אני מצטער שזה באיחור של  יום אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא?:

וואו!-איך אפשר לסכם שש עשרה שנים/חורפים/קיצים/אביבים/סתווים איך שלא תקראו לזה.

אני קצת בשוק שהגעתי לגיל הזה-כל כך הרבה זכרונות ,כל כך הרבה דברים בשש עשרה שנה.

מצד אחד,אני נורא שמח שאני בן 16 ומאידך-זה קצת מפחיד,אולי אני עכשיו יותר עצמאי ואולי אנשים מצפים ממני  דברים.

זו מין הרגשה טובה כזו של"אני חצי בוגר!"(מבחינת החוק) ועכשיו אני יכול לחורר את עצמי כרצוני החופשי בלי אישור הורים.

ובנימה יותר רצינית:,אני חושב שמאוד התבגרתי בשנתיים האחרונות ובכלל בשנה שחלפה לה מגיל 15 -הייתה לי מין"התעוררות" בגלל סיבות כאלה ואחרות -ואני חושב שחלק מכם יודעים למה.

לדמתי על עצמי המון,על החברה שבה אני חי,על המשפחה שלי,ובכלל על העולם הזה,כמה שזה נשמע פלצני -זה באמת נכון,אבל עדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

ונימה אופטימית -תודה לכל מי שחגג לי אתמול ותודה על הבלונים ועל הביצה ששברתם לי על הראש.

ועל הברכות החמות-הייתי צריך את זה.

אוהב אתכם.

תום.

זה שוב מכה בי,סערת רגשות ענקית..אני מרגיש כאילו סופת טורנדו ענקית באה ושואבת אותי לתוך מקום מוזר,הזוי,לא מציאותי.

אני רוצה משהו אחד פשוט,דבר אחד. אבל זה פשוט לא מציאותי.

זו לא אשמתי,אני באמת מבקש מכם,אני לא שולט במה שאני מרגיש. אני לא רוצה להרגיש ככה,

זה סתם גורם לי בלבול אחד גדול. ומה גם שהחורף הזה ממש מדכא אותי לאחרונה.

למרות שזו הרגשה טובה,כל כך טובה.

ואולי אני פשוט צריך להשלים עם זה,שזה מה שיש וזהו.

להפסיק להזות ,ולחלום,לפנטז דברים שהם חסרי ביסוס

זה כל כך מתרחק ממני-אני נוגע ,והולך שוב אחורה עשרה צעדים...

מנסה שוב-והולך עשרים צעדים אחורה.

בא לי לצעוק! בא לי להגיד את הכל למי שאני רוצה להגיד

בא לי שלא יהיה לי אכפת מכלום,בא לי שאותו אדם ידע את זה.

אני פוחד,פשוט פוחד.

ובאמת תודה לכן,שאתן מנסות לעזור לי.במיוחד לך,כהן.