שירת הבירבור

והפעם, ברשותכם, או שלא ברשותכם (זה הבלוג שלי, אני יכול לקלקל אותו בכל צורה שבא לי!); נפתח היום בבדיחה שסיפרה לי לקוחה; ספויילר עצבני - זה לא הולכת להיות בדיחה מוצלחת במיוחד.

שקדתי על התקנה כלשהי עם לקוחה, ובסיומה המחשב עשה הפעלה מחדש.
במהלך ההמתנה לעליית המחשב החליטה הלקוחה להנעים את זמני וסיפרה את הבדיחה הבאה:

מהנדס, מכונאי ואיש מחשבים נוסעים באוטו. פתאום האוטו נתקע בצד הדרך.
המכונאי אומר... מה שאומר, המהנדס אומר... מה שאומר (וזה, כמובן הניסוח המקורי...)

קם איש המחשבים ואמר: חבר'ה, מה אתם שוברים את הראש - תסגרו את הדלתות ותפתחו אותן מחדש - והכל יסתדר...

עכשיו מגיעה שתיקה של איזה 5 שניות ארוכות כאורך הגלות... ולאחריהן אני לוחש, כמעט מתבייש להרוס לה;

"הממממ... אם הוא היה אומר לסגור ולפתוח את ה"חלונות" מחדש... זה יכול היה להיות יותר מתאים פה...."

ענתה הלקוחה: "וואלה, טוב אתה, עשית לי שידרוג לבדיחה..."

אם אתם אוכלים עכשיו - נא לשמור את הקטעים הבאים להזדמנות אחרת.

לא אומרים איכס על אוכל 1
גם אתם מסכימים איתי שהדבר הכי מגעיל שאפשר למצוא במקרר, זה השכבה הלבנה של השומן על העוף מאתמול?
50 שקל למי שמוכן לאכול כף של הגועל הזה!!!!

לא אומרים איכס על אוכל 2
לגמרי במקרה גיליתי את השיטה הטובה ביותר להפסיק את ההתמכרות למזונות עתירי קלוריות.
קחו את המוצר. השאירו אותו חשוף ובמצב מוכן לאכילה, בפינה נטושה בבית למשך כמה ימים.
לאחר פרק זמן הזה, קחו את המוצר, שוודאי הרקיב בצורה משביעת רצון עד כה; והריחו אותו.
אם הכל ילך לפי התוכנית - לא תרצו לאכול אותו יותר אף פעם.
נסו ותהנו (ההשראה, כמו כל ההמצאות הגדולות באמת, הגיעה במקרה לגמרי - בעקבות מפגש מצער עם מנה חמה(ספגטי בגבינה), שנשארה חצי אכולה על השולחן במשך כמה ימים).

לא אומרים איכס על אוכל 3
לקוראנו תלמידי בית הספר - לעת בוא חופש פסח המבורך הריני להזכירכם לא לשכוח בתיק את הסנדביץ שלקחתם לבית הספר  ביום הלימודים האחרון לפני החופש.
בכל שנה בערב החזרה ללימודים שבתום חופש פסח, הייתי מגלה איזה תפוח שנשכח בילקוט, אשר בינתיים סרג לעצמו סוודר פרווה עשוי עובש, או סנדביץ פסטרמה שעבר למצב הגולם שלו, לקראת גילגול הפרפר שלו שיבוא עם בוא האביב...

אז לכו כולכם כבר עכשיו ותבדקו שלא שכחתם בילקוט משהו אורגני... לפני שיהיה מאוחר מדי.

בגן 1
מכירים את זה שחופרים בור בחול בשפת הים, ובתוך הבור מתגלים מי ים?
נחשו איזה נוזלים מגלים כשחופרים בארגז חול בגן הילדים?

בגן 2
מזלי לא שפר עלי בחיים, ויוצא שאני גר ממש צמוד לגן ילדים (חובה\טרום חובה).
והקוראים הותיקים יודעים שיוצא שאני ישן לתוך הבוקר(או לתוך אחרי הצהריים אם לדייק).
הרבה פעמים (יותר מדי פעמים) יוצא לי להתעורר לצלילי איזה ילד מטומטם שמחליט לדפוק על איזה תוף מרים שהוא מצא.
אין דבר שמעצבן אותי יותר מזה בעולם -כל מכה כזו בתוף מקפיצה אותי. ואני מתחיל להתחמם מעצבים במיטה שלי...
על כל "בום" שכזה בא לי לרדת אל הילד המעצבן הזה, ולתת לו כזה בום, שכשהוא יתעורר ממנו הוא כבר לא יהיה ילד...

צפיה נעימה
גיליתי בממיר הדיגיטלי שלי ערוץ ממש מגניב - ערוץ "צפיה נעימה".
אם תפתחו עכשיו את ערוץ 1 בממיר הכבלים הדיגיטלי שלכם, גם אתם תוכלו להנות ממנו.

בערוץ "צפיה נעימה" יש רק תוכנית אחת שמשודרת 24 שעות;
התוכנית, כמה מקורי, נקראת "צפיה נעימה" וכשמה כן היא - היא מאחלת "צפיה נעימה" לכל צופי הערוץ הנאמנים באשר הם.

כמה חדשני ומהפכני!...והם אמרו שענף הסטארט-אפ מת....
אז בשעות קשות, בשעות לחץ ומשבר, בואו והתרווחו לכם מול ערוץ "צפיה נעימה" וגם לכם צפויה "צפיה נעימה" מאין כמותה.

סקר
האם אתם מהאנשים שזורקים מסטיק ברגע שנגמר הטעם?
או שאתם מסוגלים ללעוס את אותו המסטיק שעות עד שהפה מתעייף?

מחיאות 1
מכירים את זה שתמיד לפני תחילת מופע, כשכבר כל הקהל יושב ומחכה להופעה שתתחיל, יש את הקטע שמישהו מתחיל למחוא כפיים, וחלק מהקהל ממשיך ומצטרף אליו,
ככה שמאה אנשים יושבים ומוחאים כפיים להנאתם, בלי בעצם שום תזוזה על הבמה?
בד"כ מחיאות הכפיים האלו דועכות אחרי 15 שניות כשהאנשים מבינים שהמאמץ לא נושא פרי.

כאילו? מה הם חושבים? שהאמנים מאחורי הקלעים ישמעו את מחיאות הכפיים, ויחליטו לזרז את העליה שלהם?! 

ואם זו הופעה של 15 איש?

אתם מתארים לעצמכם את אחד השחקנים רץ באקסטאזה וצועק לכולם: "הקהל קורא לנו! מהר! לא יפה לתת להם לחכות! תפסיקו הכל ובואו לבמה!"

