שירת הבירבור

שלום חברים יקרים שלי.

חלקכם ודאי הבחין כי לא עדכנתי זמן מה, חלק גם פנה אלי אישית בבקשות ותחנונים

קורעי לב לחזור ולעדכן, ולחדש ימינו כאן כקדם...

ובכן, עד כמה שעצוב לומר - ימיו של בלוג זה ספורים; אני עומד בפני טיסה לחו"ל

בשבוע הבא (לאמסטרדם - לפני שמישהו קופץ ומתעניין), וכשאחזור זה יהיה בדיוק לתחילת

הלימודים באונ' (קולנוע-טלוויזיה ותקשורת, אונ' ת"א -  אתה רואה? לא צריך לקפוץ,

אני אענה על הכל! קודם תקשיב, ואם יהיו שאלות - אני אענה בסוף!)

ולפיכך יתכן שפוסט זה שאת\ה קורא\ת ברגע זה יהיה האחרון.
על כן, התענגי עליו ונצור\י כל שורה בליבך.

אם מישהו חושב שהוא יצליח לשכנע אותי להמשיך ולכתוב, הוא מוזמן לנסות, אבל ככל

שהזמן נוקף נראה שהחלק הזה בחיי מיצה את עצמו, זמן לפתח תחביבים חדשים, זמן למצוא חברה חדשה (יש לכם מישהי לסדר לי אולי? אני באמת לא נראה כל כך רע כמו שאתם בטח מדמיינים לעצמכם!)

אז תהיו חזקים בשבילי, אחים...
אעדכן עוד פעם פעמיים כשאחזור מהולנד... עוד פוסט הייקו אחד (כי מזמן כבר לא יצא

לי לכתוב)...ואחרי זה... מי יודע...

מדבקות
* מה הקטע של מדבקת "יזכור" שמחלקים תמיד בימי הזיכרון?
תמיד יש עליה תמונה של פרח "דם המכבים" (הזכור מהשיר : מי שאוהב אותי, הוא לא יקטוף אותי, שלכם דם המכבים).
מי מחלק את המדבקה הזו? מאיפה היא מגיעה כל שנה לבתי הספר והגנים?
מי מממן את זה? זה יוצא מכספי בתור משלם מיסים?
כי אני לא חושב שאני מוכן לממן מדבקה כזו לילדים קטנים שאפילו לא יודעים בשביל

מה זה טוב.

* זוכרים שהיינו הולכים לאיזו בדיקה רפואית כשהיינו ילדים ממש קטנים, ואם היו

לוקחים דם, או נותנים זריקה, או כל דבר שמערב זריקות ופעילות תת-עורית כלשהי,

והילד היה סובל כהוגן, היו מזכים אותו בסוף הטיפול במדבקת "הייתי גיבור".
ואז אפשר היה לחזור לגן בחזה מורם ולהראות לכל הילדים את החור שהזריקה עשתה

בזרוע, להצביע על המדבקה, ולהרגיש, ולו לרגע אחד, גיבור של ממש.

* זוכרים שפעם נתנו מדבקות על מעדני חלב? (דני בעיקר)
כל כמה חודשים המדבקות השתנו בהתאם לסדרת הטלוויזיה המצויירת שכיכבה באותה

תקופה. לעולם לא אשכח את מדבקות "דובוני איכפת לי" שכיכבו על המיטה שלי לאורך

שנים כה רבות, שהחליפו את מקומן לקיד וידאו, שהחליפו את מקומן לכוח המחץ... פאוור ריינג'רס*... וכן הלאה וכן הלאה...

בימינו ככל הידוע לי אין מדבקות על מוצרי חלב... היום את שטיפת המוח הילדים

מקבלים מפרסומות, ולא צריך לפתות אותם ואת אינסטינקטים הראשוניים שלהם במדבקות

צבעוניות.
אם היום היו צריכים לבחור מדבקות למעדני חלב, בטח היו שמים את המשתתפים של פרוייקט וואי, רחמנא לצלן!

* מי שיעשה חישוב מהיר יגלה שכששודרו פאוור ריג'רס כבר הייתי בתיכון...

ג'וק
חשבתי שהתרגום המתבקש ל- JUKE-BOX לעברית,
יהיה "קופת שרצים"...

טעות בלאום
חשבתם פעם, למה לסלט עם גבינה בולגרית קוראים סלט יווני?
למה לא קוראים לו כבר סלט בולגרי?!?!?!

פתק החלפה
מכירים את זה שתמיד בפתקי החלפה, רושמת הקופאית תחת "מספר סידורי" של המוצר, רצף

מספרים בסגנון: 1111751111, על מנת להבהיר לקופאית הבאה בתור מה ערכו של המוצר,

ובכמה יש לזכות את הלקוח שבא להחליפו... (במקרה זה 75 שקלים)

האם יש עדיין בנאדם אחד שלא מכיר את הטריק השחוק הזה?
לא הגיע הזמן למצוא איזו שיטת קידוד מוצלחת יותר?
כל כך הרבה רשתות שיווק יש בימינו, וכולן, ככל הידוע לי, משתמשות באותו טריק שחוק...

