שירת הבירבור

כמו שהבטחתי; הנה לכם תוספת חביבה לשבת המלכה.

קוראי העיתונות היומית ודאי נתקלו בשבוע האחרון בכתבה הבאה:

(לקוח מעיתון מעריב, עמוד ראשי.)

לא חלף לו שבוע מפרסום הכתבה הנ"ל, ולמרבה הפלא זכינו לנס נוסף, השבח לאל!

להלן הגרסה שלנו ב"שירת הבירבור".

שבת שלום ומבורך לך לי וגם לך.

ואם אתם אוכלים צ'ולנט - תעשו טובה ותפתחו חלון.

מועדים לשמחה
מכירים את זה שמתנמנמים, ומתחילים לשקוע לשינה...
ואז חולמים שנופלים או מועדים, ואז מתעוררים עם זרועות מושטות קדימה, ורגליים באוויר (ועם קצת מזל בלי שאף אחד שם לב לפאדיחה הזו).

מבחן 1
הדבר הכי מלחיץ במבחן זה ללא ספק הקטע שמחלקים את הטופס, וישר אתה קולט את הבחורה לפניך מתחילה לכתוב בקצב של 100 מילים בדקה.
בעוד שאתה אפילו לא הספקת לקרוא את השאלה הראשונה...

בד"כ זו בדיוק אותה בחורה שממנה צילמת את המחברת ערב לפני...

מחברת
לא משנה כמה אני אקשיב בשיעור מסויים, המחברת של הבחורה הזו תהיה יותר יפה משלי, יותר מסודרת, וכמובן - הרבה יותר מלאה. עם כל מיני חוצצים קטנים וחמודים... שיהיה נוח ללמוד.
ואף פעם לא תמצא בה  ג'יפה דבוקה או איזה קישקוש בצד.

תמיד הן כותבות בכתב קטן מסודר וצפוף כזה... בשביל שיספיקו לכתוב כמה שיותר במיגבלות המקום, ואיכשהו הן מספיקות תוך כדי כתיבה, גם לקחת עטים בצבעים אחרים בכדי שהקו התחתי מתחת לכותרות יהיה בצבע שונה מהצבע של הטקסט עצמו.

פלא שלפני המבחן אני תמיד אעדיף לקחת מאחת כזו את המחברת?
הן גם תמיד נותנות... אני חושב שזה באיזשהו מקום מנפח לבחורה כזו את האגו שפונים אליה בשביל המחברת...
זה לא שפונים אליה יותר מדי מנסיבות אחרות... כי היא בד"כ חנונה עם ריח רע מהפה...
אבל יום לפני המבחן - היא מלכת הכיתה למשך כמה הפסקות... אז למה לה לוותר על זה?

מבחן 2
הדבר השני הכי מלחיץ במבחנים זה אחרי המבחן, כשאתה יוצא החוצה, ואור השמש פוגע לך בעיניים, ואז בדיוק בשניה הזו אתה שוכח את החומר של המבחן, את השאלות שהיו במבחן, ובכלל מה אתה עושה שם.
הו אז יגשו אלייך כמה חברים וישאלו: תגיד, בשאלה 4, מה סימנת? נכון שזה היה ג'?!

ואז תתחיל לשבור את הראש: מה הייתה שאלה 4 בכלל, ומה לעזאזל סימנת שם?
כשהם יזכירו לך על מה הייתה השאלה, ויתנו לך את התשובות האפשרויות שהיו - לא משנה מה ענית במבחן, לא תזכור בוודאות מה בדיוק ענית, ולכן יהיה לך נדמה שטעית... וזה כמובן ידכא אותך.

לכן עשיתי לי מנהג בקודש לא לדון במבחנים לאחר שהם הסתיימו. את הנעשה בכל מקרה אין להשיב.
אני יודע שנדפקתי איתו... אז אני מעדיף בינתיים לא לדעת עד כמה.

רשת ב
למה לכל קרייניות החדשות בקול ישראל יש את אותו הקול בדיוק?
היתכן שהן תוצאה של ניסוי שיכפול גנטי שהשתבש בצורה איומה?!

מניין לך \ צוות למניין
מה הקטע הזה של מניין לתפילה? צריך 10 איש נוכחים בתפילה, לפחות, אחרת אי אפשר לקיים תפילה בבית הכנסת.
מה עומד מאחורי המנהג הזה? האם זה נועד על מנת שלא להטריח את אלוהים להגיע בשביל כל כך מעט אנשים?

תארו לעצמכם מה הביא לחקיקת החוק הזה:
5 בבוקר, באים 5 חבר'ה לבית הכנסת ורוצים להתפלל. אלוהים שומע שקוראים לו, מסתכל על השעון, נאנח...
שם כפכפים, מתארגן, מסרק את הזקן, שם ציציות וכל הבלאגן, מנשק את המזוזה ויוצא החוצה לקור, רק בשביל להגיע לבית הכנסת ולגלות שם רק 5 אנשים? זה הרי מבאס תחת!

"מה זה? מה אתם צועקים לי מתחת לחלון ב-5 בבוקר?! בשביל זה לצאת מהבית לפנות בוקר, בקור?! מה זה פה? זילות!
אם אני הולך להגיע בשביל פחות מ- 10 אנשים, הרי שאני אפילו לא מכסה פה את הוצאות ההפקה - לא משתלם לי להופיע בשביל פחות.

תעירו אותי כשיגיעו השאר... רק אז אולי... רק אולי אני אבוא... "

והשאר - הסטוריה.

בסים
מכירים את זה שבמועדונים תוקעים בסים ממש ממש חזקים, שמרעידים אותך.
תמיד מרגישים כל דפיקת בס כזו בלב. הפחד שלי הוא שהבסים ידפקו לי את הקצב של פעימות הלב, ושיש סיכוי טוב שאחטוף שבץ במוקדם או במאוחר עקב אי סדרים בלב...