מחיאות 2
אם יש משהו שאני שונא בתוכניות אירוח זה שיושב שם תמיד איזה פוליטיקאי במעגל, ובשעה שאיזה זמר מבצע שיר מזרחי, הפוליטיקאי מנסה למחוא כפיים לפי הקצב ולמלמל את המילים של השיר, כדי שיראו שהוא "אנושי" ומקורב אל העם.
תמיד עושים עליהם קלוז אפ, והם אף פעם לא באמת יודעים את המילים הנכונות של השיר...
הם פשוט יושבים שם, מוחאים כפיים כמו בגן זהבה, ומזיזים את הפה כמו דיבוב רוסי על סרט קונג-פו יפני. עצוב-עלוב.

המלצה אחת ליום
ללא כל ספק אחד האתרים היותר טובים שנתקלתי בהם בתקופה האחרונה, והנוסטלגי ביותר:
http://www.tvclassic.net/

אתר ישראלי, סום וקסום ובשום ונפלא;

מלא מלא סדרות ששודרו בארץ החל משנות ה- 70 ועד היום.
מסודרים יפה, ממויינים, עם המון תמונות, קטעי צפיה בוידאו ושירי פתיחה לכל תוכנית.

איזה עונג זה לשמוע את מוש השור בהולנדית:

או את גברת פילפלת ביפאנית

או את פינוקיו בגרמנית

וכמובן את כל הגרסאות הישראליות הבלתי נשכחות.
מומלץ לבחון גם את האגף בעברית וגם באנגלית, כדי שלא יצא שתפספסו שום תוכנית (יש יותר תוכניות משום מה בקטגוריה באנגלית).

נ.ב.
לכל אלו שהתקשו לפתור את המיני-קווסט שהמלצתי עליו בפוסט הקודם, והתביישו להודות (או שנדנדו לי בלי בושה באיי סי קיו לעזור להם...)

להלן הפתרון השלם; תתביישו לכם שלא הצלחתם לפתור לבד (או כמו שאומר צחי בוקששתר - אם אני יכול, כל אחד יכול)
http://analogik.com/mm_rev_samorost.asp

ותרמת בחגיך
והיה בביקורי האחרון בקניון איילון אשר בפאתי עירי, נפל דבר ונכנסתי לסופרמארקט הידוע בכינויו "סופר". רכשתי תופינים ושאר מיני תרגמא (יענו חטיפים בלשון הפסיכומטרי) ושילמתי למוכרת יוצאת ברית המועצות את מחירן, טיבין ותקילין.

יצאתי החוצה אל העולם הפתוח, והבחנתי בחייל עומד ליד הפתח ולידו עגלת סופר.

על העגלה דבוק היה בריסטול שעליו נאמר: "צה"ל עוזר למשפחות נזקקות לחג, תרמו מוצרי מזון לחג לאלו שאין להם".

הסתכלתי באמתחתי הדלה, ושליתי משם חטיף זה או אחר, וזרקתי אותו ביד קלה לתוך העגלה, והלכתי לי משם וליבי טוב עלי.

ולפתע זה הכה בי: תרמתי חמץ למשפחות נזקקות לכבוד פסח...

למעשה בעושי כך אני משדל ילדים רעבים לחטוא לאבינו שבשמיים, שהרי בהעדר דבר מזון אחר, יתפתו להערים כל דבר אכיל אל קיבתם הצמוקה!

ולפיכך מסתבר שלא רק שלא עשיתי מצווה כמו שהיה נדמה לי ברגע הראשון, אלא שאפילו חטאתי חטא גדול לאלוקי אברהם וכל צבאות השמים!

היסלח לי?

כלום ריבונו של עולם יחוס על קלות דעתי? או שמא נחרץ גורלי בעולם זה?

רק זמן יגיד...

(אגב: אם מצאתם שגיאת כתיב באי אילו מהמילים הארמיות האלו, זה לא יפתיע אותי בכלל...)

במוקד 1
בפוסט הקודם התפלצתי להבין שמישהו מספיק טיפש בשביל לבקש ממני לאיית ADSL.
היום היה השיא: 2 אנשים שונים ט-ע-ו  בכתיבת ADSL!
אחד כתב את זה IDSL, ואחר כתב את זה ADCL.

עד מתי סתומים יעלוזו וכסילים יתהלכו על פני הארץ?!

במוקד 2
לקוח: מה אני כותב בשם המשתמש?
אני: HAIM12387
לקוח: בעברית, כן?
אני: לא, זה באנגלית.
לקוח: אז תעשה לי את זה בעברית!
אני: לא לא, שם משתמש לעולם יהיה באנגלית... תמיד.
לקוח(מתעצבן): אני משתגע מכל השטיקים האלו... למה אתם חייבים לסבך הכל????!!!

במוקד 3
תומך: אדוני, על מה אתה לוחץ כדי להתחבר לאינטרנט?
לקוח: על העכבר....

במוקד 4
יש לי מלא לקוחות, שטועים בהקלדת הסיסמא (כלומר; הרוב המוחלט של הלקוחות מתקשרים בגלל בעיית סיסמא כזו או אחרת).
הכי הורג אותי שיש כאלו שלוקח להם שעה לכתוב את שם המשתמש שלהם, ואז כשהם מבינים שהם כתבו אות אחת שגויה; הם מוחקים  ה-כ-ל  ומתחילים לרשום את המילה מחדש.

וזה נורא לחכות שוב את כל הזמן הזה.

במוקד 5
קניתי לעצמי חידת מחשבה מעץ, מהסוג שאני אוהב (אבל למה 10 קוביות עץ של 1X1 סנטימטר שמחוברות יחד עולות 40 שקל?!) והבאתי אותה איתי למוקד.

ואני יושב ומנסה לפתור את הפאזל הזה... וזה קשה... ותוך כדי אני מדבר עם לקוחה.

ואז פתאום אני קולט שאני מתעצבן על הלקוחה; ממש ממש מתעצבן... ואפילו קצת מרים את הקול... והכל בגלל הצעצוע המטומטם והבלתי פתיר הזה (אוי, אני אוהב אותו!).

מיהרתי וזרקתי אותו לתיק, ונתתי ללקוחה חיזוקים נפשיים כדי שתתאושש מהטראומה הקשה שגרמתי לה.  ללקוחה שלום.

במוקד 6
הגיע לקוח שרצה להתקין את המודם שלו.
אמרתי: תכניס את התקליטור של ההתקנה, ותיכנס ל"מיי קומפיוטר" (אני בחיים לא אומר:תיכנס ל"מחשב שלי", כי יותר מדי אנשים שואלים אותי "איך אני אכנס למחשב שלך").
ואז הוריתי לו: תיכנס לכונן CD ונראה מה יש בפנים.