סימן שאתה זקן 1
לפעמים אני שומע מהצד שיחה של אנשים מבוגרים.
יוצא לי מדי פעם לשמוע את אחד הדוברים מנסה להכניס "מגניבות" לשיחה ע"י שימוש

בסלנג. ברגע שאני שומע את השורה שמתחילה ב- "איך שאומרים הצעירים...", אני יודע

שזו הולכת להיות שורה עלובה מאוד, שנשמעת חורקת ולא משדרת שום מגניבות כלשהי...

לדוגמא:
חדווה, הסלט הזה שהכנת כל כך טעים, זה ממש, איך שאומרים הצעירים; ממש "סוף הדרך"!

סימן שאתה זקן 2
תמיד כשאנשים מבוגרים נמצאים באיזה מסעדה או אירוע, וברקע יש מוזיקה שהיא קצת

יותר מדי רועשת ומפריעה, תקום אחת הנשים ותתלונן "כזה רעש... מה זה פה ; דיסקוטק?!"

זה משפט שיכול להגיע רק מאישה שלא הייתה מימיה בדיסקוטק...
או שעברו כבר כמה עשורים טובים מאז דרכה רגלה בכזה מקום.

סימן שאני זקן
לאט לאט אבל בטוח, אני מרגיש את הגנים הפולניים שלי צצים על פני השטח ופורחים.
אני חושב שזה בא עם הגיל השינוים המנטליים האלו;
כשאני יוצא עם חברים ועושים על האש, אני מזהיר אותם שיתרחקו מהאש, ושלא יעשו

שטויות, כדי שלא יחטפו כוויות, אני מתעצבן כשהם עושים דברים עם הידיים ולא עם

סכין ומזלג, אני אומר להם ללבוש דברים חמים כדי שלא יתקררו, ומזהיר אותם לא

להיכנס עמוק מדי למים כי אין מציל ויש גלים...

אלוהים אדירים... נהייתי אמא שלי!
מתי זה קרה????
האם זה משהו שניתן לטפל בו? זה הפיך?
האם ילדי ירשו ממני את הגן הנוראי הזה?
האם כריתה של אונה כלשהי במוח תפתור את המצב? או שזה ממאיר?

נכים
באולמפידת הנכים זכו הנציגים בכמה מדליות זהב מכובדות ביותר...
ועם זאת - זמן חשיפת המסך והכותרות שקיבלו היו צנועים מאוד...
נכון שזה פשוט לא מרשים כמו האולימפידה האמיתית?

ויטמינים
יש לי וידוי - עד גיל מתקדם מאוד, הייתי בטוח שהזרעים הקטנים שיש בתוך העגבניה

הם "ויטמינים".
תמיד אמרו לי "תאכל את העגבניה, יש בה הרבה ויטמינים".
מאיפה לי לדעת שזה לא משהו שאני מסוגל לראות בעין?

רפלקסולוגי
ענבר מספרת בדיחה.

אני: כן, אני כבר מכיר את הבדיחה הזו, לא מצחיק...
ענבר: אז למה אתה מחייך?
אני: כי את מחייכת, זה רפלקסולוגי!

המלצות אחרונות

1) הנה עוד קווסט, פחות צבעוני, ויותר טקסטואלי, אבל בהחלט משעשע למי שלא איכפת

לו לקרוא קצת מלל. הומלץ ע"י דלפיירו.

2) כל המידע שאי פעם רציתם לדעת אודות נאדים (או איך אומרים הצעירים? פלוצים!)

ואם אתם כבר שם, תבררו לי אם נאדים עושים אדים כשמפליצים ביום ממש ממש קר (צריך

להיזהר - זה יכול לעשות ממש פאדיחות בחורף!)

3) לכל אלו שאהבו את הסדרה המצויירת פאמילי גאי (כיום משודרת ביס; "איש משפחה")
שהמלצתי עליה בכל פה כבר לפני כמה חודשים טובים, הנה הצצה לסדרה חדשה מבית היוצר

של פאמילי גאי - אמריקן דאד (אבא אמריקאי).
תראו 5 דקות, ואז תלכו להוריד כמה פרקים של פאמילי גאי, תסמכו עלי, לא תתאכזבו!


ובנימה אישית - מזל טוב ליקירת הבלוג, פרת משה!

זה היה החלק הראשון של הפוסט (היה ארוך מדי)

החלק השני יפורסם ביום שבת.

גאוגרפיה
רבותי, האם ערים אתם לעובדה המדהימה כי קיימת מדינה ששמה "ליכטינשטיין"
כשעוצרים לחשוב על זה... זה נשמע כאילו קם עוד עם יהודי באיזה חור, ורק מחכה לנו, לאחים היהודים השוכנים בציון, שנמצא אותו כבר לכל הרוחות...

(להלן פירוט לכל אלו שהעובדה הזו דיגדגה להם איזה עצב במוח שרוצה לחקור ולדעת...
ולא; ביררתי - הם לא יהודים... רק זה היה חסר לנו...יש לנו מספיק צרות גם עם עצמנו).
 
