שירת הבירבור

כתיבה (שם פועל)- רישום אותיות, הבעת רעיונות ומושגים באותיות כתב.
לדוגמא: אסף לא עסק בכתיבה כבר כשבועיים. אסף כבר אינו זוכר כתיבה מהי.

אז נכון, הייתי ילד רע מאוד (ואף מנוול יש לומר), והזנחתי את הבלוג בצורה חסרת אחריות, עד כי צמחו להם עשבים שוטים ואזוב בצידי הבלוג, ודף התגובות העלה עובש.
מצד שני, הצלחתי לצבור מספר תגובות מרשים למדי לפוסט האחרון, מה שאומר שאולי צריך לתת לתגובות שבועיים להצטבר, ואז כל פוסט נהיה מעצמה.

אז הנה הצטברו להם בצד כמה נושאים שיש להעלות על סדר היום (והיום)- והנה הם לעיונכם;

אבל דבר ראשון, לפני שמתחילים; נקראתי להשתתף בישראוסקר, בקטגוריות הבלוג השנון והבלוג המצחיק (מה זהו? רק 2 קטגוריות?! נו מילא...).
צריך להמליץ על 3 פוסטים לכל קטגוריה, שיהיו דוגמית מייצגת של הבלוג בכללו.
אני, אסף הקטן מכפר חוגלה, קטונתי מלבחור לבדי את הפוסטים המוצלחים (אף כי אין נחתום הנני), ובשעה קשה זו אפנה אליכם, קוראים חביבים, להמליץ לי ברוב טובכם על פוסטים טובים של עצמי... כן, המשפט הזה נשמע מוזר, ואמנם כזה הוא.

ובכל ביצה, הס פן תעיר...
לכל אחד מכם ודאי היה את הרגע הזה בילדות, שעה שהגישה לכם אמכם (או אביכם, תלוי מי לובש את המכנסיים בבית) ביצה קשה לארוחת הערב -
לפתע חילחל בכם החשש, שבשעה שאתם אוכלים ביצה, אתם למעשה אוכלים אפרוח שעוד לא נולד?!

הרי זה ברור - בגן לימדו אותנו שאפרוחים בוקעים מביצים של תרנגולות... ואם אנחנו אוכלים את הביצה, אנחנו אוכלים למעשה אפרוח שעוד לא דגרו עליו (ולכן לא הבשיל לכדי אפרוח סטנדרטי).
כל פעם שהייתי אוכל את החלבון הצהוב, הייתי מדמיין לעצמי אפרוח קטנטן וצהבהב, שאמור היה להתפתח מהצהוב הצהוב הזה. ולרגע אחד, הייתי מרגיש אשמה נוראית על גזילת חייו של אותו אפרוח שעוד לא זכה לראות את אור השמש...

יתכן שזו אחת הדילמות המוסריות הקשות שנתקלתי בה בתור ילד, ואולי הראשונה שבהן.
מצד שני, גם היום כשאני יודע שאין סיכוי שהיה יוצא מהביצה הנ"ל אפרוח במצבה הנוכחי, אני עדיין חושש באיזה מקום בתת מודע, שכשאפצח את הביצה אמצא בפנים עובר אפרוח מת...

סוכריות דבש
מי הם האנשים שקונים אותן?!
כך אני מדמיין את האנשים האלו: גבר מבוגר, בן 88, עם גבות עבותות, שיער שיבה פרוע, וריח רע תמידי מהפה, שיושב שעות בגינה הציבורית על הספסל ונאנח כל רגע, ובשאר הזמן צועק על הילדים שמשחקים כדורגל על הדשא...

אז חבר'ה, אם אתם קולטים בסופר מישהו מכניס סוכריות דבש לסל הקניות - נא לדווח לי מי הבנאדם, אני רוצה לבנות לעצמי את הפרופיל המדוייק שלו, בכדי לנסות להבין מה עובר לו בראש כשהוא קונה את זה.

הגיג
מיעוט ב-MUTE

הסאגה נמשכת
מכירים את זה שיש טרילוגיית סרטים, וכבר ראיתם את שני החלקים הראשונים, ואז יוצא החלק השלישי, האחרון והחותם של הטרילוגיה -
ולכם אין שום כוח או חשק להקים את עצמכם וללכת לראות את החלק האחרון, בין השאר בגלל שאתם לא ממש זוכרים את העלילה של הסרטים הקודמים,
ו\או שהם שיעממו אתכם למוות  ו\או  שאתם מקללים את הרגע ששיכנעו אתכם ללכת לסרט הראשון בטרילוגיה - למרות זאת לא תוכלו להתנגד לו, ולבסוף תלכו לראות אותו (או לפחות תראו בוידאו).

