ready to be done

אני לא מאמינה שאני כאן, ושאחרי תקופה ארוכה של בצורת פתאום אני מרגישה צורך לחזור לבלוג,

כנראה רע לי מידיי או שפשוט יותר מידיי טוב, זה גם צורה מוסתרת של רע.

בחודשיים וחצי האחרונים אני עסוקה בצורה אובססיבית בסוס החדש שקניתי לעצמי,

רוכבת עליו ומתחרה איתו בקפיצות מעל מכשולים.

אירוני למדי שאת האובססיה של ההפרעת אכילה העברתי אל הסוס.

אך לא, לא שכחתי אותה, היא עדיין יושבת בחזית ומציקה לי היטב אך יש ימים טובים ויש פחות.

לפעמים אני מגיעה מסוממת לחווה והסוס נאלץ להעביר את יומו בתא מבלי לצאת לרכיבה בחוץ,

מסכן, לא העלתי בדעתי מעולם שאם אחליט להיטיב עם עצמי במינון יתר נמוך של ואליום או קלונקס או אפילו איטומין,

הסוס יסבול..

ולבסוף, תמונה של הנסיך ושלי.