בשלב זה דרש ממני הלקוח להחליט - להיכנס ל- C או ל- D? או לשניהם?

במוקד 7
אתמול הגיעה לקוחה שהגדירה לעצמה את האי מייל ולא הבינה למה הוא לא עובד לה.

בכתובת האי מייל היה כתוב לה להקליד את הכתובת שלה: ואפילו צירפו לה דוגמא - [email protected]
אז היא (טלי) כתבה: [email protected].

אח"כ היא המשיכה לשם שרת הדואר, שם היה כתוב "הקלד את שם שרת הדואר, לדוגמא: POP3" (סוג של שרת דואר)
טלי, כמובן, כתבה בכתובת השרת: "POP3".

לפחות את השורה של השם שלה היא כתבה נכון, בלי שהייתי צריך לומר לה! כל הכבוד טלי!

במוקד 8
אני: איזה חלונות יש לך, אדוני?
לקוח: חלונות אקס פ...
אני(קוטע אותו): חלונות אקס פי?
לקוח: לא.... חלונות אקספלורר...

במוקד 9
יוצא לי להיתקל במסגרת העבודה בהרבה מזכירות אלקטרוניות של לקוחות.
ורציתי לדעת; זו אופנה כזו שההקלטה במזכירה היא פשוט צלילי רקע של כביש או ילדים צועקים ברקע, בלי הודעה  מדוברת בכלל, שאומרת לאן בכלל הגעתי?!
אחרי חצי דקה של צלילי רקע מוזרים ולא קשורים בעליל, מגיע הביפ להשארת ההודעה.

האם מדובר באנשים טיפשים במיוחד שלא הבינו בכלל שהם הקליטו את עצמם, תוך השארת עדות מזעזעת לדפיקות שלהם, לאוזני כל האנשים שמתקשרים אליהם?

כאילו, איך אפשר להשאיר הודעה רצינית אחרי כזה דבר?
למעשה אני בכלל לא בטוח שהם ידעו לשמוע את ההודעה שאני אשאיר להם... אז אולי חבל לטרוח להשאיר אותה...

במוקד 10
לפעמים כשאני יושב ותומך באיזו זקנה איטית להחריד, אני מדמיין איך אני מתפרץ לה לדירה, בא אליה מאחור בזרועות מושטות, חוטף לה את העכבר מהיד באגרסיביות וברוטליות, תוקע איזה 5 קליקים מהירים, וצורח עליה:
"הנה! הנה התפריט שביקשתי!היה כל כך קשה לך לראות את זה בעצמך?!?!?!".

במקום זה אני יושב ומחכה שתקליד... ומחכה.... ומחכה....

המלצה אחת לפוסט

קווסט און-ליין משובח להפליא, נראה מצויין גראפית, קצת ביזארי, אבל ממש ממש חמוד ומהנה.
גם לא אמור לקחת לך יותר מחצי שעה...
בקיצור; שווה מאוד!

מכירים את זה ש...

* מכירים את זה שאתם נושכים את עצמכם בחלק הפנימי של הלחי בזמן האכילה (כואףףף!).
כמה רגעים אחרי זה החלק שנשכתם מתנפח, ואז זה כבר עובדה מוגמרת שאתם הולכים לנשוך בטעות את אותו החלק בלחי שוב ושוב באותה הארוחה...

* מכירים את זה שקוראים מילה מסויימת שוב ושוב, או חושבים עליה לעומק... עד שהיא פתאום נראית אחרת לגמרי ממה שהכרתם...
מוזרה... אפילו טיפשית?

* מכירים את זה שקוראים עיתון, ויורדים שורה, ופתאום מגלים שאתה בעצם קורא את אותה השורה שקראת לפני שניה פעם נוספת?
ואז אחרי שאתה מנסה לעבור שוב לשורה הבאה, אתה שוב מגלה שלא באמת ירדת שורה, ואתה עדיין קורא את אותה השורה פעם שלישית?!

* מכירים את זה שאתם מדמיינים מקום שעוד לא הייתם בו, והתמונה שיש לכם בראש היא תמיד של איזה מקום שביקרתם בו בעבר.
ואם אתם שואלים את עצמכם "מה זה החדר הזה שאני מדמיין פה? מתי הייתי בו?" - אתם עונים לעצמכם שזה בעצם החדר של אח של איזה חבר שהיה לכם בכיתה ד'...
רק שעשיתם לו הסבה מועטה בדמיון, בכדי שיתאים למקום החדש שאותו אתם מנסים לדמיין.

והחוק במקרה הזה: המקום החדש לא יראה בחיים כמו שדמיינתם... אפילו לא קרוב. אפילו לא קצת.

במוקד 1
איזה כיף לא להיות בשיחה, ולשמוע מישהו לידך מנסה להתמודד עם לקוח איטי במיוחד....
הרבה פעמים אני מוצא את עצמי פשוט יושב, ובוהה בחיוך בתומכת שיושבת לידי ומנסה להסביר ללקוח שנפל עליה מתי לוחצים כפתור ימני בעכבר ומתי כפתור שמאלי.

הו אז המשימה העליונה שלי היא לגרום לאותה תומכת להתפקע מצחוק. זה לא קשה במיוחד, צריך לפזול קצת... לשרבב לשון כאדם רפה שכל ולעשות עם האצבעות תנועות של:

"כפתור ימני?! כפתור שמאלי?! כפתור ימני?! כפתור שמאלי?!".

בד"כ שניה אח"כ התומכת לוחצת על כפתור השתק ומתפוצצת מצחוק.

כן, גם אנחנו מוצאים דרכים לבדר את עצמנו.

במוקד 2
לקוח: "ללחוץ על זה כפתור ימני, או כפתור שמאלני?"

לקוח יקר: על שמאלנים לא כדאי ללחוץ... הם עלולים להתפרץ... או ללכת לבג"צ להוציא צו מניעה כנגד פעילות צה"ל.

במוקד 3
אני לא בטוח אם כתבתי על זה בעבר או לא, אבל זה קרה לי שוב היום!!!!

לקוח: פה לכתוב ADSL? תאיית לי איך כותבים!

לקוח יקר: אני מציע שתחפש את הטלפון של 144 (!), ואולי הם יתנו לך טלפון של מורה לאנגלית!

במוקד 4
מתקשרת אמא שהבן שלה צריך לעשות עבודה לבית הספר על איזה מלך מההסטוריה...

לקוחה: אני עושה פה חיפוש כבר כמה דקות, ואני לא מוצאת שום דבר! איך זה יכול להיות?!
אני: איפה גברתי מחפשת?
לקוחה: בנענע...
אני: איפה את כותבת את החיפוש בדיוק?
לקוחה: כתוב פה "חיפוש תוכנות"... ואני כותבת בשורה ועושה "חפש".