החוק אומר שלסרט הראשון הולכים כי סקרנים לראות על מה כל המהומה התקשורתית,
לסרט השני הולכים מתוך ציפיה שהשני יהיה טוב כמו הראשון (וב-80% מהמקרים הוא לא טוב כמו הראשון ומתאכזבים קשות),
ולשלישי הולכים רק בשביל הסגיר ("כבר ראינו את שני הראשונים, אז לא נראה כבר את הסוף?!?!")

למעשה אם קנית כרטיס לסרט הראשון והשני, סגרת חוזה בלתי כתוב עם האולפנים שתבוא גם לסרט השלישי, אפילו שהשני היה גרוע ומשעמם למוות,
ואפילו עם החלק השלישי יקבל ביקורות איומות ונוראות ע"י כל מבקר ואמצעי תקשורת. הם כבר קנו אותך... אתה שלהם, אתה צריך את הסגיר שלך, והם יודעים את זה.

במוקד
לפעמים, לא עלינו, יוצא שנופלים עלי לקוחות דוברי רוסית.
הרבה מהם פשוט מתחילים לדבר איתי ברוסית ברגע שאני עונה (תגידו לי! אני נשמע לכם רוסי?! ויוטפויומאט!)
רק אחרי התקפת הג'יבריש הלא מובנת הזו, כשהם קולטים שאני לא מגיב במקומות הנכונים, הם שואלים אותי: "אהה... רוסית?"

למרבה התדהמה - כשאני עונה בשלילה, ומציע להם תומך דובר רוסית, הם מתעקשים להישאר דווקא איתי(!!!) עם החלונות ברוסית שלהם (!!!)
ואוצר המילים העברי הלוקה (מאוד!!!) בחסר שלהם, ולא ניתן לשכנע אותם לרדת ממך - הם יתאמנו על העברית שלהם דווקא איתך!

רק אחרי עשרים דקות, שבהן אני מצליח בקושי למצוא איתם איזה כרטיס רשת (כי התפריטים כאמור ברוסית), אני מצליח לשכנע אותם בכדאיות של תומך רוסי.
שתי דקות אחרי זה אני קולט את התומך הרוסי שיושב בעמדה לידי מדבר איתם, ודקותיים אחרי זה הם כבר מחוברים... אבל על הנזק הנפשי המצטבר שנגרם לי מכאלו שיחות - איש לא יוכל לפצות...

עיקצוץ וגירוד
מכירים את ההבדל הדק שבין גירוד מטורף, לכאב?
יש את נקודת האל חזור הזו, בשעה שאתה מתגרד להנאתך, כשאתה כבר מתחיל לפצוע את עצמך, ואז תחושת הגירוד מפנה את מקומה לכאב צריבה כזה, של פצע חשוף (וכנראה שזה עדיף על תחושת הגירוד).

בנקודה זו ברצוני לשתף אתכם בחוויה קשה - בדיקת אלרגיה.
מה עושים כדי לבדוק אם אתה אלרגי למשהו:
מציירים לך 30 נקודות בטוש על היד, על כל נקודה מטפטפים תמצית של איזה חומר אורגני שאנשים יכולים להיות אליו אלרגיים (דבורים, כלבים, צמחים שונים, אבק), ואז דוקרים אותך קלות בכל אחת מהנקודות האלו, כדי שהחומרים יחלחלו פנימה ויצרו תגובה אלרגית.

אז אתה יושב שם, עם הזרוע מושטת לפנים, ותוך דקה כמה נקודות מתחילות להתנפח ולגרד, ממש כמו עקיצת יתוש רגילה, אבל הרבה יותר, וב- 10 מוקדים בו זמנית!
ואסור לך לגעת בזה בשום אופן - שלא לערבב את החומרים על הזרוע ולקלקל את הבדיקה. תתארו לעצמכם שאתם ממש ממש רוצים לגרד את הזרוע במשך 10 דקות שלמות,
ואסור לכם?! זה עינוי כל כך קשה, שהעינויים שעוברים האסירים בשבי הסורי, הם כמו מסיבת יומהולדת מול זה!

