מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

תקופת החגים בפתח. עבור רבים החגים מסמלים אווירת חג ססגונית, ליכוד משפחתי, חופש מהלימודים והרבה, אבל הרבה אוכל משמין וטעים. עבורי המושג "חגים" היה שני ל"חופש מהלימודים". חגים חסרי משמעות (זאת אומרת, ללא חופש מהלימודים) לא באמת עניינו אותי. השנה, לשם שינוי, אין לי לימודים ולכן אין באמת משמעות לראש השנה.

אני לא ממש פטריוט או עריץ המסורת (רגע, עריץ זה רודן, אבל אי אפשר להגיד את זה גם בתור מעריץ?), אבל אני מעדיף את הסילבסטר. אולי בגלל שהסילבסטר יותר פומבי ומבלים בו בחוץ, בהשוואה לראש השנה, בו מבלים בבית בחיק המשפחה. יש לנו משפחה די מפולגת: אמא שנוהגת לצעוק ולגעור בכל ללא כל סיבה נראית לעין, אבא אדיש שלא מעניין אותו דבר מלבד הכלבים, ואחים שרבים אחד עם השניה כל היום ואז מסתגרים בחדר, ואני לא בטוח שהם עושים זאת מאהבה. אין לי מושג מה דפוק במשפחה הזאת, אבל אני לא מרגיש כאן אהבה. אין חיבוקים ונישוקים מאמא ואבא, אפילו לא ביניהם. לפעמים נדמה לי שההורים לא התגרשו רק כי הם לא רוצים לפרק משפחה, ואולי כי יותר נוח לנהל כלכלת בית בתור זוג. אולי בגלל מה שנראה מול עיניי כל חיי קשה לי להאמין בנישואין ואהבה שחזקה מספיק בשביל להקים משפחה (ולא מפתיע אותי לשמוע על זה שכל זוג שלישי מתגרש).

אי ובהתאם לזאת, לא חוגגים אצלנו חגים. בערך. יום כיפור שומרים (ואחרי זה מקנחים בסרטן ושרימפס, אבל כמובן במסעדה, כי אסור להכניס לבית אוכל לא כשר!), בפסח מתכנסים איזה פעם לארוחה (זה יום ההולדת שלי, אפשר להרוג שתי ציפורים במכה) ובשבועות הבית מפוצץ בקוטג' (כי 3 ב-10 זה מבצע שהולך אצלנו חזק). ראש השנה כלום, פורים נאדה, שבועות גרושניט... לרוב בכל החגים האינטימיים האלה האווירה בבית היא כאווירת שבת: יש חופש, לא עובדים... אה, רז, אם אתה כבר בבית תצדיק את הקיום שלך - תקפל כביסה או משהו.

לרוב לא מקנאים הרבה, כי אי אפשר באמת להתגעגע לדבר שמעולם לא הרגשת. אבל פה ושם עוד יש עיקצוצים לגבי הדשא של השכן. לא כיף להשאר היחיד שזמין במסנג'ר כשכולם בארוחות חג מפוארות, וכשיוצא לי לבקר במשפחות בחגים (או בכלל, בארוחות משפחתיות) אני מופתע ואוכל עצמי מבפנים. אבל זה בסדר, הבטחתי לעצמי שאצלי זה יהיה אחרת. המשפחה שלי תהיה שונה ואני אהיה אבא חם ואוהב, ואעשה הכל כדי להיות שונה מהוריי. אבל טוב, זה בטח מה שהוריי אמרו על הוריהם, אה?

נ.ב. עוד שבוע בדיוק אני הולך לנדוד נדודי לילה מלאי חששות לקראת הגיוס המיוחל. אין עוד הרבה זמן. בכלל לא.

נ.ב.ב. כמה שאני שונא הודעות שרשרת של "שנה טובה אחי היקר מצטער אם פגעתי".

חג שמח ושנה מתוקה לכולכם (: