ביקור במוסך,
הוא מציץ ונאנח,
לא אצא בזול...

טבלת שוקולד,
תענוג חושים מטריף,
אשמה ללא קץ.

אין מכות בלי דם!
תתן לו בשיניים!
עוד מורה הלך.

מת לצעוק שלוש
גיחי-גיחי כל הזמן
אהבתי, פאק יו!

מר מייקל ג'קסון
ילדים חובב מאוד
ניפגש ב"אוז".

התינוק בכה.
בקבוק רמדיה קיבל,
הוא כבר לא בוכה.

-"הפרטיזנים..."
מילמל הסב ההוזה.
-"עוד דייסה סבא?"

חלונות אקס פי,
פתאום קורס ואינו.
אושר לתומך.

אומנות הייקו
לא פשוט כמו שנראה,
אך זו פרנסה.

פינתו ההייקו היומית של צחי נוי

חולי-רע 1
זה שאני חולה שפעת סופני, זה כבר ידוע מהפוסט הקודם.
אני מרחף פה בין ניירות טישו מקופלים על הרצפה, כמו מלאך המרחף בין ענני נוצה קלילים.

מה יש בנייר טישו שהופך אותו לכל כך דוחה ברגע שאתה מקמט אותו?
אני מכיר אנשים שברגע שיראו נייר טישו מקופל, לא יסכימו לגעת בו, גם אם ראו שניה לפני כיצד האדם לקח אותו, קיפל אותו בתוך ידו, והניח על השולחן ללא מגע עם נוזלי גוף כלשהם.

לכן אני מסתכל בהערצה על מלצרים שמנקים לי את השולחן בסוף הארוחה, איך הם אוספים ביד אחת את כל הניירות המקופלים בלי למצמץ... והם אפילו לא יודעים מה הטמנתי להם בפנים, או איזה מחלות מדבקות יש לי שמועברות בריריות גוף.

חולי-רע 2
אמי הפולניה, ישמור אותה השם מכל רע, נחרדה לגלות כי בנה היקר נפל למשכב.
אצה רצה לבית המרקחת לרכוש לי מזור לדוויי.

מה הביאה, תשאלו? דקסמול-קולד כמו שביקשתי? לא לא לא...
"סמבו-כל" הביאה... משהו טבעי כזה. למציצה. (או כמו שאומר דליק בפרסומת המהוללה: "לא סמבוסק, סמבו-כל").
בניגוד לתרופה נורמאלית - לא בולעים אחד ושוכחים מהנזלת; שכן המנה המומלצת היא 8(!!) טבליות ליום.

אני לא סומך על כל ההיפים האלו והתרופות הטבעיות שלהם שהם עושים מענפים ועלים. אני רוצה כימיקלים! ישר לדם!
אי אפשר לסמוך על הטבעונים האלו וה"שאנטי שאנטי" שלהם שיצליחו להכחיד את החיידקים שלי בעזרת "אמא אדמה" שלהם.
צריך לוחמה לא קונבנציונלית שתראה להם מי כאן הבוס, ותשרוף אותם בעודם בחיים. כי רק כוח הם מבינים, החיידקים הארורים האלו.

מה פתאום תרופות טבעיות? חיידקים באים מהטבע! הם מתרבים שם! אז אתה מאיים עליהם עם צמחים? זה כמו לאיים על זונה עם זין!

וחוץ מזה לסמבוקול הזה יש טעם של ספר תנ"ך מצהיב שאבא שלך עוד למד איתו בתיכון. אז למצוץ את זה עד שזה מתמוסס?

זה 8 דקות של סבל. 8 פעמים ביום. אולי כבר עדיף להיות חולה.

נ.ב. - היה הורג אותך להכניס לכדורים האלו מיליגרם ממתיק?!

חולי-רע 3
קולי הוא פת לחמי, פרנסתי.
שעות שאני מדבר עם פשוטי העם ופשוטי השכל תמורת כמה מעות זעומים, איתם אני רוכש צורות מזון אורגניות שונות, אותם אני מעכל לצורך יצירת אנרגיה זמינה. זו האחרונה מאפשרת לי להמשיך לדבר עם פשוטי העם ופשוטי השכל, וכך חוזר חלילה מדי יום ביומו.