וברגע הזה שאני יושב שם עם הזרוע האדומה והמנופחת, כל מה שאני יכול לדמיין זה את עצמי לוקח מגרפה גדולה וחלודה ומשפשף אותה על הזרוע בכל הכוח, עד זוב דם, עד שכל העור יתקלף! עדיף כאב חד של דימום מאשר גירוד שלא ניתן לגרד!!!

פיפי
מכירים את זה שקמים בבוקר, והשלפוחית שתן ממש ממש ממש לוחצת, ואז בשעה שמשתינים, אחרי דקה של זרם בלתי פוסק, פתאום הוא מפסיק בבת אחת, (אבל עדיין יש לכם שתן, הוא פשוט בהפסקה), שניה או שתיים אחרי שהוא הפסיק - שוב פורץ זרם של כמה שניות...
ושוב מפסיק בבת אחת ומשאיר אתכם מחכים לעוד... וכך שוב ושוב ושוב; בא והולך, בא והולך...

כל העסק הזה יכול לקחת כמה דקות טובות, אבל שום ניסיון לזרז את התהליך לא יעזור... הוא יקח את הזמן שלו, ולא יעזור כמה תלחץ...
אפשר לקרוא לזה שביתה איטלקית... ההוא שם למטה עובד כשהוא רוצה, וגם כשהוא עובד הוא עושה לך טובה לכמה שניות והולך לנוח.

זה כבר ילמד אותך להחזיק אותו בלחץ כל כך הרבה זמן בלי לגשת לשירותים!

המלצות

המשחק הזה, ממכר עד אימה(אבל לא משנה כמה אני משחק בו, את שלב 9 לא הצלחתי בשום אופן לעבור!)

ק-ש-ה!!!

ובאתר הזה מרכזים הגולשים כל מיני תמונות שהם הצליחו למצוא בתוכנות שיתוף הקבצים (ממחשבים של אנשים ששיתפו את כל הכונן שלהם בטעות או בכוונה)
מצחיק לראות תמונות פרטיות של אנשים, שלא יודעים כנראה שכל זיכרונותיהם חשופים לעיני כל עקב חוסר תשומת לב מצידם... כמה נפלאה היא המציצנות!

ולאנשים כמו ענת, שרשימת האיי סי קיו שלהם לא עולה פתאום, לא לדאוג, אתם לא לבד בבעיה...

לפני שאני בכלל מתחיל, ברצוני להודות ליקירת הבלוג, הלוא היא פרת משה.

פרתנו (שבניגוד לפרה ממוצעת הינה חטובה ונאת מראה) לקחה על עצמה, תוך הקרבה עצמית שאינה יודעת גבולות, וחירוף נפש נועז,
למצוא ולתקן כל שגיאת כתיב, דקדוק וניסוח בבלוג כולו, החל מהפוסט הראשון ועד לפוסט זה ממש.
ברם שגיאות אלו כה מעטות, עד כי ניתן לספור אותן על כף יד של מרבה רגליים, וליבי נחמץ בקרבי על כי איני מספק לה תעסוקה די הצורך.
אי לקח החלתטי שפוסט זה יהיה עמוס שגיעות ותעויות לאייפה, אל מנת שלא תחוש את עצמה חסרת מאס, אותה יקירת נפש, יפת הלב והכליות.
סעי ברכה במעשה ידייך, פרתנו! ומי יתן והיושב במרומים יחזק את מקלדתך ויעניק לך חוסן ויעיר עיינייך באור קודשו.

הלכה הפרנסה
בעודי מסתובב בתומי בסימטאותיה האפלות (והמסוכנות יש לאמר) של הרשת, עלה בחקתי הדג המצחין הבא:

הספר, "מה הקטע" שמו, הינו כל תמציט הבלוג שלי, כל מהותי, כל עולמי הצר, ולמעשי כל מה שאני מייצג.
והאמת הנוראית הזו הכתה בי, רק מהשורות הבודדות המתארות את המוצר, עוד לפני שקראתי מילה מתוכו...

כל תוכנית שהייתה לי לכתוב כזה ספר ממש, ירדה לטימיון, אויה אויה לי.
כך עבדה לה תהילת עולם... כנראה ש- 15 הדקות שלי חלפו עברו להן באודי ברשימת "עושי העניין"
(באמת הייתי שם פעם, נכון? גם אתם זוכרים את זה?! או שזו רק בדיה של נפשי המיוסרת?)

נשק
בודק בטחוני בקניון: אדוני, יש לך נשק?!
אני: לא, ולך?

קונצרט
עדי: זובין מאטה ניצח בקונצרט הזה.
אני: את מי הוא ניצח? מי היו המתחרים?