קלסטרון
יש אנשים שהפנים שלהם נראות בדיוק כמו קלסטרון משטרתי מהלך.
לפעמים אתה רואה את הפנים של המאנייק שעוקף אותך משמאל בתור לפניה ימינה, ואומר לעצמך: "בואנה... אני חושב שראיתי אותו פעם בשידור חוקר."
ואם עדיין לא ראיתי אותו בשידור חוקר, אז זה רק עניין של זמן.

אי אפשר לטעות: גבות עבות ושחורות, עיניים כבויות, סנטר כפול עם נוכחות. תוסיפו לזה משקפי שמש וזיפים...
ואיך אומר חיים הכט: יש לכם גאנגסטר עם קבלות.

קרמבו
מכירים את הסטייה הזו של אנשים ליישר ניירות כסף (מקרמבו למשל) עד שהם ממש ממש שטוחים וישרים ללא קמטים? מאיפה זה מגיע הרעיון הזה? ואיך זה שכל כך הרבה ילדים עושים את זה... בלי שמישהו לימד אותם במרוכז...
לא משנה עד כמה העולם ישתכלל והצעצועים יהיו שווים ומלהיבים. עדיין תמצא איזו ילדה מחליקה בהסתר את עטיפת הקרמבו שלה עד שהיא חלקה-חלקה ונוצצת.

רמלה
גם אתם הייתם בטוחים עד גיל מתקדם מאוד (אולי מתקדם מדי) שרמלה ורמאללה הן אותה עיר?

אנגלית 1
איך זה שצ'ילי פפרס הם חריפים (= HOT)
בעוד שהמילה צ'ילי באנגלית זה "קריר"

אנגלית 2
קחו את המילה MOTHER, הוסיפו לה S
וקיבלתם SMOTHER (חניקה)
מקריות?!

מגמגמים
איך שאני מרחם על אנשים מגמגמים עם שם ארוך במיוחד...
מסכנים...

שתי המלצות לפוסט

ביים את הפרה - הפרה היא הכוכבת, אתם הבמאים, סדרו את התנועות, את האפקטים ואת השירה לפי הסדר, וקיבלתם קליפ מדליק לגמרי בשתי דקות (לא חשוב איך תסדרו אותו הוא יצא יפה בסוף) בהצלחה!

וגם- השיר Fish Heads  שהוא נורא חמוד בעיני.
ואת המילים שלו ניתן לקרוא כאן.

נ.ב. - מחר, בלי נדר, תוספת חמודה לכבוד שבת המלכה.

מן העתונות 1

אימאם (איש דת מוסלמי) בצרפת:

"מותר להכות אישה,
אבל לא בפניה".
(מעריב - המגאזין - יום ה' 22.4)

אם ההכאה לא נעשית בפני האישה... אז איך זה מתבצע בדיוק?
כאילו... אם היא לא נוכחת שם... אז איך אפשר להכות אותה בכלל?
ואם לא בפניה, האם הכוונה היא להכות אותה מאחורי גבה? (שזה לא באמת עדיף, כי מכות בגב כואבות לא פחות).

מן העתונות 2

הרב דוד מאיר דרוקמן:

"הולכים לזרוק משפחות, גברים נשים וטף, מבתיהם.
מפקירים בתי קברות שאליהם יוכלו להגיע מרצחים..."
(YNET - סיקור תגובות על הפינוי המתקרב בעזה, יום ד 21.4)

צר לי לחלוק על דעתו של הרב, אבל אני לא מאמין שהמרצחים יוכלו להוות איום ממשי על שוכני בתי הקברות...
כאילו... אם מישהו מתכוון לרצוח אותם... הוא הגיע קצת מאוחר מדי, לא?...

חידה!

מה בתמונה?
(התשובה בסוף הפוסט)

TVSHOP
הכי בעולם אני מרחם על האנשים שמראים בערוץ הקניות בתוכנית TVSHOP אמריקה, בתור אלו שעדיין אין להם את המוצר שבו מדובר בתוכנית.
תמיד מראים אותם באפור, ותמיד תמצא אותם עם פרצוף עצוב ומבט שמראה תסכול או כאב.
אף פעם כלום לא מצליח להם, לאנשים האלו באפור; המסרק שלהם תולש להם שיערות והם מתעוותים בכאב,
המזון שהם עושים יוצא עיסתי ומגעיל, והם צריכים לזרוק את כל האוכל מהמקרר כי הוא מלא בעובש, השיניים שלהם צהובות, והילדים שלהם משועממים תמיד.
ואולי הכי גרוע - הם תמיד סובלים מכאבי גב וצוואר בעקבות כל מיני פעולות שהם עושים ביום יום;
ותמיד מופיעים ברקים קטנים באנימציה שפוגעים להם בעמוד השדרה, כדי להראות את הכאב שהם חשים...
(בינינו, פלא שכואב להם? גם לי היה כואב אם היו פוגעים בי ברקים אדומים מצויירים בעמוד השדרה!)

האנשים באפור - ליבי לכם... גורלכם לא שפר עליכם.
יום יבוא וגם אתם תהיו אנשים צבעוניים עם מכשירים שימושיים ומתקדמים. אבל קודם אתם צריכים להרים את הטלפון שלכם ולחייג למרכז ההזמנות של ערוץ הקניות. זה כדאי!

מן העתונות 3

בכל העיתונים כתוב על "נסיגה מחבל עזה".
לא הבנתי... איזה מחבל נסוג בעזה?!?!

נשימה
יצא לכם להגיע למצב שבו אתם שמים לב לקצב הנשימה שלכם?
כלומר שאתם הופכים מודעים לעובדה שאתם נושמים, ואז הנשימה לא מתבצעת יותר כפעולת מחיה אוטומטית, אלא אתם מתחילים לשלוט על הנשימה והקצב שלה?

ברגע שנהיים מודעים לנשימה, קשה להוציא את זה מהתודעה, וכל עוד אתה זוכר שאתה נושם,
אתה תמשיך לשלוט על כל נשימה מרצון ולמעשה כל הנשימה תהפוך לפעולה לכל דבר שדורשת השקעת מחשבה ואנרגיה.