אלא מה: השפעת הארורה (שהפכה באל-כורחי לספיישל בבלוג) לקחה ממני גם את המעט הזה- שכן גיליתי שקשה מאוד להתבטא עם זוג נחיריים סתומים, מול לקוחות סתומים.

ואתן דוגמאות:

אני: D כמו דני!
לקוחה: T כמו תמי?

או למשל שדרשתי מלקוחה למצוא את השקע LINE אצלה במחשב, והיא טענה בתוקף שאין שום LIGHT בשום מקום.

מר אפצ'י
קראתי פעם שאם אתה מתעטש, ובולם את ההתעטשות בכוח פנימה; יכול להתפוצץ לך וריד במוח ואתה יכול למצוא את מותך בנסיבות מצערות.
מאז אני נותן להתעטשויות שלי דרור מוחלט -כשאני מתעטש זה רימון רסס צה"לי עם רדיוס פגיעה של 7 מטר ויותר (ביום בהיר).
כל פיצוץ כזה נשמע למרחוק, ומכיל תוספת חלקיקים מוצקים-חלקית, להגברת הפגיעה למקסימום האפשרי.

מסך המחשב שלי נהנה מאוד מהמצב, כי הדרעקה הזו, עמליה המשרתת... סליחה; עמליה העוזרת, לא תעביר עליו בחיים איזה ניגוב, והדבר היחידי שהיא מסבנת במהלך העבודה זה אותנו, עובדה שאנחנו מחזיקים אותה כבר כמעט עשור על בסיס שבועי.

על כן טיפול ה"רסס-נגב" שאני מעניק למסכי הנאמן, מוציא אותו נוצץ ומבהיק.

חדש: סנו-מוחטה, מה הבעיה.

הייקו (לזו שיודעת)
טעיתי,קורה.
מה עוד תדרשי אישה?
שאחתוך ורידים?

תמונה 1
שמישהו בבקשה יסביר לי איך שיטת החישוב שלהם עובדת;

הפינה הפרסומית הממומנת של צחי נוי

בטלפון
קורה שמדברים בטלפון, ומחליטים לנתק ולעבור קו; מהסלולארי לבזק למשל.
הצד השני יודע שהוא עומד לקבל שיחה ממך וממתין לה במשך מספר שניות.

ברגע שאתה מצלצל והוא עונה לך, הוא יאמר את המשפט הבא:
"וואו, אסף! מזמן לא דיברנו..."

למה? למה לומר כזה דבר...? כאילו... משפט כל כך רע... למה? מה קרה?
במשטרים חשוכים היו יורים באנשים ברחוב על פחות מזה.

תחושות בטן
רעשי בטן; למעשה מעין פלוץ פנימי, אבל מביך כמעט כמו לשחרר אותו בפומבי. מעידך גיסא; לעומת הפלוץ הסטנדרטי, קשה לנכס אותו לאדם מסויים.

כלומר, גם אתה לא ממש בטוח שזה הגיע ממך.וכשאתה עם עוד אדם באווירה שקטה ופתאום הרעש המוזר הזה חותך את הדממה, מתחילה חקירה הזויה מהסוג הבא:
זה שלי? זה ממך? מאיפה זה הגיע? זה בטח לא הייתי אני!

לרוב אין לתיחקור הזה שום טעם, בסוף הרי אי אפשר להגיע לתוצאה חד משמעית וועדת החקירה נסגרת מחוסר עניין הציבור.

הגיג

Windows XP - As good as it Gates

אמא, תראי מה עשיתי!
ידוע כי ההורים והסבים מאוד גאים במה שהילדודס עושים בגן ומביאים הבייתה. כל יצירה היא אומנות.

חס וחלילה לשאול את הילד מה לעזאזל הוא ניסה לפסל בפלסטלינה.