 
שרוול
נזכרתי ברגע ילדות יפה היום:
זוכרים כשהייתם ממש קטנים, ואמא הלבישה אתכם בבגדי חורף עם שרוולים ארוכים -  שכבה ועוד שכבה, ובכל פעם שאמא שמה שרוול ארוך על שרוול ארוך, היא אמרה:
"עכשיו תעשה אגרוף ותחזיק חזק את הקצה של השרוול מבפנים, כדי שלא יתקפל פנימה"

ולפעמים, כשבכל זאת הלבשת השכבה העליונה הייתה מקפלת את השרוול הפנימי פנימה, אז אמא הייתה שולחת יד עמוק עמוק פנימה לתוך השרוול, ושולפת את השרוול של הבגד התחתון בחזרה לתנוחתו הטבעית והמיושרת - וזו הייתה תחושה נעימה וחמימה...

כמובן ששתי דקות אחרי זה כבר הייתי צריך לרוץ בין השלוליות רק כדי להגיע לגן
רטוב ועם נזלת על חצי פנים...

אויש, אני אוהב חורף!
 
 
חולצה
קורה לכם שאתם פתאום נזכרים באיזה בגד שלא ראיתם ממש ממש ממזמן,
ואז אתם מבינים שהוא פשוט לא נמצא בארון שלכם יותר, ואין לדעת איזה גורל מר ונמהר זימנה לו מכונת הכביסה, או העוזרת, או אמא בעצמה באיזה התקף פסיכוטי לא נודע, על רקע עודף כביסה...

כמובן קיימת האופציה הסבירה שמדובר בקנוניה משותפת של כל הנזכרים לעיל להעלים את מיטב מחלצותי עד כי אשאר ערום ועריה בגרבי בלבד (הלא תואמים) בגשם השוטף, מושא ללעג ולצחוקם של העוברים והשבים!

חולצתי, כן, את יודעת שאני מדבר עלייך - הסריג השחור עם גווני הבז' בשרוולים -
אם את שומעת את קריאתי זו - שובי לזרועותי בטרם תסחפי אחרייך פרטי לבוש נוספים
להצטרף למרד הארור נגדי, לא איכפת לי כמה הם שילמו לך, אני אכפיל את זה! אשלש!
 

לכלוכית
אוקיי, בכל המדינות בעולם קוראים לאגדה היפה הזו "סינדרלה", על שמה של הגיבורה.
אז מה הקטע של הציונים יפי הבלורית והנפש האלו של שנות ה- 50 המוקדמות, לבוא ולגייר כל
חלקה טובה שנתברכו בה הגויים ימ"ש?

מילא שכל "וולדק" הפך ל- "עובדיה" ו"גרישה" ל-"גרשון", אבל מה היה חטאה של סינדרלה המסכנה שכל מבוקשה היה להתחבב על ילדיו הרכים ושבעי המלחמה של העם היהודי, כפי שהתחבבה על דורות רבים של ילדי הגויים אוכלי הטריפה והשיקוץ ימ"ש?
האם זו סיבה מספיק טובה להעניק לה שם המבוסס על "לכלוך" רק כי עסקה בניקוי בתים?
איפה זה יגמר?
 
האם הדבר יוצר תקדים חוקי לקרוא "לכלוכית" לכל עובדת זרה מתאילנד שעוסקת בנקיון
חדרי מדרגות?

אני חושש שהדבר יגרור סנסציה כלל עולמית משיוודע הדבר לשגרירות התיאלנדית.
 
ומה לגבי הנזל וגרטל? ; אפילו בארה"ב הגדולה אשר מעבר ים הם קוראים לילדים מהאגדה
הקסומה בשפת המקור שלהם - הנזל וגרטל, ועשרות מיליוני הילדים הולכים לישון
במצפון שקט למרות ההקרבה שנגזרה עליהם להשתמש בשמות הארופאיים הללו!
אבל פה בארץ האבות - לא!
פה הם יהיו "עמי ותמי"! ותגידו תודה שלא עשינו את זה "צפניה וראומה", כי יש לנו את הכוח!
 
 
ברית מילה
רבים שואלים אותי איך זה יכול להיות שאני אינני שותה אלכוהול כלל וכלל, בשום אירוע חברתי ובשום צורה בה עשוי להיות מוגש. ומה לעשות שאני פשוט אינני סובל טעמו של השיקוי הפסול הזה, וכל ניסיון להערות אותו אל קרבי יגמר בפרצוף חמוץ ודחיפת הכוס ממני והלאה.

היום הבנתי שבעצם אין פלא שיש לי כזו סלידה לאלכוהול -
אחרי הכל; הניסיון הראשון בחיי באלכוהול נגמר באיבר מין מדמם כמה שניות אחרי זה...
 

פינת מצלמת ה-ווב
אוקיי, אני חושב שמדובר בסנסציה עולמית; אני שוב גאה לבשר כי אנחנו ב"שירת הבירבור" הצלחנו ליצור קשר עם המערכת הצבאית של הלווין "אופק" שכידוע התרסק לפני כשבוע לאחר שיגור כושל.
למרות זאת, ולשמחתנו, המצלמה עדיין משדרת אותות ברורים מאיפה שהיא לא נמצאת כרגע...

למרות שאני לא בטוח שהדבר מאושר ע"י ביטחון השדה הצבאי, להלן שידור חי וישיר מלווין אופק, אם אתם רואים משהו, היו בטוחים לדווח לאוייב תמורת בצע כסף, סמים או 70 בתולות.

