מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

בשעות האלה הכל נהיה ריגשי. ללילה יש חוקים משלו.

אני אוהב אותך, ומתגעגע אליך, ונזכר בך לפחות פעם בשבוע. היית חלק כה נכבד מהחיים שלי ולמעשה הכל היית בשבילי. הכל. תקופה בלתי מבוטלת של שנתיים עברנו יחד ולא נפרדנו לרגע. בעצם, לא רצית לדבר איתי איזה חודש כי הרגשת שאת "מתקרבת יותר מדי", אז זה פשוט לא הגיוני שהכל הפך להיות כזה.

התקרבתי אליך יותר מדי, כנראה. הצקתי לך, שיגעתי אותך. הרגשתי איך את מתחילה להבריז לי פה ושם, להפגש איתי פחות ופחות, ואז להתחיל להמציא תירוצים למה לא ולמה אי אפשר ויאדה יאדה יאדה. אז פעם אחת תעני לי סוף סוף, למה עזבת אותי? ממתי לאהוב יותר מדי זה חטא? ברגעים כאלה, אני מרגיש מתחרט שדחיתי אותך. אם הינו יחד אולי זה היה נפתר. אם הינו יחד, לא היית מרשה לעצמך להתרחק ממני ככה. אבל את למדת מהטובים ביותר ולא חסכת ממני שום פרט. היית הכנה באדם, וזרקת לי הכל בפרצוף. כבר לא אכפת לך ממני. מה נראה לך, שלא פרצתי בבכי כשקראתי דבר כזה?

כשהינו רבים, הייתי דואג לדבר עם חברותיך הפטפטניות - אני מודה. זה ממש נוח לטפח לרגע את האגו שלהן ואז לגרום להן לזמר עלי לידך ולחרפן לך את השכל. ברגע שהעפת אותי מהחיים שלך לפני כמעט שנה, הפסקתי עם זה לאלתר. לא העזתי, וניתקתי קשר עם כל מי שקשור אליך. אני לא מסוגל לשמוע עליך, ממך, או אפילו לראות את השם המכוער שלך.

אבל את לא עושה לי את החיים קלים, והפתגם "קרוב לעין שורף בלב" משחק לטובתך הפעם. שולחת סמסים כמו ילדה קטנה, יורדת עלי ומקללת אותי? מאשימה אותי? שולחת אינבוקסים טיפשיים?

הפעם התבגרת, החלטת לשלוח מייל רציני. אחד מרשים, ארוך, אמיתי וכנה. בלי קללות, בלי שנאה ובלי בושה.

נזכרתי שפעם אהבתי אותך

אני זוכרת שאמרת לי שתמיד אהיה פה בשביל להקשיב, אבל זה בסדר - אני לא שומרת את זה נגדך

היתה לך פעם נטיה כזאת לחשוב שלאנשים שכבר לא בקשר איתך לא יהיה אכפת אם יקרה לך משהו. תתפלא, אבל לי יהיה אכפת.

לא נשאר לי הרבה ממך, רק מכתב הטיסה. זה מחמם לי את הלב לקרוא אותו ולדעת שפעם היה לי חבר ממש טוב שהשקיע זמנים רבים בכתיבה מושקעת שכזאת. אין לי מספר טלפון שלך, אין לי כתובת, אין לי כלום. את המייל זכרתי, אבל לא ציפית לאחרת, נכון? דיברנו המון, אתה יודע.

את עושה לי לבכות. אני לא יכול לעשות עם זה כלום. יש לי עקרון מאוד חשוב שאני לא חוזר לעבר, ואת יודעת את זה. מניסיון, It makes more harm than good. שנינו יודעים שאם נחזור לקשר זה רק יהרס ויחזור חלילה ויוציא את המיץ.

אבל לעד אמשיך לפנטז עליך, לחשוב מה היה קורה אם, ארצה לחזור אליך ואחלום עליך בלילות. אנחנו צריכים להפגש לאיזה סטוץ חד פעמי כזה, בתקווה שהוא יוציא ממני כל רגש געגוע. אני לא צריך את הרגשות האלה איתי, אז קחי אותם איתך בבקשה.

הלב שלי פשוט מתפוצץ לרסיסים, ולא פחות מאלה הקיימים ברימון מחבלים.