זה גוש צבעוני יפה מאוד וא-סימטרי, ולא צריך לשאול שאלות. זו אומנות מופשטת.

אם חס ושלום יבין הקטן כי יצירתו אינה פאר השלמות ואינה מובנת לציבור, הוא עלול לחדול ליצור, לפתח תסביכים ולגדול להיות רוצח סדרתי, או מדען בחברת הומנה הגרמנית.
אי לכך כל יצירה מתקבלת בהתלהבות הראויה; בין אם הגוש הוא מאפרה, אגרטל או מעצור לדלת.

הייקו אחד ליום
שיר קצר הייקו.
רק דקה לכתוב אותו,
מסר אין בכלל.

תמונה
איפה עמיר פרץ והמאבק של העובדים?
הדוגמניות המסכנות האלו מועסקות 24 שעות ללא הפסקה!

אני נשבע; כל פעם שאני נכנס לאינטרנט, אני רואה את הפרסומת הזו. אין להן רגע של מנוחה! הן "באתר כרגע" במשך שבועות ברציפות! שמישהו יפשוט על המשרדים של ג'יי דייט וישחרר אותן לחופשי!

פינת הדיאטה הבלתי נגמרת של צחי נוי

(פוסט חדש מחר. אסור לתת הכל בבת אחת, שלא תיחנקו!)

הייקו אחד ליום

חולה גוסס מת
אדום גרון עד אין קץ
מוות בוא מהר

תהנו לפני כולם
הפתיע אותי לגלות שבלוקבאסטר בחרו במשפט התמוה הזה להיות הסלוגן שלהם; "תהנו לפני כולם".
זה בלוקבאסטר, הם מביאים סרטים שכבר ירדו מהקולנוע.

אם אתה רואה סרטים רק אחרי שהם כבר הגיעו להשכרה בבלוקבאסטר, דהיינו שפיספסת אותם בקולנוע;
הווה אומר - אתה נהנה אחרי כולם, כי כולם כבר ראו את הסרט בקולנוע ורק אתה הולך לשבת לבד בחדר החשוך שלך עם הוידאו הישן, עם מסך ה- 21 אינצ', ולאכול פופקורן עבש שעשית במיקרו ונשרף ברובו, תוך התפלשות בתוך פירורי הבמבה שיש לך במיטה, עם הכלב שלך שמתעקש לקפוץ על המיטה דווקא בקטע שאתה כולך מתוח, ועם הטלפון של אחותך שמצלצל כל 10 דקות.

תהנה לפני כולם MY ASS.

במוקד 1

אני: אוקיי, בוא נחליף סיסמא, איזו היית רוצה? מינימום 6 תוים.
לקוח: רק שניה... (סופר) 1-2-3-4-5-6.... אוקיי... תעשה את זה 1 עד 6.

במוקד 2
ישבתי עם מישהי הרבה זמן על איזו תקלת התחברות והיו לנו המון הודעות שגיאה.
בסוף התקנתי איתה הכל מחדש:

אני: אוקיי, אני חושב שעכשיו זה כבר יתחבר...
לקוחה: (ביאוש) אווווף! יש לי שוב הודעת שגיאה, חדשה!
אני: באמת? מה עכשיו כתוב?
לקוחה: (בעצבות ניגרת) כתוב לי "המחשב שלך מחובר כעת ל - ADSL, להתנתקות לחץ על כפתור "התנתק".

במוקד 3

אני: איזה חלונות יש לך, גברתי?
לקוחה: אין לי חלונות... יש לי XP.

הולמרק
זה אני, או שבערוץ הזה יש רק פרומואים וספיישלים של "מאחורי הקלעים של צילום הסרט?"
הם גם מקרינים מדי פעם את אחד הסרטים האלו שהראו את תהליך הצילום שלו? או שזה הכי קרוב לסרט עצמו שאנחנו נזכה לראות?