ואז צורת הנשימה שהייתה עד עכשיו לא תהיה מספיק טובה בשבילך - תחליט למשל שאתה אמור לנשום נשימות עמוקות יותר... או שאתה נושם יותר מדי וצריך מדי פעם להפסיק לנשום כדי לחסוך באנרגיה שבשאיפת האוויר.

ובשלב מסויים המחשבה הקדחתנית והעיקשת הזו על הנשימה, ניהול הנשימה וכל העיסוק בה, הופכים ממש למטרד ואז אתה מצטער שבכלל נהיית מודע לכל העסק של הנשימות מלכתחילה.
כי הרבה יותר פשוט שהמוח פשוט עושה את כל הנשימה בעצמו ואתם לא צריכים להשקיע בזה כל כך הרבה מחשבה ותשומת לב...

(עם הקוראים סליחה שגרמתי לכם לחשוב על הנשימות שלכם... אל תדאגו - בעוד כמה דקות תשכחו מזה והנשימות יחזרו להיות אוטומטיות)

הגיג
ישבתי עם לקוח שהתלונן על בעיות בגלישה, וביקשתי ממנו לגלוש לאתר נענע.
אחרי חצי דקה של המתנה לאתר קבעתי בצער: "נענע לא נענה".

במוקד 1
אני מסכם עם הלקוח שאחזור אליו בעוד כמה דקות, ומבקש ממנו את הטלפון:
לקוח: 055-45-78-21
אני: אוקיי אני חוזר על המספר - 055-457-821
לקוח(מתעצבן): לא! לא! אמרתי: 055-45-78-21

אנשים מתרגלים לדקלם את מספר הטלפון שלהם בצורה מסויימת, מי אני שאבוא ואדרוש ממנו לזהות את המספר שלו
כשהוא מחולק לקבוצות של 3 ספרות, בעוד שהוא רגיל לחלק אותו דווקא לזוגות... והרי זה יוצא מספר שונה לגמרי!

נשבע לכם ששמעתי את זה

לקוחה במשך שיחה שלמה קוראת ל"שטרודל" - "נודל".
בהתחלה חשבתי לתקן אותה, אח"כ החלטתי להשאיר את המצב ככה, אנחנו הלא זוכים לכל כך מעט בידור מהלקוחות...
תשאירו לנו את ההנאות הקטנות האלו, ולא - אבדנו.

שואה
בבוקר יום השואה, בשעה 6 (כן, אני עדיין ער בשעה הזו, שאלוהים ירחם על נשמתי האומללה), פתחתי ערוץ 6 בתקווה לראות כמה סרטונים מצויירים ועליזים שיעודדו את רוחי הנדכאת וישיבו סומק ללחיי הדוויות והחוורות כסיד. במקום צלילי ילדות חמימים זכיתי לראות זקן חמור סבר המספר לנכדו כיצד נלחם לצד הפרטיזנים ביערות של פולין.

כן, יום השואה, אני מבין ומכבד... אבל מה פשעו הפעוטות האומללים שכל משאת נפשם הייתה לצפות בכמה סרטים מצויירים לעת בוקר לפני שילכו לעמל יומם, כמנהגם מימים ימימה?
אני מבין שיום השואה והכל - אבל תנו להם את זמן האיכות שלהם, ולו לשעה קלה בבוקר - בין כה וכה משדרים סדרות לפעוטות רכים בשעות האלו.

למה צריך להפיל על ילד קט בן 3 אביבים בלבד את השואה בשעה 6 בבוקר?!
יהיה לו עוד 85 שנה לציין את יום השואה בחיים שלו, למה לגרום לו לצלקות נפשיות בגיל כל כך רך, לאומלל?

ואם איזה מפיק תוכניות קורא את שורות אלו, בפוסט הזה כתבתי והסברתי כיצד יש להכיר לפעוטות את עולם השואה בצורה קלילה ומהנה, שלא תגרום להלם ולתוצאות בלתי רצויות.
(זאת למעט ניצול שואה או שניים שיזעמו... אבל הם כבר זקנים... אף אחד לא באמת מקשיב לזקנים...).

המלצות

אני מודה, אני ממש מתלהב מלצרף קבצים להורדה בבלוג.
אז למי איכפת אם אני שובר כמה זכויות יוצרים...
אני אנסה להביא פה שירים וקבצים שספק רב אם תמצאו במקום אחר להורדה...

שיר 1 - אני לא בטוח איך קוראים לו, אבל הוא לקוח מהאוסף "הליכה בחלום" וכולם מכירים אותו.
נראה לי משהו כמו "השנים ששירתתי את אדון הנרי", אבל אני לא סגור על זה.

שיר 2 - פשפש ספרדי (SPANISH FLEA) - גם... כולם מכירים... רק לא בשם.

והמלצה חמה על הקליפ הזה בפלאש. חיים שלמים בקליפ אחד.

תשובה לחידה:

זה מה שהכושי רואה אחרי שזרקו אותו לבור.

לכל הילדים החביבים שלא הבינו... אולי עדיף שכך.

אני כבר סומך על אחד הקוראים להסביר לכולם בתגובות... :)

שאלה
האם ההיפך מ-"להזדקן" זה "להצטער"?

טפיחה
מכירים את זה שבנאדם מתחיל להשתעל לידכם, ומיד אתם "עוזרים" לו ע"י דפיקה עזה בגב...
כביכול בכדי לשחרר את המחנק בגרון.
מישהו באמת יכול להוכיח מדעית שזה עזר אי פעם למישהו?

אני אישית הייתי מודה אם בשעה כל כך קשה של מחנק ואולי אפילו טרום מוות, לכל הפחות לא יכו אותי מכות הגונות.
הייתי שמח אם היו נותנים לי להתייחד עם עצמי וגופי ולהתמודד עם הסבל בלי עזרה חיצונית.
זאת אלימות ותו לא! למען בריאות הציבור, עדיף לשמור את המהווים לאלימות החבויים בכם, לשעת כושר יותר נוחה.

נ.ב. -

לא פייר לתקוף מישהו על סף מוות... זה לא כוחות זה!