 

the world won't listen
היום במפגש משפחתי עברה לי המחשבה הבאה:
מתי מגיע השלב הזה בחיים שכבר לא איכפת לך אם מישהו מקשיב לך כשאתה מדבר?

סבתא שלי, שתהיה בריאה, יכולה להמשיך לדבר גם דקה אחרי שיצאתי מהחדר שבו שהיתי איתה, באותו נושא שכבר חשבתי שסיימנו לדון בו כשיצאתי מהחדר... והיא מודעת לחלוטין לעובדה שאני כבר לא לידה, אולי היא מקווה שאני עדיין שומע אותה בדרך לחדר השני...
 
היום אני קולט אותה מתחילה לדבר בשולחן, כשבדיוק מתפתחת שיחה בנושא אחר בין היושבים בשולחן, והיא נשארת לדבר בנושא שבו התחילה, בלי יעד ספציפי להישיר אליו מבט בזמן השיחה...
אבל היא כבר התחילה לדבר, והיא פולניה גאה, אז היא כבר תמשיך בתקווה שתימצא אוזן קשבת עם הזמן. וגם אם לא... לא נורא...

בניגוד אליה ישנה בת דודתי בת ה- 6, ובמקרה שלה אין באמת מה לומר, אבל חשוב שכולם ישמעו וידעו.
 

באוטובוס
מה הקטע של האישה שתמיד נעמדת ליד הנהג של האוטובוס?
מכירים אותה? זו תמיד אישה, והיא תמיד עומדת במשך כל הנסיעה ליד הנהג ומשוחחת איתו שיחה ערה על כל נושא שבעולם.
אני נורא מרחם על הנהגים שהם צריכים להתמודד עם נשים כאלו כל היום, וכמעט בכל פעם שיוצא לי ליסוע באוטובוס (פעם בשנה בממוצע) - אני נתקל באותה תמונה ידועה, ולא ממש משנה איזה נהג ולא משנה באיזה קו - האישה תהיה שם, לעמוד לצידו בצמתים הגדולות של החיים.
או איך שאומר הפתגם: מאחורי כל נהג אוטובוס מצליח, עומדת נוסעת שמבלבלת לו במוח.
 
 
יונתן הקטן
מכירים את זה שכל פעם שיוצא לעבור ליד איזה פסנתר או אורגן, כל פרחח מנגן את היצירה היחידה שהוא זוכר בעל פה (לרוב יונתן הקטן, או יצירה בגרוש אחרת).
לא ברור למה... זה הרי לא ניסיון להרשים, כי יונתן הקטן לא ממש מרשים בימינו אף אחד... זה פשוט מין דחף לא ידוע, ממש מנהג קבוע, או-אה! (מילים ולחן: א. זילבר)
 
 
המלצות
1) אויה! אוראל הקנדי החביב מהעיר קוויבק נודד תוהה כצועני על פני החלד, מיהו אשר יטה לעזרתו ויסלול לו דרך נקיה מסכנות העורבות בכל פינה בקנדה הצרפתית?
אנא יהודים רחמנים, הושיעו נא והושיטו יד לידידנו הגוי בשעת צרתו (משחק קצר, אך ממכר להפליא).


2) וואו! עכשיו כבר ראיתי הכל! כפתור שעושה פלוצים!
על מה עוד הם יחשבו הממזרים האלו מהאינטרנט?


3) נדמה לי שדווקא על האתר הכי שימושי אולי שיש ברשת הישראלית מעולם לא דיברתי.
אתר זאפ! הוא אתר ישראלי המרכז בתוכו השוואת מחירים של אין ספור מוצרים שונים ומשונים בקטגוריות שונות, וחובה להציץ בו לפני קניה כלשהי, וברשת בפרט.
ברור לי שרוב הקוראים כבר מכירים אותו, אבל התברר לי שיש עדיין אנשים שקונים במחירים מופקעים באתרי המכירות ובכלל לא מודיעים לאלטרנטיבות או להשוואת מחירים ברשת, זו הכתובת בשבילכם!

חגים
תמיד לקראת ראש השנה שואלים כולם: "נו, אז איפה אתה בחג"?
אף פעם לא הבנתי מה כל כך עקרוני בתשובה שלי: מה זה משנה אם אני אענה שאני אצל דודה מריומה, או אצל דוד חרציאל,או סתם נשאר בבית ואוכל גפילטעפיש מול המסך של המחשב...
אותי אישית לא תתפסו שואל את השאלה הזו אף פעם, מלבד חברים קרובים מאוד שאני מכיר את המשפחה שלהם בצורה ראויה לשמה.
כל שאלה כזו שתופנה לאדם שאינו קרוב אלי, היא מבחינת צביעות וניסיון נלוז לעורר סימפטיה ואיכפתיות שאין מאחוריו שום עניין כנה מצד השואל!
לפיכך - אם הצד השואל לא באמת כמה לתשובתכם, מבחינתי השאלה פסולה מראשיתה ואפשר בשמחה לוותר עליה לטובת "חג שמח" לבבי.

חג שמח חבר'ה!

נשבע לכם ששמעתי את זה 1
בתוכנית שידוכים, שואל המנחה את המשתתף: "מה סקסי בעינייך?"
המשתתף חושב קצת ואומר: "אישה שמשדרת סקס, זה מאוד סקסי בעיני..."

