הכל קרה כל כך מהר.
רק חיכיתי שההורים יעזבו את הבית כדי שאוכל לאכול את כל המקרר
וכנראה שהפעם זה היה יותר מידי גם פיזית וגם נפשית.
החלטתי לקחת דבר ראשון כמות מכובדת של קלונקס כדי באמת להרגע ולא, זה לא מה שיהרוג אותי.
ואז פערתי לעצמי חור אדיר ביד ושפריץ ענק של דם החל לצאת ממנו.
אמא הגיעה הביתה ונכנסה להסטריה והכל קרה כמו סרט נע, בית חולים השרון, פחם פעיל בשתייה ותפרים,
פסיכיאטר ואמבולנס לאשפוז פסיכיאטרי בגהה.
ובמשך כל האשפוז לא אכלתי וירדתי המון כעונש על הבולמוסים ועל היותי פרה דוחה חסרת מעצורים.
איכס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mor222