שירת הבירבור

מוגש לשיפוטכם,  פוסט הייקו בלבד - חלק 2.

חוקי ההייקו המסורתי, להזכירכם:

3 שורות: שורה ראשונה 5 הברות, שניה 7 הברות, שלישית 5 הברות. 

(ההסבר החוזר הוא למקרה שיש מישהו שהתבצר עד לרגע זה ממש במקלט מחשש להתקפת טילים מעירק, עקב מלחמת המפרץ 2, ועדיין לא זכה להתעדכן. ברוך הבא אדוני, אפשר עכשיו לשתות מים גם באיזור א'. ניצחנו - הר הבית בידינו.)

ונתחיל:

חושך, ריק, שחור;
שמא זה התעוורתי?
לא-המחשב מת.

שאל הקטן:
אבאל'ה אתה ישן?
כבר לא, סח אבא.

גליל סלוטייפ,
שעה למצוא ת'קצה,
עדיף מהדק.

אבא? הגענו?
לא, ענה האב דומם.
אבא, ועכשיו?

חמוד - קח מזלג!
לך תבדוק אם יש חשמל...
טוב! כבר יש חשמל!

השלט חלש
סוללה כמעט ריקה;
אני אתקרב.

דף נקי חלק
אין ולו מילה עליו.
שיממון נפשי.

סופר פארם בתור,
מציץ שקית לפני;
יש לו עצירות!
 
נגדי צה"ל
טיפשים גמורים - אין אפס.
שלא תתגייסו!

כל יום מבטיח;
כן, אלך לישון מוקדם.
הופ - פתאום בוקר.

לילה, טרום-שינה;
טיפטוף ברז מרחוק;
עינוי של מים.

קניון ביום חג -
נדחף בין עשרות נשים;
חוויה מינית??

החיים קשים;
רק עבודה, לימודים.
בקרוב פנסיה.

פוסטר בחדרי,
בילדות התגאיתי,
עכשיו פאדיחות.

הייקו - כיף לכתוב.
סופר הברות ביד,
כמו כיתה אלף.

שני קילו בחג,
ככה פחות או יותר...
המממ... כלומר יותר.

אבא שב מחו"ל,
טרם נכנס הבייתה.
- "מה הבאת לי?!"

"כאן עושים אנטר"!
אמר נכד לסבתא.
קיבלה system crush.

עכבר אל חוטי,
בזמנו נראה מוצדק,
פאק, איזה ביזבוז!

המעי הגס,
כבר שעות לוחץ מציק,
נשמור לבית!

תחתון ישן לי;
בלוי, קרוע נורא,
לא מחליף אותו!

מכשיר סלולאר,
אומרים "זה גורם סרטן";
אז אל תדברו.

"אמא!", כך נכתב,
"לשבת הבטחת לי עוף".
לי הובטח סושי.

קונדומים יש לי;
טעמים ושלל צבעים.
כמותי, תוקפם פג.

הייקו מסורתי,
חוקים נוקשים יש לשמור,
שאני אציית לכללים שהמציא איזה יפני שמת לפני 1200 שנה?! זין!

ועכשיו הייקו שברומו של עולם:

סילבסטר היום,
ונשיקת שעת חצות,
יש מועמדות?

אם מישהי מחפשת דייט להערב - אני פנוי עקב הברזה.
תודות נא לשלוח ל- ק', יקירת הבלוג.

שמתי לב (או: פינת הרעיונות שאין יותר מדי מה לומר עליהם)

* ש- כשיש מכונית משטרה עומדת בצד הכביש, אין כלי רכב בכלל שנשארים בנתיב הימני?
* ש- LIVE זה ההפך מ- EVIL
* ש- ברקוד זה ההפך מ-דו קרב
* ש- המדבקה שעל הפירות היא בלתי ניתנת להסרה, נקרעת לחלקיקים קטנים, ומשאירה שאריות נייר דביקות.
* ש- כשאתה קטן אתה מפספס את כל בדיחות הסקס בטלוויזיה, ואתה לא מבין שפיספסת אותם עד שאתה צופה שוב כשאתה מבוגר?
* ש- אם משנים את סדר האותיות ב"יוטבתה בעיר" יוצא "הרי תבעט בי"
* ש- נורא כיף להציק לחיות בית כשהן ישנות\לא זזות  - בדיוק כשאתה עירני ומשועמם.
* ש- "מר" בעברית ו -".MR" הם שתי מילים זהות עם אותה משמעות(אבל נקראות שונה)?
* ש- אין חוסר אונים כמו ילד שבלון ההליום שלו מתרחק ממני ורטיקלית (למעלה).
* ש- בשעת שקילה אנשים מכניסים את הבטן, בתת מודע הם מקווים שהמשקל יתבלבל מזה, ויראה תוצאה נחמדה יותר.

תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים
קלטתי פתאום שהפרסומות לקול ישראל ("הפרסום ברדיו עובד") שמשדרים תמיד בערוץ 1, הן למעשה בעלות ניגוד פנימי.
הם הרי מפרסמים את עצמם בטלוויזיה, בעוד שהם טוענים שפרסום ברדיו הוא הכי אפקטיבי (בעוד הם בזים לפרסום בטלוויזיה)!
אם הרדיו שלכם כל כך אפקטיבי, למה לכם לפרסם את עצמכם בטלוויזיה?

זה כמו לשים פרסומת ללוח ידיעות אחרונות בעמוד האחורי של לוח העיר!

צחי נוי -  החגיגה נמשכת
הנה פרסומת שנתקלתי בה (כמו רוב שוכני הרשת) תוך כדי שיטוט אקראי: אבי ביטר בפרסומת להרזיה.

למישהו זה מריח מוכר?

והנה לכם שעשועון לשבת:
"מצא את ההבדלים" - התשובה* למטה

* התשובה: אין הבדלים.

תודה רבה באמת!

כמו שציינתי בעבר; לשלוח מכתב תודה לנותן שירות, כמוהו כטיפ למלצר.
למרבה הצער מעטים הם האנשים שיודעים להודות על שירות איכותי;
5 אנשים עד היום התלהבו מהיחס החם שהענקתי להם והתעקשו לשלוח לי מכתב תודה.
ישבתי ואייתתי להם את כתובת האי מייל של אחראי המשמרת, על מנת שיוכלו לשלוח לי איזו מילה חמה.
5 אנשים הבטיחו בחגיגיות שהם כבר שולחים! נחשו כמה קיבלתי עד היום? זהו... שלא קיבלתי.

כמה עצוב זה לבוא כל חצי שעה לאחראי המשמרת ולשאול אותו אם כבר הגיע משהו עבורי, ולחזור לעמדה בלב כבד.
זה כמו לגלות שסנטה קלאוס השאיר לך גחלים בגרביים במקום הפאוור ריינג'ר שביקשת.