זה לא קצת כמו לומר אותו דבר?!

נשבע לכם ששמעתי את זה 2
בתוכנית של יעל בר זוהר "תעביר את זה הלאה" היא מעבירה לפרסומות:

"נצא עכשיו ל- 4 פרסומות, ואחרי הפרסומות....

(הפסקה של 3 שניות)... אנחנו נגלה משהו אחרי הפרסומות!"

מה נגלה? למי נגלה? למה זה קשור בכלל?
לא חשוב - נגלה משהו, שאולי אנחנו כבר בעצם יודעים, ורק בשביל לגלות מה נגלה שווה להישאר!
טלוויזיה במיטבה, אין ספק!

קילוף
מכירים את זה שיש לכם איזה שהוא חלקיק בעור שמתקלף קצת באצבעות, ובולט מעל פני השטח?
מה היצר הנורא הזה לקלף ולהוציא אותו ממקומו? כשחושבים על זה רציונלית, זה מעשה די דבילי וסופו גם די ידוע מראש:
יחד עם קילוף החתיכה הקטנטנה הבולטת הזו, יתקלפו להם עוד כמה וכמה אלפי תאי עור בריאים, ותוך כדי יווצרו עוד כמה זיזים בולטים, שגם אותם נמשיך ונקלף, בציפיה שפני העור יהיו חלקים ובעלי שכבה אחידה, ללא חלקיקי עור בולטים מעל פני השטח. לפעמים זה אפילו יגמר בזוב דם... אבל כמו פרינגלס, ברגע שמתחילים - אי אפשר לעצור.

סיכומים
חשבתי על זה - אנחנו אולי המדינה היחידה שמסכמת את השנה פעמיים:
גם שנה לועזית, וגם שנה עברית.
פעמיים מצעד "השירים הגדולים של השנה",
פעמיים סיכום חדשות השנה החולפת,
פעמיים מוספים מיוחדים לסיכום שנה מצורפים בסוף השבוע בעיתון.

הכל פעמיים...

מצלמת ה-ווב השבועית

והפעם החלטנו ב"שירת הבירבור" להציב את המצלמה שלנו במקום שכף רגלו של אדם* לא דרכה בו: בתוך אחת הנעליים של יאסר ערפאת.

יאסר, למי שלא יודע, לא חולץ את נעליו לעולם, מלבד בזמני תפילות, וכן אינו פושט לעולם את בגדיו, מלבד בזמני אורגיות פרועות עם סוהה וחנן עשראווי.
והכאפייה, כמו המנגינה- לעולם נשארת!

במאמץ על, תוך עבודה מודיעינית אינסופית והחדרת אין ספור סוכנים למעגל הקרוב לראיס, הצלחנו להחדיר מצלמה זעירה לפנים הנעל (תוך שאנחנו נזהרים על כל המיקרופונים שכבר טמונים בה),
והיא משדרת באיכות שלא נודעה כדוגמתה, הודות לטכנולוגיות חדישות שפותחו בארץ. תודה לאל שעדיין לא פותחה מצלמה שמעבירה ריח...

* מישהו רוצה לומר לי שערפאת הוא בנאדם?

הבנת הנקרא 1
קורה לכם שאתם קוראים משהו ברפרוף ופתאום אתם קולטים משהו ממש מוזר תוך כדי קריאה?

"התקנות שחלות על הסטודנטים..."

אני לא רוצה שיתקינו עלי שחלות כשאהיה סטודנט!

הבנת הנקרא 2
"סרטן הגדול של האחיות..."

יש להן גידול סרטני...?! ממתי?!?!

AWAY
מכירים את זה שאתם באיי סי קיו, ומדברים עם מישהו שנמצא במצב AWAY?
איזה באסה זו ההודעה שקופצת בכל הודעה שאתם שולחים לו! זה הדבר הכי מעצבן בעולם!
ולפעמים לא מסמנים מיד את האופציה של "אל תציג הודעה זו שוב", ואז גם בהודעה השניה שתשלח יקפוץ אותו חלון!
אנשים - אם אתם כבר נמצאים - תחזרו לאונליין וחלאס עם הAWAY הזה!!!

ועוד יותר גרוע כשאנשים כותבים הודעות AWAY מושקעות ואתה ממש יושב וקורא את הדבר החסר תועלת הזה.

אף אחד לא כותב שם "הלכתי לראות סרט" או "אחזור ב- 5", אנשים שמים שם ציטוטים וכל מיני הלצות שלא מעניינות אף אחד...

אני קורא לכל קוראי הבלוג להחרים מידיית אנשים שנמצאים בAWAY, ואני מוכן לשבות רעב כדי להעביר את המסר! (דיאטת חלבונים נחשבת לצום?)

הגיון
מכירים את המשפט: "כמה תפוחים את אוכלת, בסוף יהיה לך ראש בצורת תפוח"...
מישהו חושב שהוא יכול להסביר את המשפט הזה?

וזה ופה ושם
אני קולט איזו פרחה עומדת בכניסה למכון כושר שלי עם הסלולארי שלה ומדברת עם חברה:
"כן... את שומעת? אז אני שואלת אותו, והוא אומר - אההה... זה לא מה שאת חושבת, וזה... ופה...ושם..."

