מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

לכל אחד מגיע הגיל הזה שהוא רוצה להתנסות בהכל ולהבין מהם הגבולות שלו. הגיל בו הוא מרגיש שהוא משוחרר ממסגרת הגבולות הקפדנית של ההורים וכעת השמיים הם הגבול. אלה אשר לא מנסים להגיע לגבול הזה לא יודעים למה הם מסוגלים באמת. איך יכול אדם להרגיש בטוח לגבי עצמו כאשר הוא לא יודע למה הוא מסוגל?

בגיל 14 בערך המסגרת ההורית התפרקה, וגבולות לא המשיכו לשחק תפקיד באופי החיים בבית. כאשר נער בגיל כזה נזרק לעולם הגדול ללא כל מסגרת, הוא מרגיש אושר מזויף שמתפוגג תוך זמן קצר. בתור נער צעיר שלא חלות עליו שום הגבלות, הצלחתי לאבד את עצמי. הרגשתי חסר אופי. אחד שקוף שניתן לצבוע בכל צבע, ודעותיו זהות לאלה של האנשים שקרובים אליו באותו רגע נתון. בסופו של דבר הצלחתי להתנסות בלא מעט דברים.

הייתי צריך לשתות שלושתרבע ליטר וודקה נקיה בשביל להבין את גבול השיגעון שלי.

הייתי צריך לברוח שבועיים וחצי מהבית בשביל לבדוק את גבול הסיבולת שלי.

הייתי צריך לריב עם אמא למשך שלושה חודשים כדי לבדוק עד כמה אני זקוק לה.

הייתי צריך לשתות שמיניית XL בשביל לבחון את גבול הטירוף שלי.

הייתי צריך לבגוד בחברה שלי עם החברה הכי טובה שלה, שאגב בדיוק חגגה חצי שנה עם החבר הכי טוב שלי, בשביל לבדוק עד כמה מרושע אני מסוגל להיות.

גנבתי, הרסתי, ריסקתי, השחטתי. עשיתי המון דברים. חלקם הזויים, חלקם טיפשיים, חלקם נוראיים ולא הומניטריים בכלל.

ועכשיו, לאחר כל זה, אני יודע להגיד מה אני ולמה אני מסוגל. אני יודע בדיוק מה אני שווה. ובאיזה מחיר מזערי זה היה? האנגאובר, מספר לילות קרים מחוץ לבית, רגשות חרטה של שבוע בשל בגידה ואולי גם הרעלת קפאין?

זה בחיים לא ישתווה לכמות הניסיון האדירה שצברתי. לכוח שצברתי. ועכשיו - אני מאמין שאני אדם חזק. אדם שהתנסה בכל ומוכן קצת יותר לעולם שבחוץ.

נ.ב. צילמתי את הירח לפני כמה ימים. וואו.