היא קיבלה הפנייה לגוגל בצירוף ברכותי החמים.

במוקד 5
אחד מדגמי המודמים הנפוצים ביותר בימינו הוא מודם ECI 270PR  שהינו מודם ADSL שמתחבר לכרטיס רשת.
מלא אנשים מתקשרים אלי וזועמים: "אני ביקשתי להתחבר במהירות 750, ונתנו לי מודם של 270 בלבד!!!"
ואז מתפקידי להסביר להם שזה בסך הכל השם של הדגם...

מעניין אותי אם לקוח כזה חושב שלמשל בפג'ו 306, אפשר להגיע למהירות 306 קמ"ש...

במוקד 6
אחד מהלקוחות הנ"ל רצה שאוכיח לו שהוא מקבל מאיתנו באמת את המהירות שהוא הזמין (750), אז עשיתי איתו מה שאנחנו תמיד עושים - נתתי לו כתובת להוריד ממנה קובץ בכדי לראות את מהירות ההורדה.
ובאמת אני רואה שהוא מוריד בחצי מהמהירות שהוא אמור לקבל, והוא מתחיל להתרעם על זה ש"עבדנו עליו"...
ואז סתם בשביל הפרוטוקול אני שואל: "תגיד, יש שם עוד תוכנות פתוחות ברקע?"
והוא עונה לי: "רק הבן שלי פה מוריד איזה סרט מקאזה... חוץ מזה שום דבר..."

איך אפשר לעשות בדיקה של מהירות הורדה, ולהוריד סרט תוך כדי?!

זה כמו להישקל אחרי ארוחת חג, עם מעיל, פלאפון ונעליים ולהתלונן שהעלית במשקל.

מנת השף
ראיתי במסעדה את המנה הבאה:
מנת השף - מנה המשתנה על בסיס יומי לפי מצב רוחו של השף.

ואם השף בא היום עם מצב רוח חרא?!

המלצה אחת ליום
משחק - מצא את ההבדלים.

יהושוע הצלם עמל על שיכפול אוסף תמונותיו כשלפתע גילה כי בכל צמד העתקים נפלו 5 הבדלים - התוכלו ילדים לעזור לצלם המבולבל למצוא אותם?
אוקיי, אין צלם ואין בטיח. פשוט תמצאו 5 הבדלים. זה ממש נחמד.

בפינת "האנשים שמתו" התווסף שם חדש. נעמוד שניית דומיה לזכרו....
זהו. מספיק.

בדיחת קרש

-  תגיד? יש לי אודם בגרון? (אההההה....)
-  לא.. אבל נדמה לי שאני רואה שם מסקרה....

(ועכשיו כולם לזמזם בראש את הלחן הבא: וואק... ווואק... ווווואק... ווווווואאאאאאוווווו...)

דברים שאני שונא לעשות בחורף:
* שלוש הדקות הראשונות מתחת לפוך (קרררר!!!)
* לשבת על מושב האסלה (קרררר מאוווווד!)
* לשים דיאודורנט ספרי (מקפיייייא!)

דברים שמבאסים אותי בקולה:
* שיש הרבה קצף ואתה מנסה לשתות, וכל הפנים מתרטבות מהנטזים של הבועות.
* כשיש קרח בכוס, ואז אם אני לא שותה מהר, אז הקרח נמס ומדלל לי את השתיה... וזה יוצא מגעיל ומימי.
* שאם שותים מפחית עם קש, יוצא ששותים רק קצף, וזה מגעיל וגורם הרבה גרעפסים.
* שאני יודע שאני אקבל סרטן מזה במוקדם או במאוחר.

לחץ 1
מכירים את זה שאתה ממש ממש לחוץ להיכנס לשירותים, ואז אתה קולט שאין לך שום דבר נורמאלי לקרוא, מלבד המוסף הכלכלי שאבא השאיר שם מהבוקר?
אז מתחילים מהר לחפש חומר נורמאלי לקריאה ברחבי הבית (עם עדיפות לעיתון "רייטינג" שכבר הגדרתי אותו לא פעם כ'עיתון שירותים' מובהק).
אין כמו ההתרוצצות המשוגעת הזו בחיפוש אחרי העיתון המזופט הזה, תוך הלחץ הפנים קיבתי הגועש.

הלחץ, ההתרגשות, המתח הגובר... והסוף הלא ברור...

ובסוף שהקרב בפני החראה (לא שגיאת כתיב) - אתה תופס את העיתון הראשון שאתה מוצא ורץ לשירותים.
תוך כדי ריצה כבר פותחים את החגורה כדי לחסוך כל רגע, ומתיישבים בפרץ הנאה גדול, רק כדי לגלות שאתה יושב עם המקומון מלפני חודש.

המממ... פתחו גן ילדים חדש ביהוד. סחטיין.

לחץ 2
וכשאתה עומד בדלת רגע לפני יציאה, ואתה לא מוצא את הפלאפון\מפתח\ארנק?
תמיד איכשהו זה קורה כשאני לחוץ! כשאני לא לחוץ בזמן- הכל במקומו מונח.

ואז מתחילים לעשות חיפושים במקומות הכי לא הגיוניים בעולם: בפאוץ' שלבשתי לפני שבוע. בשידה ליד המיטה, שלא פתחתי חודשיים. בחדר של אחותי. בכל כיס אפשרי שנקלע לטווח עין. ואין.

באיזה שלב אני נאלץ לבוא ולשאול את אמא אם היא ראתה את האבדה, כי אם היא לא ראתה אותה, רוב הסיכויים שזה בכלל לא בבית. אמא תמיד יודעת איפה הכל בבית. אמא היא אב הבית.
הבעיה בפניה לאמא (בנוסף לעובדה שהיא תתחיל לנזוף בי על חוסר הסדר שלי, ועל הבלאגן התמידי אצלי בחדר), זה שעכשיו גם היא מצטרפת לחיפוש, וגם אבא אם הוא פנוי.

ואז 4 זרועות ו-4 עיניים זרות מתחילות לחקור לי את פנים החדר;
ומגירות מתחילות להיפתח, וערימות בגדים ושטויות שנאגרו בחריצות והונחו זה על זה בכישרון רב וביד אמן - עוברות מיון ושינוי סדר - וכל זאת תוך שאני ממלמל: "אל תיגע בזה... זה לא שם... בדקתי..."

וכן, בסוף תמיד מוצאים את הפלאפון באוטו (כי שכחנו אותו שם), ואת הארנק בכיס של המעיל (כי שכחנו אותו שם), ואת המפתח אצל אחותי (כי היא איבדה את שלה ושכחה לציין שהשאילה את שלי). וכמובן שהאיחור ה-*בלתי אופנתי בעליל* הוא בלתי נמנע.

