שירת הבירבור

לפני כמה ימים דנו פה בנושא החלום הבלתי גמור - חלום מאוד מוצלח, שלמרבה הבאסה לא זכית להגיע לראות איך הוא מסתיים.

היום אני רוצה לדון במקרה המנוגד - החלום המשעמם והבלתי נגמר.

זה לא קורה הרבה, אבל מדי פעם מתחיל חלום שהמוח לא מצליח לפתח אותו הלאה כמו שצריך. כשהחלום נכנס פתאום למעין לולאה משעממת שלא מתקדמת עלילתית לשום מקום, ורק דורכת במקום. ואתה מתוך שינה רק מייחל שהחלום הזה יתחלף כבר באחר, כי הוא מייגע אותך.

כאילו הדמיון שלך מחליט בלי הזהרה לפתוח בשביתת תסריטאים, כמו אומר לך "לך תטחן שידורים חוזרים בלופ, אני לא חוזר לעבוד בתנאים האלו".

החלום הזה בד"כ מסתיים בכך שאתה מתייאש ממנו סופית ומתעורר. אבל גם אחרי שכבר הקצת אתה מגלה שהמוח ממשיך לטחון את הלולאה המטומטמת הזו , ונדמה שאי אפשר להתנער ממנה ולפנות את המחשבות לקראת חלום אחר.

חלומות כאלו ממש מעייפים אותך מנטאלית, והם בעיני הכי גרועים. ראבאק, אם הייתי יודע שאני הולך להתעורר מותש מהחלום הזה, הייתי כבר נשאר ער כל הלילה ורואה שידורים חוזרים בביפ.

מכירים את זה שאתה חונה בחניון תת קרקעי באיזה קניון ועומד עם כולם ליד המעלית, ולבסוף היא אכן מגיעה - אבל היא דווקא בדרך למטה ועמוסת נוסעים.

תמיד יהיה את האחד שלא יחשוב פעמיים ויכנס אליה, למרות שהוא, כמו כולם, רוצה לעלות למעלה לקניון. ואז אחרי דקה מגיעה שוב אותה המעלית, הפעם בדרכה למעלה -  הדלת נפתחת, ובתוכה עומד לבדו אותו בחור ממקודם. כל הנוכחים חולפים על פניו ותוקעים לעברו חצי חיוך מזלזל, על הטיול המיותר שנגזר עליו בשל קלות הדעת שלו.

כל אחד מהם חושב באותו רגע "היי, אני הרבה יותר מוצלח מהבחור הזה, כי אני, בניגוד אליו, יודע לפרש מה אומר החץ המואר כשהמעלית מגיעה."

נחמד לחשוב לאילו שטויות אנשים נתפסים כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם במהלך שגרת היומיום.

חידודאחקה
האם הבן של אב הבית הוא בן בית?

* שכשאומרים לך להגיש עבודה מודפסת ברווח כפול, אתה מרגיש רגוע עם המחשבה שבתכלס יש לך רק חצי עבודה לכתוב?

* קצת אירוני שכל פתרונות הבגרויות מתפרסמות דווקא במוסף הספורט, שרוב הקוראים שלו הצליחו לסיים כיתה ט' בקושי.

* שאתה הכי צריך את המשקפיים שלך כשהן הולכות לאיבוד, כי נורא קשה למצוא אותן בלי לראות כלום.

* שכשמצלמים דף מאיזה ספר בשביל כתיבת עבודה, הצילום יחתך דווקא בשורה שהכי מתאימה לך לציטוט בעבודה?

* תמיד כשמתחיל לטפטף, אנשים ישר יתחילו לחפש אשמים: "אמרו על זה משהו בחדשות? דיברו על זה בתחזית?". במידה ולא נאמר משהו מראש בעניין - התחושה שנוצרת היא שמישהו בתקשורת התרשל בתפקידו, ועליו לשאת באחריות למחדל.

* כשיש שיר ממש יפה ומרגש בטקס יום השואה, נורא קשה להתגבר על הדחף למחוא כפיים בסופו?

* שמעצבן ללחוץ על כפתור "לחץ כאן להגדלת התמונה" - ולקבל את התמונה בחלון חדש אבל באותו גודל (אם לא קטנה יותר)?

* כשבאים לבית הספר בלילה ביום הורים, הוא מרגיש כל כך שונה מבכל יום, כמעט כמו מקום זר.

* שצריך לרצוח אנשים ששמים שיר שלם של 5 דקות שמתחיל לנגן בכל פעם שנכנסת הודעת טקסט קטנה ועלובה לסלולארי שלהם?

* שכל כמה חודשים רואים בעמוד האחורי של העיתון תמונות של פירות חדשים שפותחו בארץ, ותמיד מבטיחים שהם יגיעו לחנויות בהמשך השנה - ולעולם לא רואים אותם על המדפים בשום מקום!