מכונית
מקירים את זה שיש לכם איזו מכונית בשכונה, שכבר שנים חונה באוטו מקום, באותה הזוית, ובחיים לא ראיתן אותה בשימוש?
רכב רפאים כזה...

מיאו הבעלים שלו? למה הוא לא מוכר כבר אותו למישהו שיעשה בו כבר בו שימוש בו?
ולמה לאזאזל הוא תופס מקום חניה טוב שהיה יכול לשמש אזרחים שומרי חוק ומשלמי מיסים אחרים?

סרי סרי נא
זה אני, או שלכל הזמרות ההודיות יש בדיוק את אותו הקול: גבוה, צפצפני ומסתלסל, שגורם לכל כלב ברדיוס קילומטר להסתובב במעגלים סביב זנבו, ולהתחבא תחת המיטה...

שמע מדובר באותה זמרת בכל אותן שירים מבית היוצר של הודו?!
או שמע כולן שיכפול גנטי נוראי שיצא מכלל שליתה?!

שם משתמש
מתי אתה יודע שאתה עובד בתמיכה יותר מדי זמן:
כשמדברים על מישהו, ובמקום לשאול "מה שם המשפחה שלו", אתה שואל "מה שם המשתמש שלו"?...

כן, זה אכן קרה אתמול.
אין ספק שיום ההתפטרות קרב ובא... השאלה הנשאלת היא: האם אספיק להתפטר בזמן, או שאאבד את שפיותי סופית, דבר שיביא לפיטורי?

בכל מקרה - ימי במוקד ספורים.

שמות -ג'וניור
מכירים את התופעה המוזרה הזו, שהורים קוראים לבנים שלהם באותו שם פרטי כמו האב?!
איזה קטע מטומטם ונרקיסיסטי זה!

- מזל טוב, ג'ורג', יש לנו ילד חדש, איך נקרא לו?
- היי! את יודעת מה השם הכי יפה בעולם?! השם שלי - ג'ורג'!!! נקרא לו ג'ורג'! ואולי יום אחד גם הוא יהיה נשיא כמוני...

וכאילו לא די בזה, אצל אפרו אמריקאים (יענו 'ניגרס'), יש גם "ג'וניור השלישי", ו"הרביעי" וכן הלאה - כלומר, ארבעה דורות של גברים בעלי אותו שם פרטי ואותו שם משפחה!
תארו לעצמכם איך זה נראה בבית, כשהאמא צועקת "ג'ורג'! בוא הנה!", ושלושה אנשים באים אליה ושואלים "קראת לי?!"
אולי אפילו קורא מצב שהאמא צריכה להצביא על הג'ורג' שאיתו היא רוצה לדבר, בשביל למנוע בילבול...

זה בערך כמו בסאות'פארק, שהם מגיעים לכוכב מרקלר, כוכב שבו לכל האנשים ולכל החפצים קוראים "מרקלר", וכל פעם שהם אומרים "מרקלר" הם מצביעים על החפץ או האדם שאליו הם מתכוונים...

נ.ב.
גם אצל הערבים קיימת בדיוק אותה תופעה, רק שאצל הערבים כולם נקראים אותו דבר בגלל חוסר בשמות (אחמד, מוחמד, מחמוד... זהו בערך... כמה כבר שמות אפשר להמציע שמכילים את האותיות ח.מ.ד??!)

שמות 2
מכירים את זה שאתם פוגשים בנאדם חדש, ויש לו פנים של "איתי"(לדוגמא), וזה לא ממש משנה איך באמת קוראים לו, אצלכם בראש הוא "איתי" גם אם השם האמיתי שלו הוא "צחי".
לפעמים  לוקח למוח הרבה מאוד זמן להסתגל למציאות; ככה שהבנאדם כבר לא יראה לי כמו "איתי" (למרות שהשם "איתי" הרבה יותר מתאים לו מסתם "צחי").
וזה לא שאני מכיר איזה "איתי" שממש דומה לו... וזה מה שהופך את כל העניין למוזר הרבה יותר; זה פשוט שהפנים שלו והשם "איתי" הולכים הרבה יותר טוב ביחד.

מעניין אם אני דומה לאסף, או ששם אחר היה הולם את המראה שלי הרבה יותר טוב (גרשון או חנניה למשל...)

המלצות
סרטון שתמיד משאיר אותי מחוייך - איש הציקוצית הצרפתי. הצפייה חובה!