ואתם; בפעם הבאה שאתם מתקשרים לתומך והוא היה איתכם נחמד, תקדישו 5 דקות ותכתבו לו איזו מילה טובה. אין לכם מושג איך זה מעלה את מצב הרוח ורמת השירות. ואם אתם כבר מבטיחים, אל תשכחו אחרי דקה שהבטחתם! מישהו מחכה לזה!

הגיג 1
לא נראה לי שמחלת האפילפסיה משמחת במיוחד,
אז למה קוראים לזה  happy-lepsy???

נשבע לכם ששמעתי את זה
באחת מתוכנית הילדים של הבוקר (אל תשאלו אותי איך יצא לי לראות, אני בחיים לא אודה) הסביר הקוסם קליוסטרו לילדים שהמילה "אילוזיה" היא חיבור של המילים "אילו-זה-היה".

אני תוהה אם הכותב היה ממש מסומם (תראו את התוכנית בעצמכם ותבינו), או סתם רצה להעביר לילדים את המושג בדרך שתהיה להם קלה לזכירה.
אבל בכל מקרה - למה לשקר לילדים? הרי יום אחד הם ילמדו אנגלית ויגלו שהמילה "אילוזיה" מגיעה מהמילה הלועזית "אילוז'ן", וכל עולמם הקטן יחרב עליהם ברגע בידיעה ששיקרו להם בעודם רכים בשנים וקלים להשפעה.
התוצאה תהיה עשרות שנים של פאראנויה, חרדה מהסביבה, מקוסמים מזדקנים, וממילים לועזיות.

אגב; קליוסטרו יוצא עכשיו עם קולקצית בגדים חדשה לגברים - קא(ליו)סטרו מן.

זה HOT, זה NOT.
כולנו שמנו לב שהשם החדש "HOT" של חברת הכבלים מזכיר להפליא את המותג YES של הלווין, המתחרה.
אבל עם שינוי טקסטואלי מיניאטורי ניתן לראות בברור שמדובר בעצם בניגודים מוחלטים; כן, ולא.

הגיג 2
she's got the looks > she's got deluxe

פצע
מה האינסטינקט המזוכיסטי הזה לפתוח פצעים שכבר הגלידו?
למה יש נטיה לשלוף ממקומה כל פיסת עור שהתרוממה קצת?
כשעושים את זה, בעצם מקווים שזה ירד חלק ולא ישאיר סימן (משהו כמו מדבקה על פרי), אבל כולנו יודעים  שבסופו של דבר זה ידמם,
ויתחיל להגליד מחדש, ולמעשה אנחנו מאריכים את תהליך ההגלדה בעוד חמישה ימים בערך.
אם זה פצע גדול, אפשר לפתוח אותו עשרות פעמים עד שהוא נעלם בסופו של דבר (חודש אחרי).

אני מבין שהאינסטינקט הזה קיים, ואני מקבל אותו (ואפילו חוטא בו מדי פעם), אבל דבר אחד אני ל-א מוכן לקבל;
למה אנשים נוטים להציג את הפצעים שלהם לחברים?! למה?! זה מגעיל! ואתם יודעים שזה מגעיל!

זה בערך כמו להפליץ - כשאתה לבד אתה אפילו לא פותח חלון (ובאיזה מקום גם נהנה ממנו, כי הוא כמו הבייבי הפרטי שלך),
אבל כשיש עוד אנשים באוטו זה פשוט דוחה ובלתי מקובל. אנשים - תהנו מהגועל נפש שלכם בעצמכם, אף אחד אחר לא יאהב את הקליפה המחוספסת החומה והשעירה שגדלה לכם על היד!

במוקד
אנשים לא מצליחים להבין את ההבדל בין המחלקות השונות בחברה.
עזבו שאנחנו חברה של אינטרנט, נשמע לכם הגיוני שבאיזו חברה בעולם התומך הטכני גם יוכל לשנות את חבילת הגלישה שלכם או לשלוח לכם חשבונית?

בנוסף - ישנם לקוחות שמתקשרים כבר למחלקה הנכונה (שירות לקוחות למשל), אבל בהודעה המוקלטת בתחילת השיחה מציעים להם "לחץ 2 כדי לקבל נציג טכני".
אנשים אומרים לעצמם "המממ... נציג טכני... זה בנאדם חי... הכי טוב בנאדם חי, אני אלחץ 2, בנאדם חי יעזור לי יותר משירות לקוחות..."

ולא נשאר לי הרבה מה לעשות אחרי שהם מגיעים אלי, אלא לומר להם להתקשר שוב לאותו מספר והפעם  ל-א  להתפתות ללחוץ על שום דבר!!!!!!!

הייקו אחד ליום (יותר כמו שניים)
(אגב, בקרוב פוסט הייקו בלבד - מספר 2)

מראת אמבטיה -
פרצופים והצגות
הופעת יחיד.

החיטוט באף -
חוויה מלבבת,
התפוקה פחות.

המלצה יומית

הובא לידיעתי שרבים מקוראי לא ראו עדיין את הסרט ה FUN-טסטי: "הנסיכה הקסומה"
דבר ראשון: סרט חובה, מומלץ בחום, גם (ואולי במיוחד) לדור הצעיר (יש בדי וי די בספריה הקרובה לבייתכם).
דבר שני: הנה אתר שבעזרת מספר שאלות מועט יגלה לכם איזו דמות יכולתם להיות בסרט. אבל זה כמובן לאנשים שכבר ראו.

http://paradox.of.arden.tripod.com/quiz/princess/index.html

המלצה נוספת: קטעים מוזיקליים:
Mike Oldfield - in dulci jubilo
Yanni - Aria

תודות: תודה רבה לקורא תומר על ששלח לי את הלינק לתמונה של אבי ביטר.

מי שרוצה להשתתף בניסוי ולנסות את הדיאטה של אבי ביטר יכול לפנות לכתובת הבאה:

http://www.netcraft.co.il/clients/dee-sign/DrTivon/Nana/index.asp

אויה לי כי מחשבי נפל למשכב,
דווי אחז בו, ומזור אין.
אך למרבה המזל ניתוח להסרת כרטיס מסך עבר בהצלחה והפציינט כבר מרגיש טוב יותר ומתלוצץ עם רופאיו (איתי). זה זמן לעדכן (קצת) את הבלוג.

נשבע לכם ששמעתי את זה
פרסומת למראה מגדילה (פי 5) בשם "מאגני מירור" בערוץ הקניות.
בקריינות הם הסבירו שזו "מראה אלחוטית".

כן כן, מה שאתם שומעים. הטכנולוגיה של המאה ה- 21 הביאה לנו מראה אלחוטית!
מה הדבר הבא? מאפרות ללא הנעה מכנית? צעיף שלא צורך דלק? קוקה קולה שלא דורשת הטענה? מדהים!