חושבים שהוא באמת אמר "וזה ופה ושם?"
מה זה אומר בעצם?

האם לא עדיף לומר בחינניות סיינפלדית "ו-ידה ידה ידה?"
או בצורה ספרותית מנומסת: "וכן הלאה, וכיוצא בזה"

ילד גדול
למה תמיד כששואלים ילד "בן כמה אתה" (שזו אולי השאלה הכי נפוצה שילדים קטנים נתקלים בה) -
תמיד התגובה לתשובה של הקטן תהיה: "אההההההההה.... נו - אז אתה כבר ממש גדול!"

וזה לא משנה אם הילד יגיד שהוא בן שלוש או 5 או 23, במקרה שלי.

בוידאו
מכירים את זה שאתם שואלים חבר אם הוא נהנה בסרט מסויים שהוא היה בו בקולנוע, והוא עונה:
"עזוב... תחכה שיצא בוידאו".

זה לא אומר בעצם שהסרט די גרוע? ואם הוא די גרוע, אז למה לראות בכלל?
אם זה בכדי לחסוך את העלויות של הקולנוע - אפשר באותה מידה לומר : "חכה שיגיע לערוץ הסרטים עוד כמה שנים..."

ולמה בקולנוע לא ובוידאו כן? בוידאו זה יהיה מעניין יותר?
אולי הכוונה היא שאם תיקח בוידאו תוכל לעצור באמצע וללכת לשירותים כשישעמם, או להעביר בהילוך מהיר לקטעי האקשן...

למעשה זה מה שאומרים כשלא רוצים לומר בפה מלא - "אל תבזבז על החרא הזה את הכסף שלך"

המלצות
1) הדס ממליצה על הספר "סדום והמורה עליזה", שנמצא כולו לקריאה באתר -

מדובר בספר שירים בחרוזים, בסגנון "והילד הזה הוא אני", והוא חינני למדי ומומלץ מאוד (מה איכפת לכם, זה חינם!)

2) אתר של תמונות מרהיבות בצפיה היקפית של 360 מעלות (וגם למעלה ולמטה!)

להזכירכם, בעבר המלצתי על אתר נוסף שמרכז תמונות בסגנון.

והנה עוד אחד - פה אפשר למצוא תמונות לפי המיקום בעולם בו צולמו.

וראו זה פלא - הנה אחת שצולמה בירושלים עיר קודשנו, ראש שמחתנו, תשכח ימיננו:

(הערה חשובה: בעזרת כפתורי CTRL ו - SHIFT  אפשר לעשות זום אין וזום אאוט לתמונות !)

3) אלכס מאוד רוצה להמליץ על להקה מופלאה ואנונימית למדי, ששמה "הארי והפוטרים"
להקה שכל שיריה נכתבו בהשראת ספריה של ג'יי קיי רולינג  מסדרת הארי פוטר: לדוגמא - "זעמה של הרמיוני" או: "להציל את ג'יני וויזלי"...

אלי אלי, אנא עשה כי יבואו להופיע בארץ קודשנו במהרה בימינו ובא לציון גואל!
אני מריח היסטריה עולמית בסגנון הביטלס לפחות - אבל תשפטו אתם, ידידי.

נ.ב.
תודה לכל אלו שבחרו בי בתחרות הישראוסקר, בזכותכם זכיתי להיות מקום שלישי בקטגוריית הבלוג השנון!
אוהב אתכם הרבה! הפוסט הזה מוקדש לכם.

נ.ב. 2
הערב (חמישי) ליל טורפי הפרסומות 3 (7 שעות של הפרסומות הכי טובות בעולם) ביפו.
סיכוי טוב שאני אהיה שם. ממליץ בחום לכל אלו שמוכנים לשלם בשביל שיראו להם פרסומות (ותאמינו לי שיש מספיק משוגעים לדבר!).

עקומה
ראיתי היום את השלט "האט, עקומה לפניך".
משום מה קפץ לי לראש המשפט: עקומה, עקומה-אבל לפניך.

נשבע לכם ששמעתי את זה
היום ביקרתי עם פרת משה ב"מיני ישראל".

ליד הדגם המוקטן של הכותל המערבי עמדה אמא עם ילדה הקט, האמא נתנה לקטן את הסלולארי כדי שישמיע את קולו (אולי זה יתן לה איזה אליבי אח"כ שימצאו את הגופה שלו באיזו תעלה, עיין ערך הודיה פימשטיין)

הקטן לוקח את המכשיר לידיו ובקול רוטט מכריז "כן, אנחנו ליד הקוטב המערבי עכשיו..."

אתם מבינים? יש קוטב צפוני, וקוטב דרומי... אז למה שלא יהיה קוטב מערבי?

שלום כיתה א
היום כל היומנים שקונים לבית ספר תיכון הם או של סאבלימינל ודומיו, או אירגונית (לחנוניות האמיתיות). בעודי עובר היום ליד אחד מדוכני "בחזרה לבית הספר" נזכרתי ביומני שנה שהיו לי בכיתות הנמוכות: היו אלה יומני שנה תמימים לחלוטין, עם עובדות טריוויה, וכל מיני "הידעת?" למיניהם (וגם זה במקרה הטוב). לפעמים היה בסוף היומן כמה עמודי "בונוס" של מלל, ובהם ריכוז של טבלאות המרה בין מידות שונות, וכל מיני עצות איך להסיר כתמים של דיו מחולצות... ועוד כל מיני דברים שלא באמת היו נחוצים, אבל בשעת שיעור מולדת משעמם, אפילו הם היו מצליחים להפיק עניין מסויים.