מרגלים
קראתי בוואלה שב-90% מהמחשבים יש תוכנות מרגלות.
אני שמח להודיע שבעקבות ההמלצות שלי בפוסט הקודם לתוכנות להסרת מרגלים במחשב, חלה ירידה משמעותית במספר המחשבים הנגועים, וכעת האחוז עומד על :89.99999999999999999999999999999999999999999999999999

אחוז של מחשבים הנגועים בתוכנות ריגול ברחבי העולם (בלבד).

נ.ב. - תודיעו לכבוד הנשיא שאני מוכן לקבל את הפרס. אני חסיד אומות עולם.

במוקד 1
מה עושים כשיש לך לקוח מהצד השני של הקו, ואתה לא יודע אם הוא בן או בת (או לא זה ולא זה)?
הרוב היו מוחלים מכבודם, מהמרים שמדובר בבן ומחכים שהצד השני יתקן אותם במידת הצורך.

אך לא תומך משופשף שכמותי, לי יש שיטות:
דבר ראשון שואלים בקול תקיף: עם מי אני מדבר, בבקשה?
בהנחה שהשם הוא חד משמעי - הבעיה נפתרה. אך מה עושים אם השם מתאים לשני המינים? (שרון, גל ...)

להלן הפיתרון:
1) לא לפנות ללקוח בגוף שני יחיד (אתה\את) אלא ברבים בלבד: אתם.
לא נכון: לאן חיברת את המודם?
נכון: לאן חיברתם את המודם?

2) להשתמש בשם הפועל (לחבר, ללחוץ) 
לא נכון: תפעילי את המחשב מחדש.
נכון: עכשיו צריך להפעיל את המחשב מחדש.

3) לתת הוראות ללקוח בגוף ראשון רבים (נלחץ, ניכנס)
לא נכון: תלחצי בבקשה על "התחל"
נכון: עכשיו נלחץ על התחל

נ.ב. - איזה כיף לדוברי האנגלית שלא צריכים לדעת את מין האדם שעל הקו... פשוט אומרים YOU, וזה קולע להם בכל מקרה...

במוקד 2
מתקשר לקוח. איך שאני עונה לו הוא נאנח (דבר שכידוע מעיד על כך שהשיחה תהיה ארוכה ומגעילה במיוחד),
מתלונן שלקח לנו הרבה זמן לענות (טענה מוזרה לאור העובדה שהייתי צריך להמתין דקה שלמה בבטלה עד שנכנסה השיחה).
ואומר "טוב, תמתין, אני עובר טלפון כדי להיות ליד המחשב".
שלוש... שתיים... אחת... צליל ניתוק והלקוח נעלם.
לו כל השיחות היו תמציתיות כאלו.

נ.ב. - בד"כ ששיחה מתנתקת אני חוזר ללקוח, אבל הוא לא הספיק להזדהות. אולי טוב שכך.

משפטים שאני שונא:
* נו, אז מה אתה מספר?
* ומה ככה?
* ספר איזו בדיחה.
* למה אתה לא מתקשר?
* בוא הנה יא בנזונה! אתה חייב לי כסף!

כאב
מצאתם את עצמכם נוגעים בפצע פתוח רק בשביל לחוות את תחושת הכאב?
יש בזה אלמנט ממכר כלשהו לגעת איפה שכואב... במיוחד בכתמים של שטפי דם (מה שנקרא חבורות)...
אולי מאותה סיבה בדיוק אנחנו נוטים לקלף פצע שכבר הגליד... אבל על זה כבר דיברתי פעם...

נ.ב. - (רק ש'שקופית' לא תטען שאני ממחזר את עצמי...)

במוקד 3
לקוח: אמרו לי שלפני שאני מתחבר, אני חייב שתפעיל לי את ה-FIREBALL ב-XP!
(רצה לומר פיירוול...)

נ.ב. - פייר-וול יש לקרוא; FIRE-WALL - חומת אש
ולא; FARE-WELL - להתראות

משקפיים
מה הקטע של משקפיים להתלכלך כל הזמן?
איך קורה שכל 10 דקות צריך להוריד אותם ולנקות בעזרת הבגד, כי איזה פס לבן מוזר הופיע עליהן?!
מאיפה הפס הזה מגיע בכלל? אני לא זוכר שנגעתי בהם או שהם בכלל השתפשפו במשהו...

האם יכול להיות שהם פשוט נוצרו מעליהם - יש מאין?
או שמא עליתי פה על משהו עמוק... אפל יותר... אולי אפילו משהו שנמצא בקשר שתיקה סודי בממשל כבר מאות שנים...
אולי גיליתי משהו... שלא הייתי אמור לגלות...

נ.ב. - אם תוך שבוע אין פוסט חדש - כנראה שצדקתי בחשדות שלי...  והם היו צריכים להעלים אותי...

אנא שלחו תנחומיכם להורי.

חידה
להלן קטע מוזיקלי הלקוח מסדרת טלוויזיה ישנה ואהובה (קטע נדיר מאוד אגב, חצי שנה חיפשתי אותו בזמנו).
מי הוא שיזהה ראשון באיזו סדרה מדובר (רמז: זו נעימת הסיום של התוכנית).

המלצה אחת לפוסט
בשל התגובות הנלהבות לקווסטים הקצרים שהמלצתי עליהם בעבר - הנה קווסט חביב לא פחות.
אני אישית עוד לא סיימתי אותו... מצד שני גם לא ניסיתי יותר מדי... בהצלחה!

נ.ב. - לא לכל דבר יש לי הערה בסוף.

במוקד 1
לפעמים, מה לעשות, לקוחות ממתינים הרבה זמן על הקו. לרוב בגלל שהם לא אינטיליגנטים מספיק בכדי גם ללחוץ על הבחירה המתאימה בניתוב השיחות...
הקטע הוא שאחרי שכבר עניתי - חלק מהם נדבק ולא יורד מהקו - תוך התלוננות על זמן ההמתנה. היום הייתה לי לקוחה שבמשך 10 דקות רק דיברה על "כמה זמן היא המתינה למענה".