* הכי מעצבן לקנות מכשיר אלקטרוני חדש ומגניב, ואז אסור בשום אופן לגעת בו 20 שעות עד שהבטרייה שלו נטענת במלואה? ודווקא שהוא חדש ואין לך סבלנות כבר לנסות אותו!

* שכל עוד אתה לא מוריד את הניילון שדפוק לפאנל של המכשיר שקנית, הוא מרגיש חדש, אפילו אם הוא אצלך כבר שנתיים?

* נכון שכל מה שקשור בעיזים - הבשר, הגבינה, החלב והחיה עצמה - כולם מריחים בדיוק אותו דבר?

* נכון שזה ממש משעשע לשמוע ילד בן 5 מעלה זכרונות מלפני שנה ואז מסביר "זה היה כשהייתי קטן"?

* נכון שלספרי ילדים (כאלו עם עטיפה ממש ממש קשיחה, ועם פינות שיכולות להוציא עין בקלות) - יש ריח ממש ממש טוב כשהם חדשים?

* נכון שהשורה המפורסמת מהשיר -  "לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים", מציגה דימוי פאלי עד מאוד?

* נכון שהדבר הכי מבאס לגברים בחורף, זה כשאתה משתין ואדי החום שעולים מהפיפי עולים ומקיפים אותך בלי יכולת לברוח?

* נכון שאף אחד לא באמת יודע מה אומרים ומה לא אומרים לאנשים באבל, וגם אם יודעים  - זה אף פעם לא יוצא כמו שתרגלתם עם עצמכם מראש?

* נכון שכולם חשבו בהתחלה שהמושג "מקרה שכיח" היא ההיפך ממשמעותו האמיתית? - אם זה שכיח, סימן שהוא כל כך נדיר ששוכחים מקיומו!

* נכון שאם ילד קטן זורק במהלך ויכוח עם חבר את המשפט: "אפילו אמא שלי אמרה ש..." - הרי שבאותו רגע הויכוח הסתיים? עובדות שנאמרות ע"י הורים הן קדושות ובלתי ניתנות לערעור בקרב ילדים קטנים.

* נכון שבתור חילונים, תמיד קיים לחץ מסויים בזמן קריאת תפילה, שלא תספיקו לומר את ה- "אמן" בזמן עם כולם ותצאו אאוטסיידרים?

* נכון שכשקמים בבוקר, בדקות הראשונות יש אשליית עייפות מטורפת כחלק מהיקיצה - אבל אתה לא מודע לכך שמדובר בשלב זמני:  באותו רגע אתה בטוח שככה זה ישאר כל היום, ומתחיל להיכנס לחרדה של "איך בדיוק אני אתפקד ככה כל היום?!".

כמובן שאחרי שעה אתה כבר בתפוקה מלאה והכל בסדר, ואתה לא מוצא את עצמך נרדם באמצע העבודה כמו שפחדת שיקרה.

חידודאחקה 1
שחקן בפורנו - דוגמן צנרת

שלום חלום

גם אתם מתבאסים שהשינה שלכם נקטעת באכזריות באמצע חלום, ואתם לא יודעים את הסוף של העלילה? (ואפילו אי אפשר להשלים אח"כ מהאינטרנט!)

אז מנסים לחזור לישון תוך מחשבה אינטנסיבית על העלילה של החלום עד כה, בתקווה שהוא ימשיך מהנקודה שבה עצרנו. אבל המוח הוא לא הוט מג'יק ולא יס מקס, ולרוב זה פשוט לא עובד, וגם אם נרדמים שוב, חולמים בסוף על משהו אחר. הרבה פחות מעניין.

חידודאחקה 2
יודעים מה העיר הכי מצחיקה בעולם?
שטות-גרט. היא אגב ממוקמת לא רחוק מ- Laughing-stock.

אחה"צ

אני מנסה לקבוע אחת ולתמיד - מהן הגבולות של המושג "אחרי הצהריים"?

עד איזו שעה יש לומר "צהריים", ומאיזו שעה זה כבר רשמית "ערב"?

מועצת החכמים - מה אתם אומרים?

תהייה

עד איזו שנה ימשיכו להשתמש באייקון של דיסקט ריבועי ומיושן בתור סמל לשמירה של קובץ (בכל תוכנה שהיא)?

בכנות, מישהו פה עוד שומר קבצים על דיסקט כזה?!

מעצבן!

מכירים את זה שיש לכם מיכל עם פקק, ואתה רוצים להדק את הסגירה - ודווקא כשאתם מפעילים על הפקק הכי הרבה כוח, הוא פתאום נותן קפיצה כזו ונהיה שוב רפוי לגמרי?

דווקא בשביל לעצבן!

(ואני אישית נאלצתי לנגב 3 ליטר שמן מנוע מתא המטען שלי בגלל ה*%#&@ הזה. אז כשאני אומר מעצבן, אני מתכוון לזה!)