אבל העיקר ביומנים האלו היה ללא כל ספק המדבקות הקטנות שהיו מצורפות בסוף. המדבקות האלו היו יקרות המציאות: היה דף מדבקות אחד, או שניים במקרה הטוב, ובשל הכמות המצומצמת שבה סופקו - השימוש בהם תמיד היה בזהירות רבה: אם הייתה מדבקה "לא לשכוח!" (עם ציור קטן של מלפפון שעושה פרצוף מופתע), הו אז הייתי שומר אותה לאירוע באמת חשוב מכל, שאסור לו לפרוח מזכרוני.
במהלך כל השנה הייתי שומר על כל מדבקה הזו, ועל כל אירוע חושב פעמיים ושלוש אם הוא אכן שווה באמת מדבקה (ולרוב מחליט ששווה לשמור אותה הלאה, לשעת חירום, לאירוע הכי חשוב בעולם שיבוא באיזה יום מעונן)...
האירוע המדובר כמובן מעולם לא הגיע, ולפיכך מצאתי את עצמי שנה אחר שנה מסיים את הלימודים עם כל המדבקות שמורות מאוגדות במקומן בסוף היומן.

חלק מהיומנים הללו עדיין שמורים איתי עד היום הזה, ורובם ריקים לחלוטין מתוכן שכתבתי אני, להוציא כמובן כל המכתבים שהמורים היו כותבים בהם לאמא "אסף שוב לא הכין שיעורי בית, לטיפולך..." (מרגלות מלשינות ומרושעות שכמותן!)

אבל היום אני מרשה לעצמי לפנק את עצמי במדבקת "לא לשכוח" לרגל חגיגות ה- 50 אלף לבלוג זה! (מי שקולט אצלו את המספר במונה, מתבקש לצלם ולשלוח, למזכרת יו נו...)

BIG FOOT
להלן פתקית ברקוד שהייתה מצורפת למכנס שאמא שלי קנתה ברשת "ML"

מישהו מסוגל להסביר מה הייתה כוונת המשורר?
והאם אמא שלי היא איזה יצור בסכנת הכחדה?

ווב-קאם אחת ליום
גבירותי ורבותי - אני רשמית אדם חופשי.
הגשתי את התפטרותי ממחלקת התמיכה הטכנית של האינטרנט, וכעת אני כאחד האדם (כאחד בני האדם המובטלים בדימונה כלומר).
לא אוכל עוד להחשיב עצמי חלק מעולם ההייטק, ועל כן החלטתי לצאת בפינת LOWTECH מיוחדת במינה:
כל פוסט מהיום (עד שימאס לי בעוד שני פוסטים בערך) יכיל מצלמת ווב-קאם שתשדר בזמן אמת ממקומות שונים ומסקרנים ברחבי העולם.

להלן הווב-קאם הראשון:

צילום "חי" (כמה אירוני) מקברו של אחמד יאסין (שנחפר וחולל במיוחד לצורך בלוג מצולם זה!)
אם מישהו רואה תזוזה כלשהי - הוא מתבקש לפנות לקוחות צה"ל למטרת וידוא הריגה:

הסבון בכה מאוד
מכירים את זה שסבון עומד בשלולית של מים עומדים במשך כל הלילה?
בבוקר באים להתקלח, ומגלים שכולו הפך לעיסה חלקלקה ומגעילה... עד כי יש ממש לקווצ'ץ' אותו לכדי צורה מגובשת לצורך הסתבנות נורמלית.

ואז ברגע שמתחילים להסתבן איתו, הוא מתפרק לחלקיקים קטנים לבנים ודביקים, שנתקעים על כל הגוף, ומסתבכים בשיערות בכל מקום (כן! גם בחזה, לכל מי שרצתה לדעת!)

.
באופן כללי הוא די מגעיל להתעסקות, יש לומר, ומהר מאוד הוא מתפרק בידיים כמו עיסה, ומתחיל ליפול מבין האצבעות טיפין-טיפין, ולהישטף עם הזרם אל בלי שוב... (זאת להוציא את החלקיקים שנדבקו אלייך ושתגלה אותם על הירך שלך רק כשכבר תהיה מנוגב ויבש...)
על כך יאמר בגאון: א-י-כ-ס    מ-ג-ע-י-ל!

במכון 1
תקשיבו למה שאני אומר: אין דבר מגעיל יותר בעולם, מלהמתין למכשיר במכון שיתפנה, ואז לגלות שהמתעמל החרוץ השאיר אחריו מריחות זיעה מגעילות במיוחד על ידיות האחיזה או על הכרית התומכת...
אנשים! אתם מביאים איתכם מגבת - תשתמשו בה!!!! אייייייכססססססס! ואני צריך לגעת בזה אח"כ... טוב... אולי אני לא אעשה מכשיר חתירה היום... זה לא כל כך נורא...