סקר
לכולנו יש סיפור על החצ'קון המיתולוגי.
אנחנו ב-בירבורי לילה נשמח אם תשתפו אותנו, הקוראים היקרים, בסיפורי חצ'קונים מובחרים.
על החצ'קון במקום הכי לא סטנדרטי, או על החצ'קון שצץ בשעה הכי לא נוחה לכם.
הקוים שלנו פתוחים, אתם מוזמנים להתקשר. בינתיים כמה צלילים....

בטלפון
מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהו, ומגיעה שיחה ממתינה, אז אתם מבקשים סליחה ועוברים, אבל בזמן המעבר לשיחה הממתינה, המתקשר כבר ויתר וניתק, ככה שאתם חוזרים מידית אל אותו אדם שדיברתם איתו מההתחלה.

הו אז הצד השני ינסה להתבדח על חשבונכם ויעשה קול מצחיק בתקווה להפיל אתכם בפח :
"אההה... כן... זה יהושוע מהעיריה... לא שילמתם לנו החודש..."

או שרק אני עושה את זה?

הייקו אחד ליומיים

חיידק שפעת
לגרוני בחורף בא.
במותי ילך.

טיפ ההרזיה היומי של צחי נוי.

זמן בלוג!
זה הזמן להפוך ולחטט בכיסים של המכנסיים שלי, שזרוקים פה בדיר חזירים הקטן שאני קורא לו "החדר שלי".
בטוח שהשארתי לעצמי בכיסים כמה פתקים עם נושאים לכתיבה שחשבתי עליהם בזמן העבודה! אני בטוח בזה! איפה הם עכשיו? רק אלוהים יודע. אלוהים והעוזרת שלנו, עמליה.
אני נשבע שה"שוורצע" הזו גונבת ממני דברים!

זה התחיל בשיעורי בית (משום מה המורות אף פעם לא קיבלו את הטיעון הזה כתירוץ), המשיך בתחתונים (אני נשבע שפעם היו לי יותר ולא הייתי צריך להתחנן כל יומיים לאמא שלי לעשות כביסה), ועכשיו התקדמה לגניבת פתקים עם רעיונות לבלוג.

עמליה! אם את קוראת את זה; ימי קירצוף התריסים שלך עומדים להסתיים! בכלא את תקרצפי רק את הסורגים!

אוקיי, מצאתי את הפתק שחיפשתי,
אפשר להמשיך. עמליה: עמך הסליחה.

ההולכים בשינה, בשמחה יקוצו.
אני מוכן להישבע ששמעתי את אחותי אומרת אתמול את המילים "אל קעידה" מתוך שינה.
אני... לא יודע בדיוק מה ומי, אבל משהו חשוד מאוד הולך שם.

משהו אפל.
ויש לי תחושה שעמליה קשורה בזה... שטיפת מוח מסוג כלשהו...

חורף
תמיד כשמגיע החורף, מוציאים את המעילים ותולים אותם על המתלה, שיהיו זמינים.
ותמיד כשאני לובש בפעם את הראשונה את המעיל עם בוא החורף, אני עושה חיפוש בכיסים; לגלות אילו הפתעות השארתי לעצמי מהחורף שעבר.

בד"כ כמה מטבעות, כרטיס קולנוע לסרט שכבר שכחתי שראיתי, ובעיקר: הרבה הרבה ניירות טישו משומשים.
איזה כיף, נזלת מהשנה שעברה. כמו קבר אחים של חיידקי שפעת. נפלא.

מעניין אילו מזכרות אשאיר לעצמי לחורף הבא. זה כמו כמוסת זמן שקוברים ופותחים אחרי זמן רב. אבל במקרה שלי זה... עם פחות ערך רגשי.
והרבה יותר מגעיל.

ישראבלוג
גם אני נגד ישראבלוג! והנה למה:

1) כשרציתי ביום שני לעשות קאבר כולל על הבחירות, ולהכריז על פתיחתן (אירוע בר חשיבות לאין שעור) נתקלתי בדף לבן שלא נטען (עכשיו זה יוצא חרוז, אבל בזמנו זה היה ממש לא חמוד!)