משחקי עבודה -
תתארגנו חבורה במשרד, וע"פ המסימות באתר הזה, תנו לעצמכם ניקוד על כל מעשה נועז ו\או מתומטם שכל משתתף מעיז לעלל.
וגם עם אתם לא באמת מתקוונים לעשות את זה, מומלץ סתם לקרוא בשביל השעשוע.

אתר נוסף שכבר שנים אני קופצ אליו מדי פעם, הוא האתר של סטרונג-באד (בעברית: בחור חזק),
כל שבוע הוא עונה על אי מייל שהצופים שולחים לו, באנימציה, ובד"כ זה משעשע למדי ובלטי צפוי.
עם הזמן מכירים את כל הדמויות שם וזה נעשה אפילו יותר נחמד.

עד הפעם הבאה; תשמרו על העולם, כי אנחנו כבר לא מצליחים!
אסף

העסק הנבחר
מכירים את זה שבכל ירקניה תלויה תעודה ממוסגרת יפה, שעליה נכתב באותיות קידוש לבנה:
"העסק הנבחר"

ולכל המתעניין מוכרז רשמית כי ירקניית עזרא ובניו מאור יהודה זכתה לתו העסק הנבחר לשנת 1998, על עמידתה בתנאים ובתקנים מחמירים ביותר, שלא היו מביישים אפילו מתקן לייצור אנרגיה אטומית מן השורה, וכי בעליה הפגינו כישורים על אנושיים כמעט במטרה להביא את הצרכנים ואת תאוות הירקות שלהם על סיפוקם.

למה בכל חנות ירקות יש כזו תעודה?! 

מאיפה מגיעה התעודה הזו?
האם יש ועדה שופטת ובלתי משוחדת, שממונה ע"י הממשלה ותפקידה למצוא את הטובים ביותר ולהכתיר אותם, למען ידעו הצרכנים וירכשו את פירותיהם בלב שקט?

והנה השאלות הקשות ביותר, שחלקן גובלות לדעתי בקונספירציה רחבת היקף:
אם יש תעודה שכזו בכל חנות ירקות, איך יכול להיות שכולן זוכות בה שנה שנה ברציפות?!
אם נותנים אותה כל שנה לכל ירקניה, אז איפה פה הקטע של "הנבחר"?!

איך כולן יכולות להיות נבחרות בו זמנית?!

הרמת רגל
מצחיק אותי לראות שני כלבים מסתובבים יחד בחוץ:
אחד משתין, והשני מזדרז ומשתין על ההשתנה של הראשון.
לפעמים הראשון חוזר ומשתין פעם נוספת בדיוק באותו מקום (ומה לעשות, לעיתים קרובות כבר לא נשארת לו אפילו טיפת פיפי אחת בשביל הבעת הכוונות, והוא סתם מרים רגל ומחכה...)

זה קצת מזכיר לי זוג ישישים שמתווכחים על נושא מסויים, וכל אחד מהם חייב להיות זה שיאמר את המילה האחרונה.
אפילו אם כבר לא נשאר לו ממש מה לומר...

זין בעין 1
מתי אתה יודע שלא ישנת מספיק שעות בלילה?

- כשאתה שוטף עיניים בבוקר ומגלה שעדיין לא הספיקו להצטבר בהן הפרשות (מוגלה בעגה רפואית)...

כתוביות
בסוף כל סרט קומדיה, כשעולות הכתוביות, יש תמיד כמה חבר'ה שיחכו עד סופן, כדי לראות אם יש קטע בונוס בסוף. אני אחד מהמאמינים במזלם, ונוהג להישאר ממש עד הכתובית האחרונה בציפיה לקטע קטנטן נוסף, אשר יתן לי תמורה מלאה לכספי (מה? אם אני לא רואה את הקטע בסוף, כאילו ביזבזתי איזה שקל מהכרטיס שלי!!!)

הבעיה היא שבכל חבורה שכזו,שממתינה לסוף הכתוביות, יש גם את האחד שמתבאס לשרוף עשר דקות בקולנוע בציפיה לקטע שיבוא, או לא יבוא.
אותו אחד תמיד מרגיש שהמנקים באולם תוקעים בו עין זועמת על זה שהוא וחבריו מעכבים את פינוי וניקוי האולם, ומרגיש שלא בנוח.

אבל אותו אחד לא יצא לבדו מהאולם ויחכה בחוץ לשאר, הוא ישאר וינסה לגרום לחברים הנטועים במושבם לוותר ולצאת איתו החוצה.