המצחיק הוא, שבזמן שהקשבתי לתלונות המטופשות שלה, המתינו 10 לקוחות אחרים על הקו למענה... למעשה היא עצמה מעקבת את התור, וגורמת לכך שגם הלקוח הבא ימתין הרבה ויהיה מעוצבן. זה מעגל קסמים שמזין את עצמו בלולאה אין סופית (עד שב-11 וחצי בערך כולם הולכים לישון).

במוקד 2
הכי הורגים אותי אנשים שמתקשרים במטרה לקבל החזרים ופיצויים מהחברה שאני עובד בה.
אומר לי לקוח: "לא התחברתי עכשיו 4 חודשים כי המחשב שלי היה בתיקון, אתה יכול לבדוק אצלך - אני רוצה החזר על התקופה הזו".

כאילו... אם אתה רואה שהמחשב שלך כבר חודש בתיקון (ואני אישית לא שמעתי על כזה מחשב מסובך לתיקון) - תרים טלפון ותקפיא את המנוי!
למה להיכנס אחרי 4 חודשים לעסק המסריח הזה של פיצויים והחזרים אם אפשר למנוע אותו מראש?

והיום התקשרה לקוחה שדרשה שנפצה אותה על כך שהיא הייתה צריכה להזמין טכנאי על חשבונה אליה הבייתה.
ולמה שאנחנו, ספקי האינטרנט, נפצה את הלקוחה על התשלום לטכנאי? :
"כי לא הזהרתם אותי שאפשר לחטוף וירוס באינטרנט שלכם - אם הייתי יודעת לא הייתי מתחברת".

במוקד 3
הידעת? מלא לקוחות לא יודעים שאפשר לעשות כיבוי למחשב מתוך "התחל - כיבוי", אלא פשוט לוחצים על כפתור הכיבוי במחשב.

וזה מזכיר לי סיפור משעשע מהצבא: היה לנו נגד מבוגר אחד שלפחות פעם בשבוע היה מרים אלינו טלפון עצבני שהמחשב שלו מקולקל, והיינו צריכים להתקין לו את ההארדיסק מחדש מאפס.
ככה כל פעם הסיפור הזה היה חוזר על עצמו שוב ושוב - והשמוק המטומטם היה הולך למפקד הבסיס להתלונן שאנחנו לא עושים עבודה טובה.

יום אחד, אחד מאנשי מחלקת המחשב ראה אותו מוציא את הכונן הקשיח מהמחשב בשעה שהמחשב פועל ודלוק (בצבא ההארדיסקים הם נשלפים, לצורך איכסון  מאובטח בכספות - הם באים כמגירה שדוחפים למחשב בתחילת העבודה.)

נפילת המתח החשמלי כמובן הורגת את ההארדיסק - שהוא רכיב רגיש מאוד. אם לא בפעם הראשונה, אז בפעם העשירית.

אני לא יכול אפילו להתחיל לספור כמה הארדיסקים נזרקו לפח בגלל השמוק הזה, לאורך התקופה ששירתתי בבסיס... וכמה לילות ללא שינה העברתי בהתקנתם שוב ושוב...
ילדים זכרו: אל תהיו נגדים הרבה שנים בצבא, כי תהפכו לטיפשים ממורמרים והורסי כונני קשיחים.

למה תמיד:

1
למה תמיד כשישראלים קוראים אנגלית בקול; את כל המספרים הם קוראים בעברית, לדוגמא:

"אינסרט שלושת רבעי קאפ אוב שוגר..." (הכנס שלושת רבעי כוס סוכר).

2
למה תמיד בכל הזמנה לטיול או לאירוע שמיועד לכל המשפחה;
בסוף רשימת הציוד שיש להביא, תופיע השורה הבאה: "ולא לשכוח להביא- הרבה מצב רוח טוב!"...

3
למה תמיד כשאחד ההורים נכנס הבייתה, הילד ישאל: "אמא, הבאת לי משהו טוב?", למרות שהוא מודע לעובדה שבאלף הפעמים האחרונות הוא לא קיבל מהם כלום כשבאו הבייתה?

4
למה תמיד בטיול שנתי, כשכל הילדים עומדים ליד דלת האוטובוס מזיעים בשמש עם הכובע מצחיה שלהם, והנהג המסריח לא מגיע כי הוא עוד עם הקפה והסיגריה ולא מזיז לו מהילדים שמחכים.
יבוא איזה ילד ויצביע לשאר הילדים על הכפתור שיש מתחת לפנס הקדמי באוטובוס ויגיד: שתדעו - הכפתור הזה פותח את הדלת של האוטובוס...

וכולם יבואו ויסתכלו על הכפתור, אבל לאף אחד לא יהיה את האומץ ללחוץ עליו ולפתוח את הדלת... ואז כולם ממשיכים לחכות עד שהנהג חוזר מסריח מסיגריות ולוחץ בעצמו על הכפתור הזה.

5
למה תמיד (או לפחות הרבה פעמים) כשכותבים ":)" או "LOL" בהתכתבות ברשת - לא מחייכים אפילו קצת...

:-) חוץ ממני... אני תמיד מחייך...

6
למה תמיד אמהות אומרות לילד שקיבל מכה חזקה - "אני אתן לך נשיקה וזה יעבור"?
זה הרי אף פעם לא באמת משכיח מהילד שכואב לו... והוא תמיד ממשיך לבכות, אז למה להמשיך עם המשפט הזה בכל פעם?
וחוץ מזה - הוא נהנה לבכות, תני לו...

רכיבים
הסתכלתי על בקבוקון של אבקת קינמון.
בתוית היה כתוב - "רכיבים: קינמון." ושום רכיב אחר.

אוקיי... מן הסתם יש בזה קינמון... לא היו קוראים למוצר "קינמון" אם הוא לא היה מכיל את זה.
למה צריך לתת רשימת רכיבים על התוית באם המוצר מכיל רק מרכיב אחד; ואז הרכיב הזה הוא מן הסתם כל המוצר עצמו...