חומרי עזר ללימוד
זוכרים שכשהיינו בבית הספר והשתעממנו בשיעורים - איזה יצירות היינו עושים על השולחנות מדבק, טיפקס ושאר ציוד לכתיבה?
כל כך הרבה בקבוקי טיפקס ודבק היו לי ביסודי... וזה לא שיש כל כך הרבה הזדמנויות למחוק בטיפקס או להדביק כשאתה בכיתה ה'...הרוב המוחלט הלך על יצירות שולחניות.
כל כך הייתי מבזבז את החומרים האלו, שכשבפעמים היחידות שבאמת הזדקקתי לטיפקס או לדבק, לא היה לי.

וכל פעם שאתה עובר מקום - זה זמן ליצירה חדשה.
עד שמגיע יום הורים, והמורים מכריחים את כל התלמידים להביא סבון וסקוץ' מהבית כדי לנקות את השולחנות...
וכל האומנות הזו הולכת לבלי שוב.

לא נורא. הגיע הזמן לפנות מקום לעבודות של הדור הצעיר אני מניח.

פינת הסבתא הפולניה
והפעם נדון במשפט האלמותי "כל הצעירים הולכים ככה, זה במודה!".
כן, סבתא יודעת איך הצעירים הולכים בימינו, היא רואה בטלוויזיה, היא יודעת מה מגניב, היא יודעת מה הולך.
והיא תגרום לך ללבוש משהו שהיה שייך לבן דוד שלך לפני 15 שנה. לך תתווכח איתה כשאתה בן 10.

ומה זה בכלל "במודה?!" אני לא חושב ששמעתי את המילה הזו בשימוש אי פעם, מלבד במשפט הזה...

בדיחת קרש 2
שאלה לי: כשאומרים "דבש ניגר" מתכוונים לדבש של כושים?!

המלצה אחת ליום
היום (יום שישי ה-19) החל מ-12 בצהריים, מתקיים שוק התסריטים בסינימטק ת"א.

מה זה? 
כבר 7 שנים מקיים בית הספר לתסריטאות (שאני, אגב, בוגר שלו) מעין "שוק" בסינימטק ת"א, בו מציגים התלמידים תקצירים לתסריטים שלהם לכל המתעניין.
נחמד לבוא, לראות אנשים מעניינים, ולשמוע רעיונות מדליקים לתסריטים, שאולי את חלקם תראו בטלוויזיה בשנים הקרובות.

ואם אני רק אצליח לשכנע את עצמי לקום בזמן, תוכלו לראות גם אותי שם.
ואם תהיו טובים, אולי תצליחו לראות את הדרדסים.

נדרשת עזרת הציבור
אבדה כוסית משגעת.

לא נראתה אתמול (13 למרץ) דופקת בדלת שלי ובידה מיליון דולר במזומן. ומאז אבדו עקבותיה.

כל היודע דבר וחצי דבר על מקום הימצאה, מתבקש לתת לה כסף למונית ולשלוח אותה הנה.

במוקד 1

אני לעולם לא אבין לקוחות שצריכים להניח את שפופרת הטלפון כדי לעשות "שיפט" במקלדת...

במוקד 2
הגיע אלי לקוח ערבי השבוע, ועשינו התקנה למודם שלו.
במהלך ההתקנה יש פס שמראה את התקדמות ההתקנה.
באיזה שלב בהתקנה הערבי שואל אותי בתסכול: "למה הקו הירוק תקוע לי פה באמצע?"

רציתי לומר לו: "מה לעשות, אחמד, אני יודע שהיית רוצה לראות אותנו טובעים בים, אבל זה מה יש".

במקום זה אמרתי לו להמתין בסבלנות.

במוקד 3
המון פעמים אחרי שלקוח מתחבר בעזרתי לאינטרנט, והוא כבר גולש תקין, הוא נוטה להסס האם הגיע הזמן להיפרד ממני לשלום, ואז הוא שואל את השאלה הנאיבית:

"אז זהו? הגדרנו כבר הכל?"

אני בעיקרון תומך אדיב, ומציע ללקוחות להגדיר את הדואר האלקטרוני שלהם, וזה גם מה שמצופה ממני בהתקנה ראשונית עם לקוח, אבל מה לעשות כשמדובר בלקוח שאתה איתו כבר 25 דקות...

לקוח מהסוג הזה שלוקח לו 10 דקות למצוא לאיפה הכבל של הטלפון אמור להתחבר במודם...
לכזה בנאדם אני אמור להציע להגדיר עוד משהו? זו התאבדות בהתנדבות!

אז כשלקוח כזה שואל אותי "זהו? עשינו הכל?" אני עונה בחצי חיוך "נראה לי שכן... תגיד לי אתה....? יש לך אילו שאלות נוספות?"

ואז הלקוח מרגיש שהוא יוצא דפוק עם כל ההססנות שלו והוא יורד מהר מהקו. איזה כיף זה שלקוחות לא יודעים מה הם אמורים לקבל.

הגיג 1
היידי בת ה-ארים

אחרי 20 דקות של שיחה, אחראי המשמרת הופך להיות קרציה מוצצת דם שלוחצת אותך לסיים את השיחה. כן, אתם מבינים נכון, אסור לנו לעבור 20 דקות שיחה, ואם אנחנו בכל זאת עוברים, צריך לשלוח בקשה בכתב למנהל המשמרת (אבל זה יותר קל ממה שזה נשמע).

אז מה עושים אם נופלת עלייך זקנה מתפוררת מירוחם שהקשר בינה לבין טכנולוגיה כלשהי מהמאה ה- 20 ומעלה הוא מקרי בהחלט?

איך מסבירים לה שהיא הורסת לך את הסטטיסטיקה ושאחראי המשמרת כבר עשרים דקות נותן בך מבטים שלא היו מביישים כמה מהרוצחים הסדרתיים הגדולים של דורנו?

אחרי 20 דקות אנחנו אמורים להעביר את הטיפול במקרים הקשים הלאה לתומכים בכירים, אבל יש לקוחות שבמשך 20 דקות רק הדלקנו את המחשב והגענו (אחרי ייסורים) לתיקיה שבה מגדירים את ההתקשרות... אז מה לומר ללקוח כזה בעייתי בשלב כזה?

"טוב. אנחנו בתיקיה הנכונה. עכשיו אל תסגור את החלון, מישהו יחזור אלייך עוד שעתיים כדי להמשיך מפה"??!!

הגיג 2
איך אומרים בעברית "צ'יזבט"?
ישבן גבינה!