2) ביום שלישי, שכבר כתבתי את תוצאות הבחירות ועשיתי "שמור" החליט האתר ליפול, ומלאכת הכתיבה שלי (הברוכה!) הלכה לה לבלי שוב בדרך כל בשר. ונאלצתי לשחזר את הרוב מחדש.

3) ובכלל מה הקטע הזה שכשמוסיפים תמונה, אז כל העיצוב פתאום נהיה עם "תסמונת דאון" - נוספים המון רווחים ונורא קשה להתמודד עם העיצוב!

אני אומר לא עוד! אנחנו נבצע הפיכה צבאית בישראבלוג, ונעשה ביריב חבוט כרצוננו עד שיועיל לשפר את המערכת הקאקמייקה שלו.
אני יודע שאני לא משלם גרוש על השירות, אבל בקצב הזה אני גם לא מתכוון להתחיל.

הייקו אחד ליום

אבא בא שיכור
חגורה שולף מהר
כואב לשבת.

במוקד 1

אני: איזו מערכת הפעלה יש לך?
לקוחה: יש לי חלונות 98 פלוס.

(והפלוס הוא שהיא גם מטומטמת. היה לה XP.)

במוקד 2

לקוח: אתם באתם פה בשבוע שעבר והתקנתם את הצלחת על הגג בשביל השכן שלי, ועכשיו כל הגשם מטפטף לי פה לתוך הבית!
אני: אדוני, אתה בטח מתכוון לחברת הלווין, YES, אנחנו חברת אינטרנט.
לקוח: הלווין, כן, אז תשלחו מישהו מהחברה בשביל שיסתום את החורים שקדחתם פה, זה לא יתכן ככה!
אני: אין לי מושג איך הגעת אלי אדוני, אבל אנחנו לא חברת הלווין ולא אנחנו שמנו את הצלחת על הגג שלך. אנחנו XXX ספקים של אינטרנט!
לקוח: אז אתם לא באים לתקן?

במוקד 3
התקשר לקוח ערבי, ואפעס לא ידע כל כך טוב אנגלית.
אני, בסבלנותי כי רבה, ניסיתי לאיית לו את הכתובת בסגנון "A כמו אמריקה, B כמו בננה"

חברים מהמוקד ששמעו את הניסיונות שלי החליטו להפוך את העניין למשימה בלתי אפשרית:

אני(ללקוח): T כמו טלפון
חבר מהמוקד: T כמו טרנספר
אני (ללקוח): R כמו רדיו
חבר מהמוקד: R כמו רחבעם זאבי

נאלצתי להשתיק את הטלפון ולצחוק מבלי שישמע אותי.
אנחנו בחברה דואגים לשמור על רמת שירות גבוהה כלפי אנשים, וגם לערבים אנו נדרשים להעניק שירות מקצועי, ממש כמו לאנשים אמיתיים.

הפולניה
כשחשבתי על המשפט הבא, לא האמנתי שטרם כתבתי עליו בבלוג:
והרי הוא המשפט הכי בסיסי של כל האמהות באשר הן, אולי הראשון שהייתי צריך להתייחס אליו;

"ואם כולם היו קופצים מהגג?! גם אתה היית קופץ?!

זה תמיד אותה דוגמא - לקפוץ מהגג.
לא תשמע איזו אמא מקורית:
"ואם כולם היו שותים אקונומיקה?! גם אתה היית שותה?!"
(ואולי הם נמנעו מלהיות יצירתיות מדי, על מנת שלא לתת לילד הרך יותר מדי רעיונות לראש.)

וזו הרי שאלה רטורית מהסוג הכי מעצבן שיש: ברור שלא הייתי קופץ מהגג אחריהם, אבל אם תמשיכי להיות כזו פולניה כל הזמן, אמא, אני עוד עלול ליזום רעיון שכזה בעצמי.

ועוד הייקו אחד ליום
אמא די לשאול;
"אם כולם היו קופצים?!"
יא פולניה!

פינת הדיאטה הנצחית של צחי נוי