שיעור-ציור
רק עכשיו, כשאני מסתכל אחורה לימי בית הספר אני מבין: שיעור ציור הייתה הדרך של המערכת לסתום חלונות במערכת השעות.
אין הסבר אחר לקיומם של שיעורי הציור - הם לא מועילים לשום תחום לימודי כלשהו. הם שם רק כדי להעסיק את הילדים במהלך החלונות הריקים האלו שנוצרו כשבנו את מערכת השעות בתחילת השנה.  הם שם רק בכדי למנוע מהתלמידים להשתולל בחוץ במשך שעתיים שלמות באפס מעשה בין שעות הלימוד האמיתיות...

כלל זה לא תקף לגבי שיעור מלאכה ונגרות-שאכן יש צידוק לקיומם:
מערכת החינוך חייבת לקחת בחשבון שיש אנשים שינשרו מהלימודים בשלב זה או אחר, ויאלצו אולי לעסוק במקצועות עמל-כפיים כאלו למחייתם...
אולי האנשים האלו שנושרים מהלימודים הופכים ברבות הימים למורי מלאכה בעצמם, וככה משמרים את המקצוע במעגל קסמים אינסופי שנמשך מדור לדור...
אולי זו הדרך של המאטריקס לשמור על השלמות שלה ולפצות על הסטיה הבלתי מוסברת הזו במערכת...  

לשון נופל
לפני כמה שבועות התקיימה התרמת דם לעמותת עזר מציון. בסיומה נאספו אלפי תרומות דם, ורק בדיעבד התברר שיש לעמותה כסף שיספיק לבדיקת 200 מנות דם בלבד...
על כך ברצוני לומר: זאת התרמה (נשמע כמו: זו תת-רמה)

המלצות

והפעם המלצות לתוכנות מאוד בסיסיות שבלעדיהן לא הייתי שורד עד היום, והמון לקוחות לא מכירים, וחבל:

AD-AWARE - מונעת תוכנות מרגלות וכל מיני חארות וחייגני סקס שמשתילים את עצמם במחשב ושולחים פרסומות בכל דקה.

SPYBOT - עושה בדיוק אותו דבר, אבל טובה לא פחות ולפעמים היא מוצאת דברים שהקודמת לא מוצאת. שווה להוריד את שתיהן כדי להיות על הצד הבטוח.
וכמובן לא לשכוח להוריד עדכונים מתוך התוכנה כדי שיהיו הכי מעודכנות.

כל אחד שעוד לא ניסה את התוכנות האלו יגלה עכשיו בעזרתן בסביבות 60 תוכנות זדוניות שהשתילו את עצמן במחשב. לאחר הסרתם מהירות המחשב והגלישה תעלה בקצב בלתי יאמן.

סרגל החיפוש של גוגל - מונע פרסומות וחלונות קופצים בצורה הכי יעילה שפגשתי עד כה - וגם כמובן שורת חיפוש נוחה וזמינה לגוגל מתוך חלון הגלישה.
מומלץ להוריד רק גרסה באנגלית ולא בעברית- כי העברית לא חוסמת פרסומות (כך היה בפעם האחרונה שבדקתי).

וסתם אתר נחמד -

תגידו לתרנגול מה לעשות, והוא יבצע ברוב המקרים... להשתדל לא לטעות באיות.

ועוד אחד -

חבוט בפינגווין, גרסה 3 וממכרת במיוחד. (חבוט - מהמילה חבטה, ולא קשור ליריב חבוט.)

כושר
עקב בטלנות כרונית, סובל הגוף שלי מניוון מתקדם, הגובל בהזנחה פושעת. לו רק יכלו הרשויות; היו לוקחים את הגוף שלי למשפחה אומנת (מהמילה אימון...) שהייתה מאמנת את המוזנח במקומי...  - לפיכך החלטתי לצאת לריצה קלילה הקרויה בלשון העם "ג'וגינג".

להלן הממצאים והמסקנות המתבקשות:

* לא רעיון טוב לצאת לפעילות גופנית של שעתיים שלמות לאחר ניוון של פסח שלם (ועוד 23 שנים לפני זה). מסתבר שאי אפשר לטרטר את עצמי שעתיים במרוכז, במחשבה שאני מרכז 4 אימונים בני חצי שעה בבת אחת. זה כנראה לא עובד ככה...

* הדבר הכי שולי וזניח בעולם מסתבר להיות גם הכי חשוב - גרביים!
יודעים מה קורה אם רצים עם גרביים ממש ממש גרועות (מהסוג המשופשף, עם הבד הגס למגע, והחלק הסמרטוטי מלפנים): רק דבר אחד יוצא מהעניין: שלפוחיות.
נכון לעכשיו הרגל שלי נראית כמו ניילון בועות למיגון (בלשון העם "פקפקים") שכולנו אוהבים לפצפץ בועה בועה.

* מה הקטע עם קורי העכביש האלו שאתה נפגש בהם במהלך צעידה לילית ברחוב - ואוהבים במיוחד להתלבש לך על הפרצוף... כל פעם שזה קורה אני בטוח שיש עלי עכביש כרגע מטייל... וזה מכניס אותי לסרטים (לסרט ארכנופוביה למשל).
מצד שני אני נכנס לסרט בחינם פה. אז מה אם זה סרט אימה.

* לא כל אחד שעובר לידי ברחוב ומסתכל עלי עובר מולו, רוצה להתנפל עלי ולרצוח אותי. אפילו שהשעה 2 בלילה ושנינו לבד ברחוב... זו סתם פאראנויה שאמא שלי הכניסה לי לראש:

"מי זה הולך לצעוד ב- 1 בלילה, אני ממש לא שקטה שאתה יוצא בשעה כזו לרחוב...
כל יום קוראים בעיתון על צעירים ש-ידה ידה ידה..."

ומסקנה אחת שהגעתי אליה בדיעבד:
* לא חכם לפוצץ שלפוחיות. זה צורב כמו הגיהנום עצמו. והשלפוחית האחרונה שניסיתי לפוצץ הסתברה להיות הזרת שלי.