פינה חדשה - השיחון.
לא כל הצדדים בשיחה אומרים את מה שהם באמת חושבים.
להלן שיחון שימושי שיעזור לכם להעביר את השיחה הטכנית שלכם תוך הבנת הצד השני.

שיחון תומכים-עברית

תומך: עוד משהו, אדוני?
פירוש: רד מהקו שלי!

תומך: הו, לא נורא אדוני... קורה לכולם...
פירוש: אתה כזה מפגר!!! (קורה לכולם באקי"ם אולי!)

תומך: אתה איתי, אדוני?
פירוש: אתה איטי, אדוני! (תפסיק לחטט באף ותתחיל לשתף איתי פעולה!!!)

שיחון לקוח-עברית

לקוח: אני איש מחשבים אני...
פירוש: אני יודע להפעיל סוליטר, ואני יודע לאיפה נכנס השטקר של החשמל.

לקוח: איפה זה יוצא האות קיו במקלדת?
פירוש: יש כזו אות 'קיו'?

לקוח: אני חושב להתנתק מכם.
פירוש: אני חושב שמגיע לי מתנה כי אני עדיין לקוח שלכם.

אנחנו עוד נשמע מהפינה הזו בעתיד הקרוב.

חיות
למה בנות משתגעות על חיות דרך הטלפון? זו ממש אניגמה!

אני בטלפון עם בחורה (לא הכוסית עם מיליון הדולר למי שתוהה); הכלבה שלי עוברת לידי ואני נותן לה תשומת לב לרגע. בו ברגע הבחורה בטלפון מתחילה להישתפך:

"הווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!
איזה מותק!!!! יווווו! קיצי קיצי קיצי.... איזה חמודה... נוש נוש!!!!"

(ואני מדבר על בחורות שלא זכו לראות אותה אפילו אי פעם).
מה הקטע פה? בנות? מישהי רוצה לדבר על זה?

מה השתנה.
בנים -

מכירים את זה שאתם קמים להשתין בלילה, ויש חושך גמור, ואתם לא רואים לאן אתם מכוונים?
ברגע הזה כולנו נהיים מומחים בחוש השמיעה, ממש מפתחים סונאר לקליטה מרחבית כמו עטלפים:
כשהזרם פוגע במים - זה עושה רעש ; זה מסוכן כיוון שעלולים להעיר מישהו!
כשהזרם פוגע בדופן האסלה - זה שקט; אבל מסוכן מאוד - לך תדע שאתה לא משתין כרגע על הרצפה!

לפיכך אנחנו צריכים למצוא את הנקודה המושלמת - זו שבין ובין. כמו הנקודה בה הים משיק לחוף.

כדי להגיע לנקודה הזו צריך להקשיב היטב ולכוון. ומדובר גם בניסוי ותהיה.

ובנים - אם יום אחד אתם מגיעים בבוקר ויש שלולית ליד האסלה שלכם - זה אומר שאתם מתחרשים! לכו לבדוק את זה...

המלצה אחת ליום
ההמלצה היומית היא רק לבעלי קיבה חזקה, כי מצולמים בה אנשים בעלי קיבה חלשה במיוחד.

לא קרה לכם שהסתכלתם לתוך האסלה והייתם גאים מאוד בתוצרת היומית?
אז האנשים הטובים הללו החליטו שהיבול שקצרו היה יפה מדי בכדי לשמור אותו לעצמם, והחליטו לשתף אותנו,
עוברי האורח התמימים של הרשת, ביכולות הפנים-גופניות המרשימות שלהם. מדובר ברגעי קסם לכל הדעות.
כל לחיצת "רענון" תטען תמונה אחרת, מתוך מגוון אין סופי, והמהדרין יכולים גם להצביע.
שיהיה בתאבון לכולם.

מהפתח העליון

מהפתח התחתון

מהפתח

מומולדת
זה קרה לפני 23 שנים ותשעה חודשים. מישהו עשה סקס. לימים התברר שהאדם הזה היה אבא שלי.
הוא כמובן לא ידע שהוא יהיה אבא שלי כשהוא עשה סקס לפני 23 שנים ותשעה חודשים. הוא כנראה רק רצה סקס.
אלמלא קיבל אבי את הסקס המבוקש היום לפני 23 שנים ותשעה חודשים, יתכן והייתם אתם, הקוראים הנכבדים, יושבים בדקה זו ממש ועושים משהו שונה לגמרי עם עצמכם, במקום לקרוא את שורות אלו.
אולי הייתם עושים משהו מועיל שהיה נותן לכם עונג ועושר פנימי שערכו בל ישוער, אבל קרוב לודאי שפשוט הייתם קוראים בלוג אחר.
איזה מזל שאבא שלי עשה סקס לפני 23 שנים ותשעה חודשים בדיוק, כי אם היה מאחר ביומיים, יכול להיות שממש בעמוד זה, היה כותב אסף קצת אחר, אסף שהיה חוגג יום הולדת רק עוד יומיים מהיום.
אז תודה לך אבא, על הסקס הנפלא. אני מקווה שהיה לך טוב כמו שהיה לי ב- 23 השנים האחרונות (את 9 החודשים ברחם אני זוכר רק במעורפל).