ונחשו כמה עולה מראה שולחנית שכזו, בגודל 10 על 10 סנטימטר (למעשה היא עגולה אז השטח הוא  25 פאי)...
196 שקל! (לפני דמי משלוח).

הייתי רוצה לראות מי מוכן להוציא כזה סכום בשביל לראות כל שחור באף בגודל 1:5.

אוויר בשקל
מכירים את מיכלי האוויר הדחוס שמשתמשים בהם כדי להעיף אבק ממכשירים אלקטרוניים וכדומה...
תחשבו על זה. למעשה המוצר הוא אוויר בקופסא. ואנשים קונים את זה.
זה יותר קיצוני במובן מסויים, מלמכור קרח לאסקימוסים.
מי שהמציא את זה בטוח היה גאון שיווקי...זה אשכרה אוויר בשקל (בעצם יותר כמו 15 שקל להערכתי).

רגעים של חסד
חברים, בא לי לדעת פעם אחת ולתמיד מי קורא את הבלוג הזה, לכן;
אם אתם קוראים קבועים ואף פעם לא כתבתם לי תגובה, תנו לי מילה אחת בתגובות שנראה אתכם ושאני אהיה משוכנע שאני לא כותב לעצמי (אם כי זה לא הפריע לי עד היום).

במוקד
אני שואל לקוח לשם המשתמש. הוא אומר לי "פיטר, קו תחתון, S".
אני מנסה למצוא את שם המשתמש שהוא נתן לי, שובר את הראש, מנסה עם קו רגיל, אולי הוא אמר F ולא שמעתי נכון...
והלקוח מתחיל להיות חסר סבלנות "פיטר... פיטר" הוא מדרבן אותי בחוסר איכפתיות.
גם בעזרת מספר הטלפון לא הצלחתי לאתר אותו. אחרי דקה ויותר של נסיונות כושלים ביקשתי שיאיית לי את שם המשתמש אות אות.
הוא נאנח ואמר לי: "אווווי, פיטר, נו... P-I-T-E-R".

למי שלא הבין : PETER כותבים ככה.

במוקד 2
תלמדו טריק - מה עושים עם לקוח שיש לו בעיה מורכבת אבל לוקח לו שעה למצוא כל מקש ולא יודע שום דבר במחשבים. לקוח כזה שלוקח 10 דקות על השעון כדי לעזור לו לסגור את כל החלונות הפתוחים ולאתר את האייקון "המחשב שלי"
מה עושים כשפתאום נמחק לו החייגן וצריך להגדיר איתו את החיוג מחדש, או יותר גרוע - להיכנס להגדרות תקשורת מתקדמות ולעשות התקנות.

הנה הפתרון:
1) להציף את הלקוח בהרבה הסברים טכניים עם כמה שיותר מילים לועזיות ומושגים טכנולוגיים לגבי התקלה שלו.
2) להבהיל אותו שאמנם אנחנו יכולים לטפל במחשב אבל כדאי שיהיה שם מישהו שמתמצא במחשבים אחרת יכול להיגרם נזק ממשי למחשב.
3) גולת הכותרת: לומר ללקוח שכל מה שנעשה ביחד זה על אחריותו הבלעדית ואנחנו (החברה) מתנערים מכל אחריות לתוצאות או הנזק.

אני לא מכיר הרבה אנשים שלא יקראו לטכנאי אחרי כזה נאום. גם אם הם מבינים במחשבים.

*הבהרה: אני מעל חצי שנה במוקד התמיכה ויצא לי להשתמש בטריק הזה רק פעם אחת; אחרי שיחה של שעה וחצי עם זקן בן 90 שבמסגרתה לא הצלחתי אפילו להגדיר איתו חייגן חדש.
זה לא משהו שאומרים לכל לקוח שקצת מסתבכים איתו, אלא ממש במקרים קיצוניים.

במוקד 3
כשאני מחפש את הפרטים של הלקוח, אני הרבה פעמים מבקש את מספר הטלפון, במיוחד מאלו ששואלים אותי אם i זה הקו עם הנקודה למעלה.

רוב הלקוחות מגיבים ככה:
לקוח: מה? מספר טלפון? מה, בבית? אההה - חמשששבעשתימונהארבשלוש.
אני: וואו, מהר מדי, יותר לאט בבקשה.
לקוח: חמש-שש-שבע-שתימונהארבשלוש
אני: מה אחרי שבע?

עכשיו מגיע "פפפפפףףףףףף" של עצבנות. זו הנקודה שבה הלקוח "מתייאש" מהיכולות השכליות המפוקפקות שלי ומתחיל לאיית לי בכוונה כמו לילד מפגר:

לקוח: חמש...
אני: כן?
לקוח: שש...
אני: כן?

אבל מה? ברגע שהם צריכים שאני אאיית להם איזו כתובת של שרת דואר... כמו לילדים רכים אני מתייחס אליהם, כמו יאנוש קורצ'אק.
באהבה ובמסירות אין קץ אני מסביר להם "A זה באות ש, B זה באות נ" ("...שם הרבי את תלמידיו מורה אלף-בית...") ומחכה גם 8 דקות עד שהם יסיימו לכתוב שורה של 12 אותיות.
זה מה שישוע הצלוב לימד אותנו. להפנות את הלחי השניה. אני צדיק גדול.

הייקו אחד ליום
לקוח זקן
שעות מחפש אנטר
רק למות בא לי!

הגיג

מבטא אנגלו-SEXY

מפי עוללים
זוכרים שהיינו ילדים קטנים ואכלנו פירות, תמיד באיזה שהוא מקום בלב תמיד חששנו לבלוע את הגרעינים של הפרי מתוך מחשבה שיצמח לנו עץ פרי בבטן?
נכון שקשה להודות בזה עכשיו, אבל בזמנו זה היה נראה איום הגיוני לגמרי. זה, והקוף המרושע בארון הבגדים שיוצא כשיש חושך.

המלצה אחת ליום.

family guy

אהבתם את סימפסונים? תמותו עליה!
סדרה מצויירת אמריקאית על משפחה אמריקאית טיפוסית (וממש פה מסתיים הדמיון שלה לכל סדרה אמריקאית אחרת).
היא מטורפת, היא מצחיקה, היא קורעת. ההומור פשוט נשפך ממנה ברצף רצחני, אין רגע דל.
לסדרה 3 עונות (ועונה רביעית בדרך) והיא עדיין לא הגיעה לישראל - דהיינו שבעלי הפס הרחב יאלצו למצות אותו עד תומו כדי להנות מכמה פרקים.

אני מתאר לעצמי שאף אחד לא ירוץ ויעשה את זה, אבל אין לי מילים לתאר עד כמה הסדרה הזו גאונית.  חבל שלא הקשבתי בשיעור הבעה, אולי הייתי מוצא כרגע עוד כמה מילים כדי לשכנע אתכם לרוץ להוריד. אסכם בעובדה שזו הסדרה האהובה עלי בכל הזמנים (להוציא את דובוני איכפת לי, אבל היא בקטגוריה אחרת).