במכון 2
שמתי לב למשהו מוזר, יש במכון שלי כמה מתקני כושר שמוקמו ממש ליד הקיר, ובמכון כל הקירות הם הרי מראות, יוצא שמלא מתעמלים מסתכלים על עצמם במראה בשעת האימון.
לא ברור לי למה אנשים כל כך נהנים לראות את עצמם סובלים (מישהו אמר מזוכיזם?), אבל כל פעם שאני מסתכל על עצמי מקפצץ לי על הסטפר, אני מרגיש קצת כמו קוף בניסוי מדעי,
כמו שתמיד רואים בתוכניות טבע (אם מישהו זוכר את "חיות וחיוכים", אז זו דוגמא אפילו יותר טובה).
הקוף רואה את עצמו במראה, הקוף מזהה שזה הוא במראה ולא קוף אחר, הקוף מתחיל לעשות פוזות...

למרות זאת, ולמרות שאני חושש שאנשים יקלטו אותי מפשיט את דמותי במראה, אני לא מצליח להוריד מעצמי את העיניים במשך דקות שלמות, זאת בהנחה ואין איזו בחורה יפה בחדר, ושאין כרגע תוכנית מעניינת בטלוויזיה.

וזה לא רק אני- אני תופס מלא אנשים בוחנים את גופם במראה בהתפעלות בשעה שהם מרימים משקולת זו או אחרת, ושולחים לעצמם מבטי זימה מחרמנים דרך המראה, כאומרים לעצמם "היי, בחור סקסי, איזה שרירים יש לך...".

אכן הנרקיסיזם פורח אצלנו במכון.

במכון 3
מכירים את זה שבמכון יש את קבוצת השרירנים, אלו שתמיד שכשאתה מגיע אתה תראה אותם שם, כאילו הם שם מהפתיחה עד הסגירה- נונסטופ.
יש את הקטע הזה שבשעה שהם מתאמנים עם המשקולות שלהם, הם משמיעים קולות מוזרים ומפחידים של מאמץ. משהו שנשמע כמו טרזן בשבי הסורי בשעת עקירת ציפורניים.

או כמו פר בשעה שמסרסים אותו ללא הרדמה...

גם אני, ברוך השם, מתאמץ לא מעט, ובחיים שלי לא העזתי לפלוט מהפה שלי כזו קריאה בהמית שלא הייתה מביישת איזה פרד ממוצע בשעות ייחום קשות מנשוא.
נראה לי שהם סתם עושים את זה בשביל תשומת הלב, או שהם כל כך נחושים להשיג שרירים אימתניים, שהם פשוט לוקחים איזה 30 קילו יותר ממה שהם מסוגלים להרים, וקורעים לעצמם את הצורה עד כדי סבל טהור.

במכון 4
לא יודע מי בוחר את השירים שמתנגנים אצלי במכון, אבל אני רוצה לחנוק אותו במו ידי עד אבדן חושים!
לא יודע איך זה, אבל כל פעם יוצא לי לשמוע את אותם השירים מתנגנים שם, כאילו יש דיסק אחד שחוזר על עצמו בלופ כל שעה.

אני משתגע מזה, זה עושה לי חרדות. והכי הכי הכי אני שונא את השיר שהולך:
don't you know, pump it up, you've got to pump it up... (שטוחנים בימינו ב-99 אף אם), שזה אולי השיר הכי גרוע ששמעתי בימי חיי, אבל כשהוא חוזר על עצמו בכל פעם שאני מגיע לשם, זה הופך ממש לדבר בלתי נסבל.

שלא לדבר על זה שכל פעם שהוא מתנגן אצלי ברדיו במכונית, אני קופץ כנשוך נחש ומחליף תחנה, מבחינתי שתהיה הפינה של אבשלום קור, הכל יותר טוב מזה!

המלצות!

1) עוד קווסט!
כן כן, והפעם אחד לא הכי קל, לקח לי כמה עשרות דקות מכובדות.
מדובר בקווסט בלשי כמו שקווסט אמור להיות (לעומת הקווסטים הקלים יותר, פה לא מספיק להקליק, אלא צריך לבחור אם להסתכל או להרים או להזיז וכו' וכו')
למרות זאת הוא לא מסובך, והוא חביב למדי.

לפני שאתם בכלל פונים לשאול אותי איך לעבור הלאה, הנה גם הפתרון למקרה שתתקעו!

2) אנימציה חמודה מאוד על כלב בצניחה חופשית, משעשע למדי!

3) ואם קלטתם את צחי נוי, למשל, עושה שיזוף בעירום בחוף פרישמן, אתם מוזמנים לעדכן את כולם(ואף לקבל עדכונים בזמן אמת לסלולארי) בכתובת הזו.

4) אני אמנם כבר איני נמנה עם קהילת תומכי האינטרנט בישראל, אבל הנה קטע משעשע וחביב מאוד שכתב עמית למקצוע,
ובו הוא מפרט בצורה חביבה מאוד את אותן דפיקויות של לקוחות שכולנו כבר מכירים פחות או יותר מהפירוט הנרחב שפרסתי בחודשים האחרונים בבלוג זה.

לאוהבי הז'אנר, שווה קריאה ביותר!