זה אולי נראה כלפיי חוץ שאני מחלימה, אך הכל בולשיט.
לא מחלימים מהפרעות אכילה לעולם.
הקולות בראש נשארים לתמיד והרגרסיה לא מאחרת לבוא.
אני אולי מעסיקה את עצמי בדברים אחרים כדי לא לחשוב על כמה שפל ירדתי. אבל זהו, אי אפשר להמשיך בהעמדת פנים הזאת יותר. חייבת לרדת מהר, לפניי שאמצא את עצמי בקבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mor222