הפרק האהוב עלי:
to love and die in dixie
אבל כל פרק שתורידו יעשה את העבודה לא פחות טוב.
רוצו להוריד!

במוקד 1
אני לא מבין אנשים שמתחילים את השיחה במשפט "שלום, מדבר ירון מקריית חיים".
למה שיהיה איכפת לי מאיפה אתה מדבר? מה אתה?  יואב טוקר, פריז?

במוקד 2
מגיעה אלי לקוחה שאומרת לי "החלפתי סיסמא באתר אינטרנט שלכם, ומאז אני לא מצליחה להתחבר."
מישהו רוצה לנחש מה המאותגרת הנ"ל התקשתה להבין?
נכון, היא לא החליפה לאחר מכן את הסיסמא שלה בחייגן לאינטרנט, והתפלאה מאוד שהוא כותב לה כל הזמן שהסיסמא שהיא מזינה אינה נכונה.

במוקד 3
בימינו אני עובד במוקד ADSL.
המון פעמים כשאני שואל לקוח אותו איזה מודם יש לו, עונים לי : "מודם ADSL"

כשאני מפלבל עיני השמימה בחצי בכי ושואל: "אולי תוכל להיות יותר ספציפי" הם נאותים לספר לי שיש על זה מדבקה של "WOW".
כמו על כל המודמים של ה- ADSL שמסופקים בארץ.

זה כמו שאני אשאל מישהו איפה הוא נמצא כדי לכוון אותו בדרכים והוא יאמר לי: "אני נוסע בכביש, ואני בתוך אוטו".

במוקד 4
לכל אחד שיש לו מחשב בבית יש את מגירה הדיסקים והחוברות.
איזו מגירה שהוא זרק לתוכה את כל החוברות והתוכנות שהוא קיבל עם המחשב בזמן הקניה, וממש אין לו מושג מה זה או מה עושים עם זה.
תמיד זו מגירה מבולגנת, דיסקים אחד על אחד בלי סדר כרונולוגי או סימון, שאנשים שומרים כי אמרו להם שאסור לזרוק.
כשצריך דיסק מסויים בשביל התקנה זו או אחרת מתחילה המסכת הקבועה:

אני: אוקיי, תמצא דיסק שכתוב עליו "מודם דרייבר"
לקוח: motherboard?
אני: לא - מודם, משהו עם מודם.
לקוח: display adapter?
אני: לא! מודם... מודם... חפש את המילה מודם...
לקוח: network card?
אני: ........ לא.....(!)

לא יודע למה, אבל זה מזכיר לי את השיר "ערומים" של ערן אבן צור:

אני דיסקט משומש מקופל במגירה, מתעורר משנתי כשישנה תקלה,
את חוברת נייר- הוראות התקנה, יושבת מקופלת בין כל האחרים.
יש לי כמה דרייברים, אבל אני מוכרח, ב- AUTO RUN להיפתח.

להתחבא, לכן נגזר עלי להתאבק במסתרים,
חבל שאי אפשר להיות מפורמטים,
חבל שלכולם עובדים ההתקנים,
חבל שאי אפשר להיות מפורמטים.

חדירה
מכירים את זה שאתם באים באמצע משפט שמישהו אומר וחצאי הדברים יוצרים משמעות חדשה (ולפעמים גסה, תלוי באישיות המעוותת שלכם).
המשפט שנאמר היה "תמצא לך דירה בזול ", ואילו אני שמעתי : חדירה בזול.

הדוברים שמחו לשמוע עד כמה אני בעד הרעיון.

דברים שהורים אומרים
והפעם: "אל תעשה פרצוף, בסוף הוא יתקע לך!"

מישהו יכול להסביר לי איך יתכן, טכנית, שהפרצוף יתקע אם עושים בו עיוות מכוון?
מה? יקרע שריר בשפתיים? גלגל העין יצא מאיזון? יהיה נקע בסינוסים?
אבל שאתה ילד קטן אתה מאמין להכל, אז אתה מפסיק לעשות פרצופים ולא שואל שאלות; ואוכל את הדבש שבבננה שלך, ותופס מרחק מהטלוויזיה, כדי שלא תהפוך לעיוור.

טלוויזיה
מכירים את ערימת הטלוויזיות שפועלות מאחורי הקריין במהדורות החדשות?
מה הם רוצים שנחשוב? שהם רואים שם המון טלוויזיה כל הזמן ולכן הם יודעים בכל רגע מה קורה בכל רחבי העולם?
האם אתם הייתם מצליחים לקלוט מידע חשוב כאשר יש 30 ערוצים שונים שפתוחים לפניכם, כשבאף אחד אין סאונד?
מה גם שבחלקם יש סתם סרט תיעודי ששודר אתמול על הכושים העבריים מדימונה, פרק של "צימרים", ו"בחדר של חני" במסך התחתון?
אני מחכה ליום שחני תעצור את השידורים ותקריא סקופ על הסכמי הפסקת אש חשאיים בין ישראל לארגון החיזבאללה.

קופידון
הורג אותי שיש מלא כרטיסי חברים בקופידון של בנות, שלא רק שלא שמות תמונה, גם לא כותבות על עצמן מילה.
יש כרטיסים שמסתכמים בגובה,צבע שיער ועיניים, גיל ותחומי עניין.
אני מת לדעת אם בחורות כאלו מקבלות פניות... הרי בכרטיס של ספריה עירונית יש יותר מידע על בנאדם!

צפיה בבחורה שעוברת ברחוב נותן לי יותר מידע עליה מאשר המידע שמתקבל מכזה כרטיס עלוב.

דבר שני שהורג אותי בכרטיסים כאלו זה שכולן כותבות:
"250 תוים זה לא מספיק בשביל להתחיל לתאר אותי..."

אם אחת הייתה כותבת את זה, אז זה היה מסתורי משהו. אבל כיוון שכולן כותבות את זה, זה פשוט מטומטם ומעיד על שטחיות.

אני, למשל, יכול לתאר את עצמי במילה אחת בלבד: מצחיקול.
מאתיים חמישים מילה זה מספיק בשביל לתאר את רוב האנשים, אם לא מתחילים לכתוב איך קראו לחתול שמת לפני עשור,
ומה שם גן החובה שאליו הן נהגו ללכת. זה שאמרתי: שטחיות.

דבר שלישי שהורג אותי:
שדווקא הכי כונפות שמות את התמונה שלהן.
כאילו הן לא מבינות שהן תקבלנה יותר פניות בלי התמונה...

