הייתי השבוע בביקורת במרפאה בבי"ח גהה.
נפגשתי עם פסיכולוגית מאוד חמודה אבל מהר מאוד הבנתי שחוץ מלעשות איתי חוזה
שאני לא הולכת להתאבד לה בזמן הטיפול , אין לה כלים לעזור לי,
לטפל בהפרעות אכילה היא לא יודעת וזו הבעיה העיקרית.
נכנסתי אליה מסוממת מהאיטומין של הלילה והיא פרשה את זה כדיכאון..
דווקא השבוע היה לי מצב רוח טוב, לא דיכאון ולא נעלי לקוסט.
ועכשיו בסופש הזה הכל נהרס, אכלתי כל כך הרבה.
אמנם אני במצב הרבה יותר טוב מפעם בהתמודדות שלי עם בולמוס, שאני לא חושבת אפילו בכיוון של משלשלים,
ומחר יום חדש, אבל חרא לי עכשיו.
אני סובלת.