3...2...1 - מגע!
מכירים את ההזהרות האלו על כל מיני מוצרי קוסמטיקה:
"יש להימנע ממגע עם העיניים - במידת הצורך יש לשטוף במים זורמים..."
למה ההזהרה הזו לא מופיעה על קיסמי שיניים למשל?
נאמר ונכנס לי קיסם שיניים לעין... איך אני אמור לדעת מה לעשות בהעדר הוראות?!

אני מריח פה מקום לתביעה יצוגית!

סליחה... קבלו תיקון; אני לא מריח תביעה יצוגית - אני מריח את הגרביים שלי...

פיתה אותי
מכירים את הקטע הזה שאתה מורח לעצמך מלא חומוס בפיתה, ואוכל להנאתך, ואז כשאתה מגיע לחלק התחתון ביותר של הפיתה אתה מגלה את כל החומוס מחכה לך שם בחלק התחתון , עושה לך אמבוש באמבטיה הקטנה שלו.

אז מנסים להתגבר על המשימה הנ"ל בכבוד ככל האפשר ועם מינימום נזק; אבל כשדחיפה מרוכזת של כל הפיתה לפה מסתברת כלא אפשרית בשל הגודל - מנסים להתחכם לו ובאים בביסים קטנים מימין ומשמאל לסירוגין.

אבל החומוס לא פראייר, ואיכשהו תמצא אותו על החולצה שלך אחרי שהוא מצא את דרכו החוצה והסתנן מאיזה חור פירצה שנוצר בפיתה.
אי אפשר לסדר את החומוס - כשהוא מגייס לעצמו רוב על בסיס דמוגרפי בפיתה - הסיכויים של הסועד לנצח הם מועטים ביותר.

נופל על לשון 1
נשתתף בחגיגות במימונה -
מי זו שמממנת את החגיגות?!

מן העיתונות 1
תמיד כתוב בעיתון "במישור החוף-השפלה ; תהיה עליה בטמפרטורות"
מה השפיל פה את מישור החוף?!

מן העיתונות 2
על התפרעותו של הנאשם התווסף לתיקו סעיף ההאשמה  - בזיון בית המשפט.
למה לומר שהנאשם זיין את בית המשפט?

לדעתי זה קרה בדיוק ההיפך - בית המשפט זיין אותו...

חם-קר
סתם קטע חמוד וטיפשי שקרו קרה - אני נכנס לחדר האמבטיה בשעה שאחותי מתקלחת ומפעיל את הברז שבכיור.
מים רותחים נשפכים עלי.
אני צועק - איי! חם!   אחותי צועקת - איי! קר!

באותו רגע זה היה חמוד מאוד, אלמלא הכוויה שנוצרה במקום.
אבל אני אשף(אסף)השלפוחיות.

קטנה עלי עוד שלפוחית ;או בשינוי סדר:  עוד שלפוחית קטנה עלי.

החלק הארי
סתם משהו שתפס לי את העין תוך קריאת הארי פוטר החדש (מסדר עוף החול):

עמוד 320 שורה 4:

"בפינה העליונה היה משורבט בכתב זוויתי ציון - ז גדול ושחור".

אותי זה שיעשע בזמנו.

(מצ"ב זין גדול ושחור)

המלצות
(והפעם חדש - הקבצים מצורפים להורדה לנוחותכם, ויהיו זמינים להורדה לשבוע לפחות.)

 - כיפה אדומה - הבנאדם מספר את הסיפור המפורסם, אבל מחליף בכל מילה את ההברה הראשונה עם השניה. קטע ששוכב אצלי במחשב כבר... 4 שנים לפחות.

 - נעימה מוזיקלית שכולם (הרוב כלומר)מכירים. אני משאיר את זה כחידה כרגע: מי הראשון שיודע לזהות מאיפה הוא מכיר את הנעימה הזו. והיא אכן נעימה מאוד.

* כרית כף הרגל

דבר גורר דבר:
עקב הפסח אני לא עובד > אני מוצא עצמי תקוע בבית יותר מדי  > האינטראקציה החברתית שלי פוחתת פלאים > המוח שלי חוסך אנרגיה  (ומפנה אנרגיה לעיכול) > אין רעיונות טובים לכתיבה > אני מחפש נושאים בכוח > אני פונה לרשימת הרעיונות שלי ומחפש בין אלף הנושאים שלא היו מספיק טובים לכתוב עליהם > אתם קוראים שורות אלו עכשיו > הקוראים משתעממים > הפופולאריות של הבלוג יורדת  > אני מאבד את מיקומי המכובד ברשימת עושי העניין > אני לא יכול לקבל את הנישול ממעמד האצולה > אני יורד לרוסיה ומשנה את שמי לאיגור ועוסק בסיוד בתי ספר וגני ילדים, בתקווה לטפס במעלה הסולם החברתי ולהשתלט יום אחד על הממשל מבפנים.

עם הקוראים הסליחה. הבלוג ישוב לתפקוד תקין בקרוב. בינתיים תקראו קצת זבל, לא נורא.
ע"י קריאת הפוסט הנ"ל נוכל להרגיש כולנו את היובש בגרון, ונזדהה עם אבותנו שאכלו מצות במדבר וגרונם ניחר... קריאה נעימה.

טעם שילדים אוהבים
מכירים את המסטיק הורוד המגעיל הזה - שמתגאה שהוא "בטעם שילדים אוהבים"?
מי החליט בדיוק שזה הטעם שילדים אוהבים? האם כ-ל הילדים אוהבים את הטעם הזה? האם בחנו את העניין על פלחי אוכלוסיה מגוונים ברחבי העולם?

נראה לי שמה שקרה זה שיצא לחברה הזו טעם כלשהו, שהיה מוצלח אבל בלתי ניתן להגדרה, שכן אינו מזכיר בטעמו שום חומר המצוי כיום בטבע.
במקום להמציא שם חדש לטעם הזה (ע"ע פאנטה שוקאטה), החליטו שהוא פשוט טעים, וכיוון שהיה מיועד לילדים - החליטו להגדיר אותו ממש כך: טעם שילדים אוהבים.
העובדה שהוא עדיין נמכר במשך כל השנים האלו, מוכיח שכנראה הוא באמת טעים לילדים...