בסוף כשהוא יבין שהוא בדעת מיעוט הוא ישב ויחרוק שיניים עוד שתי דקות, רק בשביל לגלות שאכן לא היה שום קטע מיוחד בסוף, ולזכות ביתרון הגדול של לומר "אמרתי לכם... סתם ביזבזתם 10 דקות עכשיו".

אם מישהו מכיר אתר שיודע לגלות לי מראש אם יש קטע "בונוס" בסוף הכתוביות בסרט, שיגיד עכשיו, ויחסוך לי במצטבר מאות דקות פנויות, שאותן אוכל להקדיש למטרה נעלה יותר (כמו ישיבה חסרת תועלת במקום אחר).

ממתקים - קרב מוחות
תמיד לקראת מפגש משפחתי שמתקיים אצלנו (בנוכחות כל הזאטוטים)  - פתאום אפשר למצוא אצלנו בארונות המטבח כל מיני מוצרים "מנודים" שאסור בתכלית האיסור להכניסם הביתה.
מוצרים שמקומם רק במדף של הסופר,לראותם בלבד, מוצרי צריכה שכל ניסיון ביות שלהם נחשב פשע נגד שומרי המשקל באשר הם. . הכוונה היא כמובן לממתקים.

האורחים הלכו להם, והממתקים נשארו בשפע... ראה זה פלא. ועכשיו מתחיל משחק המוחות - מי יהיה החוליה החלשה בבית?
מי יהיה אותו נחשון שבמו אצבעותיו יקרע את הניילון השקוף למחצה של האריזה המשפחתית (מיני פסק זמן לצורך העניין), ובכך יפרוץ את המחסום האיתן, ויאפשר לכל 'ארחי פרחי' לשלוח את ידיו השמנוניות למיתחם הפרוץ, ולגזול מהמשמינים האלו ללא דין וחשבון?

אתם מבינים - כל עוד השקית אטומה, אף אחד לא יביע התעניינות במוצר, אפילו במשך שבועות, כי אף אחד לא רוצה להיות "השמן הגרגרן" שפתח את השקית,
אבל ברגע שנפתחה - שעותיה ספורות. תוך יומיים שלושה והיא ריקה לחלוטין; כי האשמה נופלת רק על זה שפתח את האריזה.

כל השאר יכולים לבלוס בשקט, זה שפתח לקח על עצמו רשמית את האחריות לאכילת הפרי האסור.
בסיפור גן העדן הטיעון הזה אמנם לא עבד, אבל אצלנו האלוהים היחידי הוא המשקל שבמקלחת, והוא עוד יביא עלינו את הדין והעונש...

זין בעין 2
מתי אתה מרגיש על בשרך שלא ישנת מספיק שעות בלילה?

- כשאתה שוטף עיניים אחרי ציחצוח שיניים, בעיניים חצי עצומות, ומגלה בדיעבד שנשארה לך משחת שיניים על האצבע, ושכרגע החדרת אותה ישר לתוך הקרנית בעין, ולמעשה כל מה שנשאר לעשות זה להמשיך לשטוף אותן במים זורמים, שעה שהאישון שלך שוחה בקולגייט אנטי פלאק ואתה מתענה בייסורים קשים.

מה שכן, אין כמו אירוע שכזה בכדי להביא אותך למצב עירנות מלאה.

פרצופים
עליתי על תופעה מעניינת אצלי.
כשאני מדבר עם לקוח טיפש במיוחד, אני נוטה לחקות אותו בפרצוף שעה שהוא ממלמל לכיווני דברים מרגיזים חסרי טעם ופשר, כהרגלם בקודש של הלקוחות מהסוג המגעיל.

אני פשוט יכול לשמוע אותו מדבר דקה שלמה, תוך שאני תוקע בקיר מולי פרצוף מעוות, ומזיז את הפה במחווה מזלזלת במיוחד.
מספיק לראות את פני לרגע בודד, בכדי לדעת מה אני חושב על הלקוח שנפל עלי.

איזה מזל שאנחנו עדיין לא בעידן של שיחות וידאו בטלפון... שכן זה היה עלול לגרום לפיטורי המיידיים (בהתחשב בעובדה שאני לא מודע לעובדה שאני עושה פרצופים כאלו,
ואם לא היו מסבים את תשומת ליבי, אולי ולא הייתי עולה על זה בכלל.)

