אז יש לך חבר עכשיו.
בהתחלה התבכיינתי כי סירבת להפגש איתי בגללו.
ואני קינאתי.
לא כי אני רוצה אותך, ולא כי אני מפנטז עליך. כי את הסולמייט שלי.
כי
לפני שנה גררתי את כל החברים שלי לאילת רק כדי לפגוש אותך. כי הקירבה היתה
כ"כ עצומה שידעתי עוד מהטלפונים המסכנים, ולפני שנפגשנו, שזה הולך להיות
משהו אדיר.
וככה היה.
ועכשיו יש לך חבר. בהתחלה קינאתי, אבל מיתנתי את עצמי. טוב לך וזה מה שחשוב.
אבל זה כבר עבר את גבולות הטעם טוב. אנחנו כבר לא מדברים על זה שאת לא רוצה להפגש כי לא ראוי שבחורה תשן ליד גבר שלא חבר שלה.
לפני חודש עיצבן אותי שאת מתנגדת, אבל הבנתי שככה זה עובד ושתקתי.
אבל עכשיו את מסננת אותי.
את אומרת שתחזרי ולא חוזרת.
זה כבר הרבה מעבר למעליב ופוגע.
וכשאני אומר לך את זה, את מזלזלת. גורמת לי להרגיש שמשהו לא בסדר איתי. שאני נדבק לשטויות וחיי בסרטים משלי.
ובאמת שאני בוחן את עצמי כל הזמן, אבל זה לא זה.
אז טוב לך עכשיו, ולכן את שמה זין על כל שאר עולמך. מבלי שאת שמה לב אפילו, ולא בכוונה או מרוע.
אז
מחקתי אותך. כי אני לא יכול לסבול לראות את השם שלך מולי כל הזמן. אני
מרגיש עלוב ומטופש ואפס. לא יכול לסבול אותך עונה לכולם בכזאת חינניות
ואותי זורקת לזבל.
אז כן, הפריע לך שמחקתי אותך. קלטת לרגע שאת עלולה לאבד.
אבל אחרי בדיוק שבריר שניה זה הפסיק להפריע לך וחזרת להתנהגות האדישה והקרה שלך.
אז החלטתי שאפסיק להעיק עליך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