להלן סקירה קצרה על החיים שלי:
* 12 מרץ 1981 - נולד
* 13 מרץ 1981 - ננטש על מפתן הכנסיה.
* 16 מרץ 1981 - מתגלה עזוב על מפתן הכנסיה (שהתבררה להיות נטושה).
* 28 יוני 1984 - מסיים פעוטון עם תעודת הצטיינות ומילגה מלאה ללימודי גן חובה.
* 4 ביולי 1984 - יום העצמאות של ארה"ב.
* 14 בפברואר 1985 - בבדיקה שגרתית אצל הרופא מתגלה איבר מין גברי, אני מוכרז רשמית זכר.
* 1 ספטמבר 1987 - אני הולך לכיתה א'
* 3 ספטמבר 1987 - אני מצליח למצוא את הדרך בחזרה הבייתה מבית הספר
* 25 ספטמבר 1987 - אני רושם משפט שלם לבדי (הכולל את המילים "דנה", "נמה" ו"אוסאמה")
* 9 אוקטובר 1987 - יוצא לאור ספרי הראשון "התורה המארקסיסטית בראי הדורות".
* 20 מאי 1988 - נופלת לי שן ראשונה. בעקבותיה נופלות עוד 3 שיניים. הילד המכה מושהה מבית הספר ליומיים (שישי ושבת).
* 5 באוגוסט 1990 - אני ממציא את השפה הפגופלית - שפה של אדם אחד. כשלא נותרים לי חברים, אני מוותר על החזון וחוזר לעברית.
* 17 בינואר 1991 - נשלח להביא גירים צבעוניים מהשרת. החוויה הקסומה לא תישכח לעד. (פירוט בפוסט הבא)
* ינואר - מרץ 1992 - חודשים חסרים. בלאק אאוט.
* 15 מאי 1992 - נזכרתי פתאום מה עשיתי בחודשים האלו... למדתי בכיתה ה'... וואו, זה היה משעמם. לא פלא שלא זכרתי.
* 30 מרץ 1994 - מוצא תרופה לאיידס
* 31 מרץ 1994 - מאבד אותה (נשבע לכם שהיא הייתה לי בכיס כשיצאתי מהבית!)
* 4 בנובמבר 1995 - אני חותך ציפורן עקום, בעקבותיה נוצרת לי ציפורן חודרנית, זה נורא כאב. הרגשתי שכל המדינה בוכה איתי.
* 12 בדצמבר 1995 - איבר המין שלי מגיע לאורך המינימלי הדרוש; אני עובר ברית מילה.
* 8 אפריל 1996 - אמא קוראת ב"לאשה" שאני יכול כבר, בגילי, לעכל מוצקים. נו מור גרבר (מופז היה אומר: גרבר-גרבר).
* 10 אוקטובר 1999 - מתגייס על "פדופיל 64". לאחר 12 יום בכלא צבאי מתברר שזו הייתה רק שגיאה באיות, ומשחררים אותי לשירות החובה שלי.
* 1 פברואר 2000 - צומחות לי 2 שיערות על החזה, ועוד כמה מתחת לבית השחי. הרופא הצבאי אומר שזה טבעי ונותן לי אקמול (ואפילו לא גימל אחד!)
* 7 ליוני 2003 - אני מכריז על עצמאותו של הבלוג שירת הבירבור, ההמונים לא גודשים את הרחובות משום מה. לי זה לא מפריע.
* 12 מרץ 2004 - אני כותב בלוג ב- 5 לפנות בוקר לכבוד היום הולדת שלי. אני מרגיש שזה עלוב מאוד שזה מה שאני עושה ביום ההולדת שלי. ומתאבד.
* 13 מרץ 2004 - כוסית מדהימה דופקת לי בדלת ואומרת לי "אשלם לך מיליון דולר כדי לעשות איתך סקס לוהט פעם אחת". אני מסכים.

תוכניות לעתיד הקרוב
* להמשיך לכתוב לבלוג (אולי להוריד קצת את הקצב)
* למצוא חברה ממש ממש חמודה
* להבין כמה שרוט אני צריך להיות כדי לרדת על עצמי בבלוג שלי (ראה 14 בפברואר 1985)
* להתפטר מהמוקד של האינטרנט, ולמצוא עבודה כקופירייטר לכמה חודשים.
* לטוס קצת לחו"ל לארץ.
* להתחיל ללמוד באונ' ת"א באוקטובר (קולנוע\טלוויזיה+תקשורת)
* להפסיק להטריד זרים בתוכניות שלי לעתיד, שבטח לא מעניינות אף אחד.

ולקוראים החביבים; תודה שאתם פה לספוג את השטויות שלי, אחרת ודאי הייתי מהווה סכנה לעצמי ולסביבה המיידית שלי;
אלמלא הייתי מוציא פה את כל התסכול שאני צובר בעבודתי במוקד, מי יודע כמה חתולים נוספים היו מקפחים את חייהם בנסיבות מצערות וחשודות במיוחד.

ולכבוד יום ההולדתי שלי - כולכם מקבלים מתנה! מנוי חינם לבלוג "שירת הבירבור".
רק הכניסו את כתובת האי מייל שלכם במקום המתאים בראש העמוד (מצד שמאל), ותקבלו עותק טרי של הפוסטים העדכניים ביותר ישירות לתא הדואר, חינם אין כסף.

כן, בשביל הקוראים שלי - אין גבול כמה אני מוכן להקריב.

נתראה בפוסט הבא, בו אחגוג 363 ימים ליום ההולדת הבא שלי.

אוהב, אסף.

דברים ששמתי אליהם לב:

* בכל סרט כלשהו, ברגע שמראים מישהו שנמצא כביכול בצרפת, יראו את מגדל אייפל מציץ בחלון מאחוריו. אפילו אם הסצינה מצולמת במרתף עינויים חשוך, יהיה איזה צוהר קטן שממנו נשקף מגדל אייפל.

אני הייתי בצרפת, ובניגוד לתחזיות; לא מכל חלון רואים את מגדל אייפל.

ובדקתי. אני אומר את זה בוודאות.

* נשים לא מסתכלות על נורות חיווי שנדלקות בלוח המכוונים שמול ההגה. וגם אם הן שמות לב; אם הציור אינו מובן דיו, הן תמשכנה ליסוע כמו שזה בלי לברר על מה הוא בדיוק מתריע.

תמיד שאני נכנס לאוטו אחרי אחותי - אני מגלה שהיא נוסעת בכיף עם פנסים אחוריים גבוהים, עם O\D OFF (מצב של הילוך נמוך מהרגיל, ששורף יותר דלק), ועם מנורת התראה על מחסור בדלק שדלוקה כל כך בחוזקה - שהיא כמעט עולה באש.

היא עוד בסדר, ראית כאלו שנסעו לפני שעה שלמה עם הבהוב מצוקה בלי לשים לב, או סתם עם הבהוב ימינה תקוע.

(הערה: לגבי הדלק - אני משוכנע שהיא שמה לב, פשוט יותר זול לה שאני אשלם את זה).

* תמיד לזקנים יש מלא שיערות שממלאות להם את הגופיה, ממש כמו דחליל מלא קש.
זה נראה כאילו הם בעלי חזה גדול ושרירי דרך הגופיה, אבל זה רק השיערות שממלאות אותה.

 ותמיד השיערות החמודות זוכרות להציץ החוצה דרך הפתח העליון ולומר שלום לעוברים ושבים.

 שובבות שכאלו.

* שקונים כוס שתיה חמה ממכונה, הרבה פעמים היא לא מספיק מתוקה, ואתה מתבאס. ואז שאתה מגיע לקרקעית אתה מגלה מרבץ סוכר ענק, ממש אוצר טבע בלתי נדלה, שוכב לך בקרקעית של הכוס בסבבה.

כשאתה מגיע לרבע האחרון של הכוס, השתיה נהיית כל כך מתוקה מכל הסוכר הזה, עד שאי אפשר לשתות את זה בכלל.

אז גם לא נהנית משלושת רבעי הכוס כי השתיה לא הייתה מתוקה מספיק, וגם לא נהנית מהרבע האחרון כי הוא מתוק מדי. יש בין ובין איזה 3 שלוקים בטעם מושלם, אבל כל השאר סתם מגעיל.