טבעי
כשיצרני מזון רוצים לומר לצרכן שהמוצר שלהם בריא, הם מציינים באותיות של קידוש לבנה "מכיל רכיבים טבעיים בלבד".
העניין שיש לשאול פה הוא: האם כל הדברים "הטבעיים" הם בריאים?
ציאניד זה מהטבע. פטריות רעל זה מהטבע. נגיף אבולה זה מהטבע. ערבים זה מהטבע.

נקודה נוספת למחשבה: אססולפם K או אספרטיים, אשר מצויים בשפע במשקה האלים דיאט קולה, האם חומרים אלו הם אינם מהטבע?
ברור לי שעשו אותם בתנאי מעבדה, אבל האם החומרים לייצורם לא הגיעו מהטבע?
כל היסודות האלו זמינים בטבע, ומשם מן הסתם הם הגיעו (כי תסכימו שלא ניתן להביא חומרי גלם לייצור משום מקום).

על כן, יצרנים יקרים - מהיום אמרו בראש מורם: דיאט קולה, מכיל חומרים מהטבע בלבד.
נראה אם מישהו יתבע אתכם על שקר בפרסום!

הגיג

זקן
מכירים את זה שבכל שבוע יש בעיתון תמונה של איזה זקן וכתוב "מת האיש הזקן בעולם"?
מה הביג דיל בזה?
אתם לא מבינים שזה לעולם לא יגמר? תמיד ימות האיש הכי זקן ויחליף אותו איש הכי זקן בעולם אחר, וגם הוא ימות תוך זמן קצר מאוד.
לרוע המזל אם אתה לא הכי זקן ואתה מת - אז אף אחד לא ישמע ממך, כי לא היית  ה-כ-י  זקן, אלא פשוט זקן מאוד.

שמישהו יקום יום אחד וישים לקטע המפגר הזה סוף, כי נמאס לי לי לראות כל חודש שלדים מקומטים בעמוד האחורי של העיתון שלי!
מספיק שיש שם את מודעות האבל בסוף, זה הכי קרוב למוות שאני כרגע מוכן להיחשף. (כמובן חוץ מסקס בבתי קברות באמצע הלילה, אבל אתם קשה להיפטר מהרגלים מגונים ישנים).

הייקו אחד ליום

שעועית* בחמין,
מאכל חורפי נפלא,
חדרי - תא גאזים.

*שעועית - לקרוא בשתי הברות "שו-עית"

המלצה אחת ליום

http://www.isketch.net/

משחק הציורים אונליין!
רק להיכנס, לבחור חדר משחק (בכל חדר עד 10 משתתפים) ולנסות לנחש מה המשתתפים מנסים לצייר.
בתורך תינתן גם לך מילה אותה תתבקש לצייר על מנת שהשאר ינחשו.
לא כל המילים, אגב, הן שמות עצם.

שימו לב: המשחק באנגלית, רצוי שיהיה בבילון זמין ופתוח לצורך עזרה באיות מילים קשות ועזרה בתרגום.

זום זום זום
מחשבה שעברה לי בראש: לאן נעלמים הזבובים בלילה?
לאן נעלמים היתושים ביום?
לאן הם הולכים כשהם "OFF DUTY"? (בהנחה שהם לא כלואים בחדר הסגור שלי, היות ואני לא נוטה לאורר אותו, שכן הדבר נוגד את תפיסת העולם ודרך החיים שלי.)
איפה הם ישנים? על העצים? בדשא? בבית השאנטי?

האם יש ביניהם איזה הסכם חלוקת יממה ביניהם, מי יציק לשוכני הארץ בשעות האור ומי יציק בשעות הלילה?
חושבים שהייתה בין היתושים לזבובים ועידת פסגה בסגנון שיחות קהיר שהיו השבוע בין ארגוני המחבלים?
שהם ישבו יום אחד ועשו ביניהם יישור קו בעניין שעות ותחומי הפעילות בהטרדת כל היונקים באשר הם?

ואולי (רק אולי) הזבובים והיתושים הם אותו הדבר?
אולי הזבובים הופכים ליתושים בלילה (משהו בסגנון איש זאב) ובכך מקשים את זיהוים ותפיסתם?

RIP
איך זה שתמיד שמת מישהו בנסיבות מצערות כתוב בעיתון שהוא היה הבנאדם הכי טוב בעולם? מה? החארות לא מתים בימינו?
ואיך זה שלכולם היו תכנונים מרחיקי לכת, שהם תיכננו בקול בדיוק בשבוע האחרון לפני מותם?
אולי אסור לדבר על תוכניות לעתיד ולהיות אדם נחמד ואהוב.... נראה שזה מביא מזל רע.

עלילות עמליה והמאה ה- 21.
והנה עוד סיפור על עמליה, העוזרת בת עדות המזרח שלנו;

ערב אחד השבוע אמרה לי אמי, תיבדל לחיים ארוכים: "בני, החדר שלך הוא מזבלה! אמרתי לעמליה לנקות אותו טוב טוב מחר,
תפנה את השולחן שלך (אתה מפוטר!) כדי שהיא תוכל לנקות שם סוף סוף".
ואכן, השולחן שלי הפך עם הזמן לערימה של ניירות וצעצועים של קינדר, עד כי נראה שקיבל חיים משל עצמו, ואיים למחוץ את המקלדת שלי למוות.

הלכתי וחיפשתי שקית כדי לרכז ולאסוף לתוכה את כל הצעצועים שעל השולחן, עד שהיא תעביר ניגוב לאבק ואוכל להחזיר אותם למקומם.
עקב קלות דעת רגעית, לקחתי לידי שקית אשפה גדולה (היו הרבה מאוד שטויות על השולחן! שקית רגילה לא הספיקה.) ומלאתי אותה מכל טוב.
בסיום הנחתי אותה על השולחן כשהיא פתוחה לרווחה והלכתי לישון.

ניחשתם נכון. הכל הלך לחדר אשפה. לרוע המזל לא היו אלו רק צעצועים, היה שם גם שלטים של הטלוויזיה והדי וי די, מחשבון, כלי כתיבה, ארונות, בגדים, אלטע זעכן-אלטע זעכן.

ההורים שלי נאלצו לרדת לחדר האשפה ולנבור שם כמו חסרי בית מוכי גורל שנוברים בזבל של השוק בתקווה למצוא כמה עגבניות ראויות למאכל. (אני פשוט הייתי בעבודה בשעה שעשיתי את האחד ועוד אחד והבנתי שלא ראיתי את השקית הזו איפה שהשארתי אותה בלילה).
לצעצועים שלום.

אגב, את שקית הזבל האמיתית שהכנתי לכבודה ושמתי ביציאה ליד הדלת, היא לא הורידה לאשפה.