תפתחי מסעדה
אני מניח שזה קרה לכולם בשלב מסויים של החיים:

ישבתם לארוחת צהריים משפחתית ממוצעת עם בישולים ביתיים, ולפתע אחד הנוכחים שהתענג על המטעמים הכריז קבל עם ועדה, ובשיא הרצינות: "את צריכה לפתוח מסעדה"!

כאילו לא די בהצהרה מטופשת שכזו, אחריה ממשיכים ושוקעים בתיאורים וחזיונות מפורטים; מה יהיה במסעדה, מה יגישו בה, ואפילו מי מבני המשפחה יהיה המלצר.

והכל נאמר ברצינות תהומית ובמחשבה צלולה. אבל רגע אחרי שמורידים את הכלים החלום נעלם לבלי שוב... עד הארוחה המוצלחת הבאה.

המלצות

קווסט חדש!
כמו שהבטחתי - כל קווסט שאעלה בחכתי אזדרז ואפרסם להנאתכם.
ובכן להלן קווסט חביב ששיחקתי בו במשך שעה פלוס להערכתי עד שסיימתי אותו.
אתה רוח רפאים (לא לפחד, ילדים! רוח ידידותית! כמו קספר!) ותפקידך לחקור את מותך ומקרי מוות מסתוריים אחרים בעיירה.

שוב, נא לא לפנות אלי בשאלות לפתרון אם אתם נתקעים.
יש אפשרות לקבלת רמזים במשחק עצמו.

המשחק דורש הבנת אנגלית (הרבה קריאה בדיאלוגים עם שאר הדמויות).

וכמה המלצות לסרטים, לשם שינוי:

סרטים שלא ראיתם ושיש סיכוי שפשוט תמשיכו את החיים בלי לראות:

- בורות (HOLES);

סרט מבית דיסני (לא מצוייר) - מבוסס על ספר ילדים בשם זה.

ממש ממש יפה, מפותח תסריטאית, ואין סוף דימיון, התפתחויות וסיפורים משולבים זה בזה בהרמוניה נהדרת.

- BAD SANTA

סרט די חדש שלא הגיע לארץ (ואני חושד שגם לא יגיע כי הוא מדבר על סנטה קלאוס, ולא על אליהו הנביא). בילי בוב טורנטון עושה את דמות האנטי-גיבור בצורה כל כך אוטנטית, והילד המטומטם שמעריץ אותו (יותר נכון את "סנטה" שהוא מגלם) הופכים את הסרט לחוויה.

ניתן להוריד את הסרט מאתר סופר נובה בשיטת ביט-טורנט (הורדתי את כל הסרט - 700 מגה בפחות משעתיים וחצי!!!)

לחליפין ניתן להשכיר בספריית הוידאו הקרובה למקום מגוריכם (ללא תרגום בינתיים)

נ.ב.

הייתי עכשיו בשרק 2; כמובן מקסים ומרשים כמו קודמו, וכולכם בטח מתכננים לראות אותו ולא צריכים שום אישור או המלצה ממני. אבל קיבלתם את ברכתי לכך בכל מקרה!

הלו חברים שלי, מה המצב? הספקתם להתגעגע?

הנה פוסט קצר שאולי יוריד לי מהראש את השדון הקטן הזה שצורח עלי לעדכן לפני שאני עף מרשימת עושי העניין לכל הרוחות.

אורחים
מכירים את זה שבאים ביום שישי אורחים הבייתה להורים שלכם,
ואתם חייבים לצאת ולומר להם שלום?

כל פעם שאמא שלי ניגשת אלי לחדר ואומרת: "אסף, בוא תגיד שלום"
אני מרגיש קצת כמו צעצוע שלה, שהיא רוצה להציג אותו בפני לחברים שלה.
אורחים זה כמו טיפת חלב - באים לראות את הילד מדי פעם, לבדוק איך הוא מתפתח...

ואם אני עושה לאמא פרצוף שאומר "לא בא לי עכשיו לצאת לשם לומר שלום" - הקטסטרופה מתחילה:

אמא כבר תוציא את הטיעון השחוק התמידי שלה:
"אתה יודע, גם להם יש ילד בגילך, והוא תמיד יוצא לומר לנו שלום כשאנחנו מבקרים אצלהם".
ברגע שהיא אומרת את המשפט הזה - זה כבר עניין של כבוד משפחתי ושל חינוך וערכים.

