- לפעמים בא לי לזרוק אותך לעזאזל ואני לא יכול.
- למה?
- כי אני אוהב אותך לנצח.
- למה לזרוק? אני אף פעם לא חשבתי על לנתק איתך קשר, גם כשאתה סופר מכעיס אותי
- אני חושב על זה אוטומטית. אני תמיד עושה את זה לכולם. איתך זו פשוט לא אופציה
- חסר לך אם זו תהיה...
- זו לא. זאת הבעיה.
ואת
כ"כ שווה בתמונות האלה. את כזאת יפה. אני לא יודע אם את כזאת מדהימה באמת.
אני חושב שאני פשוט מעורפל ומטושטש. וכועס. ומאוכזב ממך. ומעוצבן שאת לא
אוהבת אותי באותה מידה.
כי אם היית אוהבת, היית נוטשת את העקרונות
הטיפשיים שלך. באהבה אין עקרונות. גם לא ב"אהבה של ידידים", יקירה. זה לא
באמת משנה אם אנחנו עושים אחד לשני ביד או לא. אני אוהב אותך ברמות שקשה
לתאר. אני מכיר אותך יותר משאת מכירה את עצמך. אני לא אסכים אפילו לסכן את
הקשר שלנו בשביל משהו טיפשי כמו ריליינשיפ, גם אם מתישהו בעתיד תווצר
הסיטואציה. כי לא. את חשובה לי מדי. אני צריך אותך מדי. את היחידה שמבינה
אותי. היחידה שמבינה אותי כ"כ טוב. ואני כ"כ נידי וכ"כ צריך אותך. מה הפלא
שאחרי כל שיחה אחת, שאורכת שעות על גבי שעות, אני מרגיש "וואו", ו"מדהים".
ואת אומרת שזה אותו הדבר אצלך. אז איך את מצליחה לאכזב
אותי ככה? איך זה שאת משליכה עלי את השטויות המיושנות והמעופשות של בנות 12
שעושות דברים רק כי כך מקובל בחברה?
את גרה באילת, אני בנתניה. רחוק
ככל שקשר יכול להיות. הרי ידוע שאנחנו יכולים להפגש רק אם אני ארד לאילת
או את תעלי למרכז. זה לא קורה הרבה. זה נדיר. האופציה הנוחה היא שתבואי
לישון אצלי, או שאני אשן אצלך.
אבל את בשלך. אם לי יש חברה, אז זה לא
מתאים. ואם לך יש חבר, אז זה נקרא "לא לכבד אותו". אפילו אם התפשרתי לישון
בחדרים נפרדים, עם כל הטיפשיות שבדבר.
אז נכון, בחברה שלנו לא מקובל שאדם ישן אצל המין הנגדי כשהוא בקשר רציני. כי זו בגידה, וזה לא מכבד, ומה לעזאזל האחרים יחשבו על זה.
אבל אנחנו כ"כ מעבר לזה, יקירה. אנחנו מעבר לחבר הזה שלך. הוא זמני, הוא יגמר ויהיו עוד עשרות כמוהו.
אבל אנחנו לנצח.
אז
תפסיקי להשליך עלי את הפרנויות שלך. זו לא אשמתי שיש לך חבר. וזה פשוט
פסיכי שעכשיו לא נפגש עד ששנינו נהיה פנויים. אני כאילו אמור לרצות שתפרדו?
דחיית סיפוקים, הם אומרים. אז תפגש איתה בעוד שנתיים, מה קרה.
אבל אותי מעליב שהיא לא מסכימה לוותר על עיקרון טיפשי בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