שעון מעורר
הלילה העברנו את השעון שלנו שעה אחת קדימה, לשעון הקיץ; לפיכך השינוי שיש לבצע בשעונים הוא פשוט: לחיצה בודדת להקפיץ שעה קדימה.
אבל בשעון החורף? בכדי לחזור שעה אחורה צריך ללחוץ 23 פעמים! משימה מסובכת לאין שעור.

לצערי זה קורה לי על בסיס יומי כמעט: בשעון המעורר.
הבעיה בשעון המעורר היא, שכשאתה מכוון את שעת ההתעוררות, ובטעות לוחץ פעם אחת יותר מדי - וזמן ההשכמה קופץ שעה קדימה, תצטרך ללחוץ עוד 23 פעמים כדי לחזור לשעה המבוקשת.
ותמיד כשזה קורה - אני מתעצבן ולוחץ במהירות 23 פעמים - ויוצא שאני שוב לוחץ פעם אחת יותר מדי וצריך לעבור  ע-ו-ד  סבב כזה.

הייקו 1 (כן!!!)
חופש פסח בא,
איזה כיף, כה ציפיתי.
אוף... מתי נגמר?!

שעון מעורר 2
אחד מחברי היה מתעורר כל בוקר ללימודים עם אותו שיר קבוע שהכין לעצמו:
I Just Called To Say I Love You   -  של סטיבי וונדר.
הבחירה המקורית נעשתה, מן הסתם, מתוך חיבה לשיר - אבל היום אם הוא יתנגן בטעות ברדיו, יתחילו אצל אותו חבר עיוותים בלתי רצוניים,
פליטה רירית מפתחי הנשימה, ובהמשך בעת ההתפרצות - ריצת אמוק להרים בצרחות הסטריות.
הלקח הנלמד הוא: אם יש לכם שיר אהוב - אל תשתמשו בו ברגעים קשים בחיים - כיוון שהשיר יתקלקל לכם טוטאלית.

דוגמא נוספת: התפוז המכני והסימפוניה של בטהובן.

שעון מעורר 3
לאחרונה אני מתעורר עם מהדורת החדשות של שעה 14 (או 15... או 16) ברדיו.
ותמיד אני אכן מתעורר בזמן, ושומע את המהדורה במלואה.

ברגע כשהיא מסתיימת אני שואל את עצמי מה כרגע שמעתי... ואז אני מגלה שאני בעצם לא זוכר שום ידיעה שנאמרה בחמש הדקות האחרונות... אז לא עדיף כבר להתעורר עם מוזיקה?

התשובה בגוף השאלה
- במה עלית?
- במעלית!

זיכרון גועלי
מכירים את זה שאתם אמורים לזכור דברים בעל פה, כמו למשל מילים לפסיכומטרי, ונשארות לכם רק המילים הממש ממש קשות בסוף שאתם לא מאמינים שתזכרו?
אני מתפלא לגלות שבטווח הארוך אני זוכר אותן הכי טוב... דווקא בגלל שלא האמנתי שיש סיכוי שאזכור אותם.

אותו החוק תקף גם לגבי סתם דברים שתכננתי לזכור כמו רעיונות לבלוג - את הרעיונות הממש טובים שהייתי בטוח שאזכור - אני שוכח, וזוכר דווקא את הרעיון הכי מסריח שאמרתי לעצמי שאני יכול לשכוח אותו וזה לא יהיה ממש נורא.

הייקו 2
האפיקומן -
כבר שעה שמחפשים;
אופס, לא החבאנו...

אוצר מילים
אפרופו מילים של פסיכומטרי. ככל שלמדתי יותר ויותר מילים לקראת הפסיכומטרי - גיליתי שפתאום מתחילים להשתמש במילים האלו בטלוויזיה!
שמעתי את רוני דניאל מתאר חדירה לישוב - "המחבלים הסתננו דרך פשפש צר במעבר..."  (פשפש=שער קטן)
ובמקרה אחר ראיתי סרט שואה בהולמרק באמצע הלילה, ואחת הדמויות הציגה את עצמה בתור סוור (סוור=סבל בנמל).
ועוד כל מיני מקרים מוזרים כאלו, עם מילים שבחיים לא שמעתי עליהן לפני הפסיכומטרי.

מכאן אני מסיק שאכן אני שומע בכל מקום מילים שאני לא מכיר - והמוח פשוט מסנן אותן החוצה,  וממשיך הלאה (במיוחד בתוכניות באנגלית) וזאת כנראה בכדי לחסוך לי את המאמץ שבחיפוש הפירוש למילה.

א-לה-טואלט
מכירים את זה שאתם באים להשתמש בנייר הטואלט ומגלים שהשכבות נפרדו זו מזו לחלוטין? זה מבאס לי ת'תחת!

המלצות

אתר רוטן טומייטוז (עגבניות רקובות) - מרכז ביקורות סרטים בעולם ומשקלל אותם לכדי ציון כללי בין 0 ל- 100 אחוז.
מעל 60% הסרט נחשב "טרי", ומתחת לזה הוא נחשב "עגבניה רקובה".
כשמאגדים יחד 170 ביקורות לסרט בודד, מקבלים תמונה מדוייקת פחות או יותר לגבי הסרט - ומנסיוני אכן האתר לא מפספס לרוב!

אז לפני שאתם הולכים לסרט - תנו הצצה.

המלצה נוספת
אתר ותיק ברשת שמסביר בצורה מעולה ומדוייקת איך עובדים כל מיני רעיונות, מכשירים, ותופעות בעולם.
כולל אנימציות להסבר. ממש מרתק לכל מי שתהה אי פעם איך הדיסקמן שלו עובד, למשל, או איך פורצים מנעול.
האתר באנגלית, כך שמי שלא שולט בשפה יתקשה פה ושם... אבל יכול להסתפק בציורים... כמו בפלייבוי...

הייקו 3
הא לחמא עניא,
מצות רבות בלסתי -
לו רק יצאו כבר!