מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

העולם הזה מתחלק בגדול ל-3 סוגים של אנשים. האנשים הנבונים, בעלי אופי, עמוד שדרה, עומק, רצונות, מוטיבציות ושאיפות. יש את החבר'ה הסמי-נבונים, שיש להם בקודקוד משהו עמוק ובסיטואציות מסוימות יכולים להיות מאוד עמוקים, אבל הם חושקים בבינוניות ומסתפקים בו. למרות זאת, הם מבינים שהם מסתפקים בבינוניות והם לא הלכו על הטוב ביותר. ויש את כסילי הארץ. הרמה הכי נמוכה של בני אדם. הם אלה אשר לא מודעים לקיום של עומק ולא מרגישים בחסרונו.

הקבוצה השלישית זכתה בגדול. הם נהנים מהחיים במיטבם. בקבוצה זו נמנים ערסים ופרחות. הם פשוט נהנים מכל שטות שטחית שהם עושים. מוזיקה מזרחית זה הכי קרוב לעמוק שהם מכירים. אין להם דאגות בחיים, כי הם לא מחפשים הרבה. לרוב הם צריכים רק את הכוסית שתסתובב לידם בשביל הפוזה ובשביל הסקס. וכדי שיוכלו להכניס לבית חולים את כל מי שרק חושב להזיז את אישוני עיניו לכיוונה במועדון. אנשים כאלה מעולם לא פתחו ספר. הם לא מחפשים עומק בבחורה. האישיוז שלהם נגמרים ב"איזה באסה היא הביאה לי מספר מזויף".

אנשים בינוניים כן מודעים לעומק שבעולם, אבל הם מסתפקים בבינוניות. כי יש להם ביטחון עצמי נמוך, כי הם ביישנים, כי עבר זמנם וכי הם יודעים שאין להם סיכוי. אם הם ימשיכו לשאוף לאליטה הם ישארו לבד כל חייהם. אז הם מסתפקים בבינוניות. בציונים בינוניים בביה"ס, בחברים בינוניים לחיים, בריליינשיפ בינוני לגמרי שנמצא שם just because (ולכן הם גם נפרדים אחרי חודש או חודשיים. כי מה לעשות - משעמם).

קשה להם עם זה. הם מרגישים פספוס ופוטנציאל. מרגישים שהם יכולים להיות יותר בחיים שלהם. אבל הם מוותרים.

ויש הנבונים והכנים. הם רוצים את הכל, ורוצים את הטוב ביותר. הם לא יכולים לסבול בינוניות. לא יכולים לעבור יום אחד בלי מנת עומק, שתסופק בעזרת ספר טוב, שיחה עמוקה עם חבר או לעיתים אפילו סרט טוב. יכולים לעבור עליהם ימים נפלאים, ויום אחד של בינוניות ושטחיות יכניס אותם לדכאון מוקצן.

כשאנחנו מפסיקים לחפש את האותנטיות שלנו אנו נהיים בינוניים. אנשים שנולדו לקבוצת האנשים הנבונים תמיד יתורו אחר משמעויות ואמת. יחפשו את הדרך שלהם לחיות, ולא את הדרך שמקובלת בחברה. מחפשים להיות שונים ומיוחדים. אותנטיים. אמיתיים. זאת במטרה להגיע למימוש עצמי ולמשוך אנשים אחרים מאותה הקלאסה.

אתרע מזלי ואני שייך לקבוצה שסולדת מבינוניות כמו מסיגריות ובשר. אני לא סובל בינוניות. אני תמיד מחפש את ההכי מיוחד, הכי נכון, הכי מוזר, הכי מסובך. אנשים אומרים שאני מנסה בכוח להיות מיוחד. זו לא המטרה שלי, אבל זו תוצאה ישירה של מה שאני כן מחפש. את האמת שלי לדברים.

האמת שלי היא לא לצאת עם בחורות בינוניות. אני מחפש את העומק בבחורה. זה בערך הדבר היחיד שחשוב לי בה. אני מחפש מישהי שאוכל לדבר איתה על הדברים הכי מופשטים ועמוקים בעולם הזה. אני מחפש מישהי עם חוכמת חיים שתוכל לדבר, לייעץ, לעזור ולתמוך בי מניסיון אמיתי. אני מחפש את המישהי המיוחדת, זאת שיש לה תסביכים והיא לא שפויה לחלוטין. אני מחפש את המישהי המאתגרת והמעניינת שתהיה הכי קשה להשגה. במילים אחרות, את זאת שאין לי שום סיכוי איתה.

Ms. Mediocrity knocks over the door. At first I ignored her,  but as the knocking continues, I'm becoming weaker and weaker.

It's just a question of time...