* רוב האנשים בודקים פעמיים ושלוש את הפתח להחזרת העודף במכונות שתיה, למקרה שהם פיספסו איזה שקל; או שסתם פתאום ימצאו שקל נוסף שהמכונה החליטה לתרום להם על היותם לקוחות מועדפים.
אני לא מדבר על בדיקה נורמאלית, אני מדבר על בדיקה מעמיקה ופולשנית לכל הצדדים, למקרה שהמטבע נדבק לתקרה או לצדדים.

במוקד 1
אני: איזה חלונות יש לך אדוני?
לקוח: החלונות הרגיל.
אני: חלונות 95? 98? XP?
לקוח: לנו אין אינטרנט מהיר, זה החלונות הלא מהיר.

במוקד 2
כל פעם שאנחנו פותחים שיחה אנחנו צריכים לזהות את פרטי הלקוח ע"י שם משתמש או טלפון.
אחרי שאנחנו מוצאים את הלקוח במערכת, אנחנו חייבים לוודא שבאמת מצאנו את המשתמש הנכון ע"י קריאת שם בעל המנוי.

אז יש מקרים קלים שבהם אני שואל את הלקוח "החשבון על שם יוסי לוי?", וזה סבבה.
אבל לפעמים מתקשר איזה ערבי, והשם שמופיע במערכת הוא 5 מילים, שמתוכן אני לא מצליח לקרוא אפילו אחת (מה? בלי ניקוד? מה הוא עושה? איך אפשר לקרוא את זה? אהההההה.... 

עבאד מואהדנאדיר איל חמדאנוליל קיבאל ג'מודיסה,  נשאר עבאד מואהדנאדיר איל חמדאנוליל קיבאל ג'מודיסה!)

במקרה כזה אני נאלץ לעבור מהר מהר על כל השם, ולמצוא את אחד השמות משפחה שלו שיותר קלים לי להיגוי. (ותמיד בסוף הלקוח מתקן אותי שהקראתי את השם לא נכון.)

ואחר כך לקוחות כועסים שהם ממתינים על הקו למענה? לוקח דקה שלמה רק לזהות את האנשים האלו במערכת!!

במוקד 3
אני: מה שם המשתמש שלך, אדוני?
לקוח: משה.
אני: לא, אני מתכוון לשם המשתמש באנגלית.
לקוח: משה עמר?
אני: מה הטלפון בבית? (מקליד)... אוקיי, אתה moshe162823_a
לקוח: אהההה... זה.... אתה יכול לשנות לי את זה למשה?

איזה מזל שאני לא זה שאמור לבחור איתם שם משתמש ראשוני. זה בטח סיוט נוראי;
לא אדוני, אי אפשר MOSHE, זה כבר תפוס. כן, גם MOSHE1  תפוס. כן, גם MOSHE_COHEN  תפוס...., וגם MOSHE_COHEN1  כבר תפוס...)

שמתי לב שעם מלא ערבים הם פשוט לא מסתבכים. נותנים להם מספר כשם המשתמש. ותודה לאלוהים על זה, כי זה חוסך ממני לאיית איתם את שם המשתמש אות אות באנגלית, כשהם מקלידים אותו למחשב.

סלבס
בכל ראיון עם סלבריטאי מחו"ל יכריחו אותו לומר משהו מטומטם לעם היושב בציון, ובשפת המולדת - עברית.
זה טקס צפוי מראש, משפיל מאוד עבור הסלבריטאי; שלא ממש מבין מה הוא אומר ואיזו מטרה שפלה זה עומד לשרת.
ולמעשה הסיפור המפוקפק הזה לא נותן בפועל שום תועלת, חוץ מעוד קטע לשים בפרומו של "ערב טוב עם גיא פינס" (בואנסרה, גיא).

בטקס הזה יש משהו נורא... לא בוגר - זה כמו להלביש ילד קטן כמו ליצן ולהכריח אותו לשיר שיר שהוא למד בגן, לכבוד האורחים שבאו.

אני לא חושב שתראו את הטקס הזה מתרחש בראיונות עבור ארצות אחרות בעולם (אנא בחיב'ק כול אל ערב אילה פלשתין! ליל טייב, יא גיא.)

במחשבה שניה: כשבא סלבריטאי שלנו לארה"ב הם מכריחים אותו לדבר אך ורק באנגלית.

וואו... נקמתם של האמריקנים.

ארון
מכירים את זה שהארון במטבח מאוד עמוס אחרי שחוזרים מקניות, ויש כבר איזה שקית בייגלה שלא ממש יושבת כמו שצריך בארון,
אז דוחפים אותה עם היד פנימה וסוגרים לאט לאט את הדלת של הארון, ככה שהיא יושבת בפנים, אבל נשענת על הדלת?
כמובן שהיא תיפול ברגע שמישהו יבוא לפתוח את הארון - אבל אנחנו יצאנו בסדר; הכל הרי ישב מצויין בפנים כשעזבנו את המקום - איך אנחנו יכולים להיות אשמים?
כמובן שיוצא שזה שבא לארון אחריכם יצטרך לדאוג לסידור מחדש של תוכן הארון ולמציאת פתרונות הולמים לאכסון. אבל כל עוד אתם לא האשמים - מה טוב.
חוץ מזה... מי יחשוד בכם שזה פשע מאורגן ומחושב בקפידה?

כיסים
ציפורי הבירבור מאזינות: והפעם דברים שנשכחו בכיסים.
קרה לכם ששכחתם משהו בכיס ומצאתם אותו רק אחרי שנה?
קרה לכם ששכחתם משהו בכיס ועבר כיבוס? האם הוא שרד את התהליך?
שתפו אותנו!

ואם כבר - אשתף אתכם בסיפור שקרה באמת:
באחד מימות הקיץ עת הייתי בצבא, הסתובבתי כמה ימים עם שפתון לחות לשפתיים. ושכחתי אותו בכיס המכנסיים, במדים.
בואו נגיד שעד השחרור שלי נראה היה כאילו יש לי כתמים רטובים על המכנסיים. וזה מ-מ-ש  לא היה נעים.

המלצה אחת

משחק קווסט חביב שלא התעמקתי בו עדיין, אבל נראה מוצלח למדי.
תודה לידידנו בלינג בלינג על ההמלצה (ומי יתן ומישמיש תחזור כבר)

ההייקו ישוב יום אחד למחוזותנו. לא היום.

נ.ב. - לכל אלו התוהים לאן נעלם השישי ספיישל 2...
אני לא אומר שהתאכזבתי. אבל מאוד התאכזבתי.
כנראה שזה היה קצת קראייטיבי ודרשני מדי בשביל רפרוף מזדמן בבלוג. אני מבטיח למצוא אתגרים קלילים יותר להבא.