והנה סיבות נוספות למה אני לא אוהב אותה:
1) היא זורקת כל עיתון שהיא רואה, כולל העיתון של היום בבוקר. בחיים לא תסתכל על התאריך.
בימים שהיא באה פשוט אין טעם לחפש את העיתון, הוא כבר איננו.
לפעמים איזה מוסף מצליח להישמט ולהסתתר מפניה עד חלוף זעם, ואפשר למצוא אותו מקופל מפוחד מתחת איזה שולחן

.
2) כשהיא דופקת בדלת שלי כדי לפנות אותי - היא דופקת כאילו יש לי וילה פרטית משלי בתוך החדר ואני צריך לשמוע את הדפיקה מקומה שלישית.
כשהיא מעירה אותי בדפיקה כזו, אני צריך לעסות את הלב במשך כמה שניות עד שהוא חוזר לתפקוד מלא.

3) היא מדברת בקול רם אפילו שהיא יודעת שאני ישן, ויש לה צמידים שעושים לי סימפוניה למצילתיים במשך שעות.

4) היא לא באמת מנקה את החדר, מקסימום מעבירה ספונג'ה. מחליפה מצעים פעם בשבועיים, וזה רק אם אני מזכיר לה.

במוקד  1
להתחיל שיחה זה קל מאוד:  "XXX שלום מדבר אסף, במה אפשר לעזור?"
אבל איך מסבירים ללקוח שכבר הגדרת איתו כל מה שיש להגדיר ועכשיו הוא אמור לומר לך תודה ולעוף מהקו לכל הרוחות?

אני אומר "מצויין, עכשיו אתה מחובר וגולש, והגדרנו את כל מה שצריך",אבל הלקוח, מסוחרר מכל השיכלולים שהטכנולוגיה של המאה ה- 21 סיפקה לו והביאה אל מפתן ביתו, אינו ממהר לנתק.

הרבה לקוחות מנסים לחשוב על כל שאלה שעלולה לצוץ להם בהמשך, ולא ממהרים לשחרר אותי מחשש שאחרי שננתק הם יזכרו במשהו שהם רצו להגדיר. וצריך לסבול את ה: "אההההה.... אההההה... שניה.... אההההההה...." כל פעם שאני שואל אותם "עוד משהו אדוני?"
וככה אני מוצא את עצמי רומז בעדינות ללקוח שסיימנו (כי לנתק, לרוע המזל, פשוט אסור - עד שהלקוח אומר תודה ושלום. או לפחות שלום.)

במוקד  2
לקוח: שלום, אני רוצה לבטל את הטכנאי שהזמנו למחר.
אני: אדוני, אנחנו לא שולחים טכנאים ללקוחות, איזו חברה אמרה שהיא שולחת טכנאי?
לקוח: בזק.
אני: אנחנו לא בזק, אדוני, אנחנו ספקי אינטרנט, אתה יודע מאיזה מוקד הזמנתם את הטכנאי?
לקוח: כן, המוקד של בזק 1800-340-340.
אני: אז אני מציע שתתקשר לשם כדי לבטל את הטכנאי שבזק אמרו שישלחו לך.
לקוח: אבל אצלכם עונים מהר יותר...

במוקד  3

לקוח: יריב שם?
אני: איזה יריב? מאיזה מוקד הוא?
לקוח: מה???? איך אתה לא מכיר את יריב?

לקוחות כנראה מציירים לעצמם בראש מקלט ביתי קטן ומאובק, שבתוכו יושבים 10 אנשים ומקבלים שיחות בשם החברה.
לא נראה להם הגיוני שצריך יותר אנשים מזה.

מבין 10 האנשים האלו יש כמה תומכים טכניים, אולי אחד מכירות, ואולי (ביום טוב) עוד אחד לשירות לקוחות.

קשה להם לדמיין שרק במוקד שלי יש 35 איש במשמרת, ובתמיכה של ה- ADSL  והכבלים, יש אפילו יותר (אני מתאר לעצמי).
שלא לדבר על קצב חילוף האנשים המטורף שיש עם אנשים שמתפטרים ופרצופים חדשים שמופיעים במקומם בכל שבוע.
ומשמרות בוקר, ומשמרות ערב שלא נוטים להיפגש כמעט.

אז לסיכום: לא, אני לא מכיר את יריב, ואני לא יודע מה אתה רוצה ממני.
מה? יריב מהמוקד שלנו? אההה... כן. הוא פה לידי, אני מיד מעביר אותך.

פינת ההרזייה של צחי נוי
אין! נגמר!
אחרי 20(!) קטעים של צחי, נמאס גם לי לרדת על הבנאדם.
להלן ראיון של צחי שהתארח אצל פיני הגדול (תוכנית מצויינת אגב!)

mms://stream.mooma.com/Upl/Bip/2003/12/1/pini9_tzahi-noi.wmv

נא לשים משקפי מגן, מראים שם קלוז אפ של התחת שלו מהסרט אסקימו לימון.

אני חייב לכם ספיישל סיום ענק בהשתתפות עשרות ניצבים.
אבל זה יהיה רק עוד שבוע שבועיים (מצריך קצת הכנות).
והנה ספויילר: הוא אכן מרזה בסוף.

הייקו אחד ליום
הסופגניה
מצווה - השם ציוונו.
מחר דיאטה.

פינת ההמלצה היומית

למי שעוד לא גילה - המשחקים הכי קטנטנים וחמודים שאי פעם ראיתי ברשת.
מקסימים אחד אחד וממכרים להפליא. האהוב עלי הוא עם החזירים ובועות הסבון (שורה שניה באמצע).

השיר ברקע של המשחק הזה הוא היצירה של מוצרט שהמלצתי עליה בפוסט הקודם.

זהירות - פשוט ומתוק, אך ממכר.

http://www.ferryhalim.com/orisinal/

אות
שימו לב איך אות אחת יכולה לשנות משפט ב- 180 מעלות:

- יהלום לאישה
- יהלום באישה

עלילות הרשל'ה
מספרים על הרשל'ה שאמו שלחה אותו בוקר אחד לקנות גפרורים בצרכנייה השכונתית.
הלך הרשל'ה שמח וטוב לב ורכש את הגפרורים האמורים. בדרכו חזרה החליט לבדוק את תקינות הגפרורים.
הוא הבעיר גפרור אחד - וראה כי טוב והאש אוכלת בו כפרי בשל. שמח הרשל'ה, אולם חשש כירסם בליבו: שמא הגפרור הבא לא יצלח כראשון.

מיהר והדליק עוד גפרור, ואולם גם זה בער באור יקרות. וכך גפרור אחרי גפרור בדק הרשל'ה עד כי בבואו לביתו גלתה אמו כי החפיסה ריקה. אויה הרשל'ה, אויה לך!