אם הבן שלהם, ימח שמו, מאולף בצורה טובה, וכבר יודע להושיט יד לשלום לאורחים(בעוד שאני רק יודע לשחק מת), מדובר פה בלא פחות מחילול כבוד המשפחה אם אני לא אבצע במיידי את הטריק הנ"ל, אמחל מכבודי, ואגרר לסלון לומר שלום (תוך הקפדה מירבית שלא לצאת מיד אחרי שאמא שלי חוזרת לסלון, על מנת שלא יראה כאילו היא בדיוק  ד-ר-ש-ה  ממני לצאת, אלא שבאתי "מיוזמתי האישית".)

אם יש לי סיבה נכון להיום לעבור לדירה משלי, זו כנראה היא.

הייקו ספורטיבי
בסוף האימון
למדרגות החוצה
כבר אין לי כוח

לבוני
אבקש לפנות בהזדמנות זו לבוני, כלבתי, ולשאר ציבור הכלבים קוראי הבלוג:
אחרי שעה של התעסקות מאסיבית בחור הישבן, המתבצע בכל האמצעים העומדים לרשותכם,
תאמינו לי; קרוב לודאי שלא נותר שם שום דבר ששווה להתאמץ בשבילו.
הניחו לישבן ועברו לעיסוק מועיל יותר.

חומר למחשבה מאוהב כלבים.

יתושים - הסאגה נמשכת
תסכימו איתי שלאחר שעמדתם במשימה העליונה והרגתם יתוש בן עוולה במו ידיכם החשופות, הסיפוק הוא גדול וממלא כל לב אנוש בשיר ותפילת תודה.
אבל רגע אח"כ, כשפותחים את היד ומגלים איזו זוהמה ורפש באים במגע עם שכבות העור העליונות שלך; השיר וההלל הופכים לסרט סנאף בגוף ראשון?

כל הזרועות הדקיקות האלו, בנוזל השקוף למחצה הידוע לשמצה (חרוז!) שנספג בשניות אלו דרך נקבי העור העדינים של כף ידי - מביאים אותי לרוץ לשירותים במטרה לקרצף אותן עד זוב דם (אוי לאירוניה - שאפילו במותם הצליחו להוציא ממני דם, החלאות הקטנות).

כשאני מקרצף את היד, אני מרגיש קצת כמו ליידי מקבת המנסה להוריד דם מידיה - הזוהמה לא תימחה אף בעזרת כל המים שבים!

וכשאני חוזר לחדר, אני מגלה למרבה חרדתי - שבשעה שהזדרזתי לרוץ לשטוף יד שכחתי את הדלת פתוחה - מה שמבטיח לי עוד אי אילו יתושים ומרדפים ליליים.

נ.ב. - חשבתם פעם למה האינסטינקט הראשוני כשרואים משהו מגעיל על היד, הוא לנגב אותו על הבגד של עצמך?!!?!

פינת האומנות המוקדית

מצ"ב בזאת שני ציורים פרי ידי להתפאר, אשר ציירתי במהלך שתי משמרות של 8 שעות במוקד התמיכה.
שימו לב לדקויות הנוף המרהיבות ולנפלאות הטבע אשר הצלחתי בעזרת הצייר של חלונות בלבד להביא בפניכם.
עכשיו קחו נשימה עמוקה, צפו בנוף העוצר נשימה, והירגעו מעמל יומכם ברגע אחד של שלוות נפש פסטורלית.

שקיעה נוגה בליל חמסין

ליבלובי אביב

ולכל אותם קוראים שמבקשים ממני להעביר את קורות החיים שלהם לצורך עבודה במוקד שלי - קחו בחשבון - גם השפיות שלכם מוטלת פה על הכף!
אצלי זה כבר מאוחר מדי, אתם עוד יכולים להנצל! ראו הוזהרתם. אחרי שמונה שעות, גם אתם תעברו התמוטטות נפשית מינורית.

פינת הצרכנות
להלן אוזניות אלחוטיות ופירוטן הטכני, כפי שהובאו באתר וואלה!שופס.

עוד מישהו מלבדי למד בשיעורי הפיזיקה שלו, שאלומת אור (ואפילו אינפרא אדום) לא יכולה לעבור דרך קירות, ובטח שלא מבעד לקומות שלמות?

המלצות
המשחק הזה יצליח לשרוף כמה דקות טובות, ואם תקנו משהו מהצועני המסריח, אולי הוא לא יתן בכם מבט זועף ויבוא לרצוח אתכם בלילה כשאתם ישנים.

ואם אתם מתכננים להשתכר עד כלות בקרוב, קחו את הסימולציה הבאה על מנת שתוכלו להתאמן בלצעוד הבייתה כשאתם שיכורים.