ולמה אני מביא בפניכם מסיפורי שלמה אבס? כלום אין נושאים נורמליים לדון בהם?
ובכן לקוח מסויים היום הזכיר לי את הסיפור הזה, כשהתעקש להשאיר אותי על הקו דקות יקרות מפז תוך שהוא מסביר לי :
"אוקיי, האתר הזה עלה, אבל אולי האתר הבא לא יעלה....".
ניסה אתרים מהארץ, ומחו"ל, ואת הדואר, והצ'אט... ורק אז אחרי שהוא השתכנע שכל הרשת תקינה, שחרר אותי לנפשי.

השקט שאחרי המזגן
מכירים את הרגע הזה שאיזה מזגן בבניין מפסיק לעבוד פתאום ומתכבה, ואתם פתאום קולטים איזה שקט נעשה.
כאילו מישהו בא והוציא לכם מהאזניים את הלחץ שהיה אגור בהן כל כך הרבה שעות. ואתם אפילו לא הבנתם כמה הרעש שלו מעצבן אתכם.

כל כך מתרגלים לרעש הנוראי הזה, שפשוט הגוף משלים עם קיומו ולא שמים לב אליו, עד שהוא מפסיק בשניה אחת, וההקלה היא כל כך מוחשית שפשוט אבן נגולה מעל אוזניכם.
למעשה אתם שומעים את השקט!! את ה-אין רעש. וזה עושה כל כך טוב על הלב.

סבלנות
הרבה לקוחות שואלים אותי איך יש לי כל כך הרבה סבלנות.
ואכן, אני בעצמי שואל את עצמי - איך נעלמות להן 8 שעות של תמיכה כל כך מהר? איך אני יכול נפשית לסבול את זה ולא משתגע אחרי כמה שעות של
הגדרת אי מיילים לזקנות בנות 90, רוסים בני 10, וערבים בני זונות?
התשובה היא: כיבוי מנטאלי.

כחמש דקות לאחר שאני מגיע למוקד, המוח נותן לעצמו פקודת מעבר למצב חיסכון באנרגיה - ומכאן והלאה אני על טייס אוטומטי פחות או יותר. מעין שינה בהקיץ.

מדי פעם אני מתנער ממנה כשיש משהו שממש מצריך מחשבה ותשומת לב, אבל ברוב הזמן אני מנותק מבחינת זמן ותחושת מודעות עצמית.

מדהים איך הזמן עובר כשנכנסים למצב הזה, אני מקווה שאני לא אכנס אליו יום אחד ואצא ממנו כשאני בן 50 נשוי עם 2 ילדים וכלב חולה אסטמה.

אפצ'י!
קרה לכם שהתעטשתם כל כך הרבה שבסוף הייתם עייפים ממש והתחלתם לזלזל בכל אפצ'י, כאילו כבר אין כוח לעצור אותו והוא נוזל מכם החוצה והלאה... (משהו בסגנון פפפצ')

יא סתומה
מכירים את זה שנסתמת לכם האוזן בנסיעה או טיסה, ואתם מפחדים (כן, ממש מפחדים!) שהיא לא תיפתח, והלחץ יגבר ויגבר עד שמשהו באוזן יתפוצץ (ככל הנראה עור התוף, כי זה החלק היחידי שאני מכיר שם בבפנוכו של האוזן).

אני יודע שזה לא יתכן מדעית, אבל עדיין אני נכנס לפאניקה אמיתית שאולי-אולי אני אהיה המקרה הראשון של אדם שאיבד את שמיעתו עקב הבדלי לחץ אוויר בנסיעה.

לא אומרים איכס על רעל
חשבתי על זה: האדם הקדמון היה צריך לגלות בטבע אילו צמחים הם ידידותיים וטובים למאכל ואילו הם רעילים.
לחשוב כמה אנשים מתו בשביל לגלות מה ראוי למאכל... פשוט מצער...
ותחשבו כמה מינים של פטריות יש, רובן רעילות. ולא היו בתי חולים כדי לעשות שטיפת בטן. מי שאכל אותה - אכל אותה.

וכמובן שלא היו ממש דרכי תקשורת מחוכמות - ככה שבכל איזור בעולם אנשים נתקלו באותם הצמחים והיו צריכים לנסות אותם בעצמם, ולגלות על בשרם האם וכמה הם רעלים, מבלי להנות מניסיון העבר המר של בני האדם במקומות אחרים בעולם.

מעניין איך הם ערכו את הניסויים באוכל? חשבתי שהגיוני שהם ניסו את זה על בעלי חיים לפני שהם עצמם אכלו את זה...
אולי על קופים...

אז הנה בשורה לכל יפי הנפש שאוכלים טבעוני, מתנדבים בתנו לחיות לחיות, ותומכים בהסכם ז'נבה:

הבננה שאתם אוכלים להנאתכם(ולקיומכם...) נוסתה על בעלי חיים!
וגם הצלפים וגרגר הנחלים וכל החרא שאתם מפזרים על הסלט הירוק שלכם, גם הם נוסו מתי שהוא על בעל חיים זה או אחר!

רבותי; אם אתם קונים פירות וירקות כלשהם, אתם מאשרים בכך את הרצח והעינוי שהחיות האומללות סבלו לאורך ההסטוריה של המין האנושי!
בושו לכם!

אמא!!!!!!!!!!!
הנה התסריט הכי מעצבן בעולם. בגלל רגעים כאלו אני משתוקק לעזוב כבר את הבית:

שעת ערב מאוחרת. אני ישן שנת ישרים. אמא נכנסת לחדר שלי ולוחשת (בשביל לא להעיר אותי):
"אסף? אתה כבר מתכוון לישון עד הבוקר?"

עכשיו אני כבר בטוח לא אשן עד הבוקר! תודה רבה אמא! (וליתר דיוק אני גם לא אצליח להירדם בכלל עד הבוקר).

הייקו אחד ליום
"חבר'ה מי הפליץ?"
מבטים עלי נופלים.
"היי! זה לא אני!"

המלצה אחת ליום
כיוון ששכחתי לתת המלצה יומית בפוסט הקודם, הנה המלצה כפולה.
והפעם המלצת שירים: אתם מכירים אותם, אבל לא בטוח שידעתם איך קוראים להם.
מומלץ מאוד, מה איכפת לכם, תמחקו אחרי זה - לא טוב, לא כסף.

Mono - Life In Mono
Mozart - Pachabel Cannon In D minor

שירים נוספים בפוסטים הבאים.

פינת החידוד וההלצה של צחי נוי

נ.ב. - אני חושב שמיצינו את הקטע עם צחי? מה אתם אומרים?

עברתי את ה- 10,000!
וכאילו לא קרה כלום.

לא נפתח פתח בתקרה וממנו לא נפלו עלי בלונים צבעוניים.
לא היה פלייבק של חצוצרות ושום שדרן לא העניק לי משקפי שמש ומנוי לענק הוידאו.
השכנים מסתכלים עלי באותו מבט זילזול רגיל כשהם פוגשים אותי במעלית.
הכלבה ממשיכה להקיא לי בחדר כשנתקע לה משהו בגרון.
ולא הגיע מר שוורץ וקרע לי צ'ק בפתח הבית.
בקיצור: לא קרה שום דבר מיוחד. מי יודע, אולי ב- 20 אלף.

אגב - לא נמצא הצדיק שמחזיק ברשותו את צילום המסך של הצופה ה- 10 אלף. אבל מסתבר שנורא קל לזייף את המונה באופן חד פעמי. מי שיציץ בסורס של העמוד יגלה מהר מאוד איך. (view->source)

הרשות השניה
לפי החוקים של הרשות השניה, הפרסומאים מחוייבים לשים כתוביות תרגום בתחתית המסך אם הדמויות בתשדיר דוברות אנגלית.
ואפילו מילה יומיומית כמו "CASH" או אפילו "BIG DEAL".

אבל מה? מסתובבת על מסכינו פרסומת (חמודה מאוד) לטלפון נוקיה עם מצלמה, וכל הדוברים בה הם יפניים (הדוברים, כמצופה, יפנית של בית אמא.)
ותרגום מיפנית? YOU WISH (אתה משאלה). דהיינו - אין!

תני עינייך בפוך.
מכירים את זה שהבפנוכו של השמיכה עושה מה בראש שלה?
הציפה ממושמעת ועושה מה שאומרים לה, אבל השמיכה שבפנים עושה דאווינים; מתקפלת ונדחקת כולה לקרן זוית בתוך הציפה.

שעה אתה מנסה למצוא את השפיץ של השמיכה בפנים, ולהצמיד אותה למקומה הטבעי, תוך ניעור, על מנת שתמצא את דרכה ותיפרס באופן שווה לאורך הציפה, כמו שאלוהים יעד לה.
ברור שהתהליך הזה יהיה ארוך ומסורבל, ויחסך זמן רב אם פשוט נשלוף את הציפה ונסדר כמו שצריך, אבל כשזה באמצע הלילה, בחושך גמור, ואין לך לב לפתוח אור, לפרום את הכפתורים בציפה ולסדר כמו בנאדם, אז אתה עובד לפי מישושים, חיפוש פינות סוררות והצמדתן למקום.

אם רק היה מוליך טבעי למילוי של השמיכה כמו שיש לטמפון, הרבה עוגמות נפש ליליות היו נחסכות. הו! זה סטארט-אפ!

הכי גרוע זה להתעורר רועד מקור, ולגלות שאתה מכוסה בציפה דקיקה בלבד, בעוד שתוכן ה-פוך עצמו עשה טרנספר מרצון לכיוון דרום הציפה, שם הקים מאחז לא חוקי כגבעה בשפלת המיטה, מעין יישוב ריכוזי של סיפוח גושים מבודדים, תוך שהוא משאיר אותך מאחור עם הגנה שטחית בלבד מפני פגיעות קור חיצוניות, ואתה כולך מקופל בעצמך כמו עובר בציפיה להפיק מינימום חום עצמי, או שמא מגעגועים לרחם גרידא. רועד ככלבלב באיזור בניה בדרום ת"א.

ומעניין לעניין באותו עניין - הכפתורים של הציפה.
מישהו מסוגל לומר בכנות שהוא מסוגל לישון כשהכפתורים פונים אליו?
מה שווה כל המרכך שאמא שלך שמה בכביסה כדי שיהיה לך נעים ורך, אם אתה ישן עם גושי מתכת מתחת לסנטר?

אסור! אי אפשר לישון כשהכפתורים מכוונים לכיוון הגוף שלך, זה כמו הוראות בטיחות לנשק במטווח ירי!

וזה כתוב אפילו באמנת ז'נבה;
"אין לענות שבויים בכל אמצעי פיזי, לרבות בעזרת כפתורים בציפה או\ו בציפית."

ובתיקון המאוחר התווסף לניסוח גם הריצ'רץ', לבקשת כמה ממדינות ערב.

דברים שמחסלים לי את השינה
1 לקום לכבות פלאפון, כדי שלא יטרידו אותי בבוקר.
2 להתלבט שעה אם זכרתי לנעול את דלת הכניסה.
3 להיזכר ששכחתי לברך "שמע ישראל" לפני השינה.
4 להמציא רעיון לבלוג ולהתלבט אם כדאי לקום לרשום
5 לשתות
6 להשתין
7 לקום לכבות את הנורית של המסך שמהבהבת לי באור ירוק בכל החדר.
8 לוודא בפעם השלישית שאכן השעון המעורר מכוון כמו שצריך.

בכל פעם שאני נזכר באחד הדברים הנ"ל מתחיל דו שיח אצלי בראש, בעד ונגד לצאת מהמיטה, ביודעין שכל יציאה מהמיטה תוציא אותי מהריכוז הרב הדרוש לצורך שינה,ומהאווירה המתאימה להירדמות אשר בניתי במשך עשרות דקות, ואני שוב אצטרך להכניס את עצמי למצב שינה מההתחלה.

הצרה היא שדו השיח הפנימי הזה בעצמו מוציא אותי ממצב שינה בכל מקרה, ולמעשה עוד לא קרה פעם שנזכרתי במשהו שכזה שצריך להעשות, ולא הלכתי לבצע אותו בסופו של דבר. כן. אני תבוסתן. גם כשאני בעצמי מהווה את שני הצדדים בויכוח - אפילו אז אני יוצא המפסיד.

אז... שלא יעבדו עליכם

הנה אי מייל שהגיע אלי ממש לפני שעה קלה לאי מייל.
שימו לב למלאכת המחשבת שהושקעה בו:
1) שם השולח: walla.co.il
2) כתובת השולח: משהו ב- yahoo
3) הלוגו בפנים ההודעה: של אתר נענע.

להצצה בפרסומת לחץ כאן.

והכל מעוצב כל כך בטעם, ובצבעי פנג-שוואי. ממש תאווה לעין.

חושבים שכדאי שאני אצטרף לניסוי, אצטרף לניסוי, אצטרף לניסוי?

אביה
שמתם לב לכמה אנשים במודעות האבל בעיתון קוראים "אביה". יא אללה. ממש צירוף מקרים קוסמי העניין הזה.
ואני לתומי לא חשבתי שהשם הזה כל כך נפוץ, ובכלל לא שמעתי על קיומו של כזה שם עד צאת הסרט "הקיץ של אביה".
אם אתם מכירים מישהי שקוראים לה אביה - תמליצו לה להחליף שם ומהר, בתקווה שזה כבר לא מאוחר מדי...

נ.ב. - כנ"ל לגבי אמה. שזה שם נפוץ הרבה יותר!

הייקו אחד ליום

- בוא, איפה כואב?
נשיקה וזה עובר!
- בביצים, אמא.

פינתו היומית של צחי נוי